שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

מיכאל אשבל

מלוחמי האצ"ל, נידון למוות, נהרג בפריצה לכלא עכו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיכאל אשבל
Remove ads

מיכאל יצחק (מייק) אשבל (2 בפברואר 1922 – 4 במאי 1947) היה מלוחמי האצ"ל, נידון למוות, נהרג בפריצה לכלא עכו.

עובדות מהירות לידה, נהרג ...

קורות חייו

סכם
פרספקטיבה

אשבל נולד בווילנה שבליטא. מהוריו קיבל חינוך ציוני ובגיל צעיר הצטרף לתנועת בית"ר בעירו ואף מונה למפקד ה"קן". בהמשך הצטרף לאצ"ל בפולין ועבר "קורס סגנים". לאחר פלישת גרמניה לפולין ב-1939 ברח לרוסיה, התגייס ל"צבא פולין החופשית" (צבא אנדרס) ולאחר גלגולים רבים הגיע דרך עיראק לארץ ישראל.

עם הגיעו לארץ ישראל ערק מהצבא הפולני והתגייס לאצ"ל. תקופה קצרה התגורר בבית דודו בבנימינה. אחר כך עבר לנתניה, שם כיהן כסגן מפקד קן בית"ר המקומי. במסגרת האצ"ל עבר קורס מפקדים ונמנה עם ראשוני הח"ק (חיל הקרב) של הארגון וממפקדיו באזור נתניה. ב-1944 נעצר על ידי המשטרה הבריטית והועבר למחנה המעצר בלטרון, אך בהמשך שוחרר לאחר שהצליח לשכנע את אנשי המשטרה שאינו חבר במחתרת. באחד הלילות, כשעסק בניקוי נשק, התפוצץ בידו רימון וידו נפגעה. הוא קיבל טיפול רפואי בבית החולים, אך ידו נשארה פגומה. דבר הפציעה נודע לבולשת הבריטית ומאחר שאנשיה החלו לחפשו עבר לגור בתל אביב. באותה תקופה עסק לאורך כל שעות היום בפעילות מחתרתית: בייצור חומרי נפץ, בהכנת פעולות, בפיקוד על גונדת חי"ק וביציאה למבצעי-קרב במסגרת תנועת המרי העברי שפעלה באותם ימים. בין השאר נטל חלק בהתקפה על בניין הבולשת ביפו, החרמת 35,000 לא"י מרכבת ליד חדרה, החרמת נשק ממחנה צבאי בתל אביב ובחבלה במטוסים בשדה התעופה לוד.

ב-6 במרץ 1946 השתתף בהתקפה על מחנה הצבא הבריטי בצריפין שנועדה לצורך החרמת נשק. בדרכם החוצה נפצע אשבל יחד עם חברו יוסף שמחון[1] מיריות ונעצר על ידי המשטרה הבריטית בדרכו לבית החולים גלעד בתל אביב.[2] כעבור חודשיים הועמדו השניים לדין.[3] הם הפכו את משפטם לבימה פוליטית בה השתמשו לנאומים שקיבלו חשיפה תקשורתית גם מחוץ לארץ ישראל.[4] ב-13 ביוני 1946 נידונו למוות בתלייה.[5] לצד התגייסות מוסדות ואישי ציבור עבריים להצלתם של הנידונים בבקשות חנינה ועתירות שונות,[6] איים האצ"ל ב"מדיניות גרדומים" משלו. מיד לאחר פרסום גזר-הדין שודרה ב"קול ציון הלוחמת", תחנת השידור של האצ"ל, ההצהרה: "אל תתלו את חיילינו השבויים. חי האלוהים, כי שבור נשבור את עמודי התלייה שלכם. על גרדום בגרדום נשיב".[7] חמישה ימים לאחר שניתנו גזרי הדין, חטף הארגון חמישה קצינים בריטיים בתל אביב.[8] שבועיים לאחר מכן, המיר הנציב העליון את גזר הדין של אשבל ושמחון למאסר עולם.[9] למחרת שוחררו שלושת הקצינים שנותרו בידי לוחמי האצ"ל.[10]

בפריצת כלא עכו היה אשבל מן הבורחים, אך הוא נפצע מיריות, נשבה מחדש ומת כעבור כמה שעות מפצעיו.[11] לימים סיפר מתתיהו שמואלביץ' איש לח"י שמילותיו האחרונות של אשבל הגוסס היו: "מספיק להתלוצץ צריך להיפרד".[12]

על שמו נקרא רחוב בבאר שבע.

Remove ads

כתביו ושיריו

בעת שבתו בתא הנידונים למוות בכלא בירושלים כתב את השיר "עלי בריקדות" המבוסס על שיר ביידיש (אפארטיזאנער-ליבע) שנכתב במקור על ידי יוסל קוטלר והולחן על ידי אליהו טיטלבוים.[13] את השיר תרגם לבקשת שרה רוזנברג (לבני) שכונתה אז "שרה הקטנה". השיר הוברח מהכלא אל חבריו של מיכאל למחתרת, והיה לאחד מהמנוני המחתרות בסוף ימי המנדט ובתקופת מלחמת השחרור, וסמל לנכונות להקרבה במלחמה לשחרור העם והמולדת. ספרו של יהודה לפידות על לוחמות האצ"ל נקרא "היום שרה הקטנה" כמילותיו הראשונות של השיר.[14] ושם השיר נעשה לשמו של ספר שירת המחתרת "עלי בריקדות - משירי העוז והמרי"[15]

שיר נוסף אותו חיבר בכלא הוא "פברואר 1946" הפותח במילים: "ללא דרך הגונדה צועדת" ומתאר את הפעולה בשדה התעופה בלוד. לשיר הותאמה מנגינה וגם הוא הפך לאחד משירי הלכת הפופולריים של לוחמי האצ"ל.

ב-1976 יצא לאור היומן שכתב בכלא בשם "עלי בריקדות", בתוספת הקדמה מאת יוסף נדבה.

Remove ads

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Loading content...
Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads