מיימי טיל

מיימי אליזבת טיל-מובלי (באנגלית: Mamie Elizabeth Till-Moble נולדה בשם מיימי אליזבת קארט'ן ; 23 בנובמבר 1921 – 6 בינואר 2003) הייתה אשת חינוך ופעילת זכויות אדם אמריקאית. היא הייתה אמו של אמט טיל, נער בן 14 שנרצח באכזריות במיסיסיפי ב-28 באוגוסט 1955, לאחר שנטען שהטריד מינית אישה לבנה, קופאית בחנות מכולת, בשם קרולין בראיינט. בהלוויה של אמט, שנערכה בשיקגו, התעקשה מיימי טיל שהארון המכיל את גופת בנה יישאר פתוח, כי, במילותיה, "רציתי שהעולם יראה מה הם עשו לילד שלי".

מיימי טיל
Mamie Till

מיימי טיל בהלוויית בנה אמט
לידה	23 בנובמבר 1921 Webb, ארצות הברית
פטירה	6 בינואר 2003 (בגיל 81) שיקגו, ארצות הברית
שם לידה	Mamie Elizabeth Carthan
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות בור אואק
השכלה	בית הספר התיכון הקהילתי בארגו אוניברסיטת שיקגו אוניברסיטת לויולה בשיקגו
תקופת הפעילות	מ-1955
מעסיק	חיל האוויר של ארצות הברית, מנהל הביטוח הלאומי, Chicago Public Schools
בן או בת זוג	לואיס טיל (14 באוקטובר 1940–1942)
פרסים והוקרה	מדליית הזהב של הקונגרס (5 בינואר 2023)

ביוגרפיה

נולדה כמאמי אליזבת קארט'ן ב-23 בנובמבר 1921 בווב, מיסיסיפי, היא הייתה צעירה כשמשפחתה עברה מדרום ארצות הברית במהלך ההגירה הגדולה, התקופה שבה מיליוני אפרו-אמריקאים עברו לצפון המדינה.

ב-1922, זמן קצר לאחר לידתה, עבר אביה, נאש קרת'ן, לארגו, אילינוי, ליד שיקגו. שם הוא מצא עבודה בחברת זיקוק מוצרי תירס "ארגו". אלמה קארט'ן הצטרפה לבעלה בינואר 1924, והביאה איתה את מיימי בת השנתיים ואחיה, ג'ון. הם התיישבו בשכונה שבה חיו בעיקר אפרו-אמריקאית בארגו.^[1]

בגיל 18 הכירה מיימי בחור צעיר מניו מדריד, מיזורי בשם לואיס טיל. הוא הועסק בחברת תירס ארגו, והיה מתאגרף חובב, שהיה פופולרי בקרב נשים. הוריה לא ראו בעין יפה, וחשבו שטיל הכריזמטי היה "מתוחכם מדי" עבור בתם. על פי התעקשותה של אמה, היא הפסיקה את הקשר ביניהם. אבל למורת רוחה, הם נישאו ב-14 באוקטובר 1940. שניהם היו בני 18.^[1] בנם היחיד, אמט, נולד תשעה חודשים לאחר מכן. הם נפרדו ב-1942 לאחר שמיימי גילתה שהוא לא נאמן. מאוחר יותר חנק אותה לואיס עד לחוסר הכרה, ועל כך הגיבה בזריקת מים צורבים לעברו. בסופו של דבר, היא השיגה נגדו צו הרחקה. לאחר שלואי הפר שוב ושוב את צו ההרחקה, שופט אילץ אותו לבחור בין גיוס לצבא ארצות הברית או זמן מאסר. לאחר שבחר בראשון, הוא התגייס לצבא ב-1943.^[2]

בשנת 1945 קיבלה גב' טיל הודעה ממחלקת המלחמה של ארצות הברית שבזמן שירותה באיטליה, בעלה הוצא להורג עקב "התנהגות בלתי הולמת בכוונה". ניסיונותיה ללמוד יותר נחסמו באופן מקיף על ידי הבירוקרטיה של צבא ארצות הברית.^[3] הפרטים המלאים על האישומים הפליליים וההוצאה להורג של לואיס טיל הופיעו רק עשר שנים מאוחר יותר. הוא (יחד עם השותף פרד א. מקמורי) הואשמו באונס אישה איטלקייה. שני הגברים נשפטו והורשעו על ידי בית משפט צבאי כללי של צבא ארצות הברית וגזר דינם היה מוות בתלייה. על גזר דינם הוגש ערעור אך נדחה.^[4] הגופות של שניהם נקברו ליד בית הקברות של ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה שנמצא באואז-איסנה באזור המכונה חלקה E, או השדה החמישי. חקירה מאוחרת יותר של המקרה על ידי ג'ון אדגר וידמן יעמיד בספק את אשמתו של לואיס טיל.^[5]

בתחילת שנות ה-50, מיימי ואמט עברו לסאות' סייד של שיקגו. מיימי הכירה ונישאה ל"פינק" בראדלי, אך הם התגרשו שנתיים לאחר מכן.^[1]

רצח אמט טיל

בשנת 1955, כאשר אמט היה בן 14, אמו העלתה אותו על הרכבת כדי לבלות את הקיץ בביקור אצל בני דודיו במאני, מיסיסיפי. היא לא ראתה אותו שוב בחיים. בנה נחטף ונרצח באכזריות ב-28 באוגוסט 1955, לאחר שהואשם באינטראקציה בלתי הולמת עם אישה לבנה. בחודש שלאחר מכן, רוי בראיינט ואחיו למחצה ג'יי. וו. מילאם עמדו למשפט בגין חטיפתו ורציחתו של טיל אך זוכו על ידי חבר המושבעים שהיה מורכב כולו מלבנים לאחר משפט של חמישה ימים ודיונים של 67 דקות. אחד המושבעים אמר, "אם לא היינו עוצרים לשתות פופ, זה לא היה לוקח כל כך הרבה זמן". חודשים בלבד לאחר מכן, בראיון למגזין Look ב-1956, מוגנים מפני סיכון כפול, הודו בראיינט ומילאם שהרגו את אמט טיל.^[6]

בהלוויה של בנה, טיל התעקשה שהארון המכיל את גופתו יישאר פתוח, כי, במילותיה, "רציתי שהעולם יראה מה הם עשו לתינוק שלי". עשרות אלפי אנשים צפו בגופה של אמט, ותצלומים נפוצו במדינה.^[7][8] בזכות תשומת הלב המתמדת שהמקרה זכה לו, הפך תיק טיל לסמל של פערי הצדק לשחורים בדרום. ה-NAACP ביקש ממיימי לצאת למסע הסברה במדינה תוך התייחסות לאירועי חייו של בנה, מותו ומשפטם של רוצחיו. זה היה אחד ממסעות הגיוס המוצלחים ביותר שידע NAACP.^[9]

פעילות הסברה

לאחר רצח בנה, הפכה במהירות טיל-מובלי לדוברת פעילה. היא נהנתה ממערכת יחסים קרובה עם כלי תקשורת אפרו-אמריקאים רבים, וה - NAACP שכר אותה לצאת למסע נאומים ברחבי הארץ ולשתף את סיפורו של בנה. זה היה אחד מסיורי גיוס הכספים המוצלחים ביותר בתולדות ה-NAACP, אם כי המסע נקטע בשל סכסוך עסקי עם מזכיר ה-NAACP, רוי וילקינס, על התשלום עבור הסיור. טיל-מובלי המשיכה לדבר, ובמאמץ להשפיע על חבר המושבעים במהלך משפטם של רוצחי בנה היא טסה למיסיסיפי והעידה.^[10]

האקטיביזם של טיל-מובלי התרחב הרבה מעבר למה שעשתה בעקבות מותו של בנה. עם זאת, מאז מותו של אמט שהפך לסמל בשנות החמישים, היא נותרה ידועה ביותר בהקשר זה.^[10]

חלק גדול מעבודתה ופעילותה התרכזו בחינוך, שכן היא תמכה בילדים החיים בעוני במשך למעלה מ-40 שנה, בהן 23 שנות הוראה במערכת בתי הספר הציבוריים בשיקגו. טיל-מובלי הקימה את "The Emmett Till Players", קבוצת תיאטרון שעבדה עם ילדי בית ספר מחוץ למסגרת בית הספר, למדה והשמיעה נאומים מפורסמים של מנהיגי זכויות אזרח כמו מרטין לותר קינג כדי לעורר תקווה, אחדות, ונחישות.^[11]

לאחר המקרה

מיימי נישאה לג'ין מובלי ב-24 ביוני 1957. היא סיימה את לימודיה במכללת המורים של שיקגו בשנת 1960 (כיום אוניברסיטת שיקגו סטייט, 1971). היא הפכה למורה, שינתה את שם משפחתה לטיל-מובלי, והמשיכה את פעילותה.

בשנת 1976, היא סיימה תואר שני במנהל מערכות חינוך מאוניברסיטת לויולה בשיקגו.^[12]

מיימי וג'ין מובלי נשארו נשואים עד מותו של ג'ין משבץ מוחי ב-18 במרץ 2000.^[13]

מותה

ב-6 בינואר 2003, טיל-מובלי מתה מאי ספיקת לב בגיל 81. טיל-מובלי נקברה ליד בנה בבית הקברות בור אוק, שם נכתב על המצבה שלה, "כאבה איחד אומה".^[14]

ספר זכרונותיה

טיל-מובלי כתבה יחד עם כריסטופר בנסון את ספר הזיכרונות שלה, Death of Innocence: The Story of the Hate Crime that Changed America, שפורסם בהוצאת רנדום האוס ב-2003, כמעט 50 שנה לאחר מות בנה. היא מתה כמה חודשים לפני פרסום ספרה.^[15]

בתרבות

וופי גולדברג הכריזה ב-2015 על תוכניות לסרט בשם סיפורו של אמט טיל, המבוסס על ספרה של טיל-מובלי והמחזה שלה, The Face of Emmett Till.^[16] דניאל דדווילר מגלמת את טיל-מובלי, ג'לין הול בתור אמט וגולדברג בתור אלמה קרת'ן. הסרט ייצא לאקרנים ב-7 באוקטובר 2022.

טיל-מובלי מוצגת על ידי אדריאן וורן בדרמת הטלוויזיה בת שישה חלקים משנת 2022, " נשות התנועה".

ביוגרפיה

• Federal Bureau of Investigation (February 9, 2006). Prosecutive Report of Investigation Concerning (Emmett Till) (Flash Video or PDF). Retrieved October 2011.
• Hampton, Henry, Fayer, S. (1990). Voices of Freedom: An Oral History of the Civil Rights Movement from the 1950s through the 1980s. Bantam Books. ISBN 978-0-553-05734-8
• Houck, Davis; Grindy, Matthew (2008). Emmett Till and the Mississippi Press, University Press of Mississippi. ISBN 1-934110-15-9
• Till-Mobley, Mamie; Benson, Christopher (2003). The Death of Innocence: The Story of the Hate Crime That Changed America, Random House. ISBN 1-4000-6117-2
• Whitaker, Hugh Stephen (1963). A Case Study in Southern Justice: The Emmett Till Case, Florida State University (M.A. thesis). Retrieved October 2010.
• Whitfield, Stephen (1991). A Death in the Delta: The story of Emmett Till, JHU Press. ISBN 978-0-8018-4326-6

קישורים חיצוניים

• מיימי טיל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. "American Experience | The Murder of Emmett Till | People & Events". PBS. אורכב מ-המקור ב-2003-01-19.
2. Till-Mobley and Benson, pp. 14–17.
3. Whitfield, Stephen (1991). A Death in the Delta: The Story of Emmett Till. JHU Press. p. 117. ISBN 978-0-8018-4326-6.
4. MacLean, Colonel French L., U.S. Army (Ret). The Fifth Field-The Story Of The 96 American Soldiers Sentenced To Death And Executed In Europe And North Africa In World War II. p. 212.
5. Buckley, Gail Lumet (14 בדצמבר 2016). "The Eerie Tragedy of Emmett Till's Father, Told by John Edgar Wideman". The New York Times Book Review. נבדק ב-16 באפריל 2022. {{cite news}}: (עזרה)
6. Whitfield, p. 52.
7. Recollection by Joyce Ladner of conversation with Till's mother, in the context of a Brookings Institution panel discussion on the Civil Rights Movement (אורכב 06.06.2010 בארכיון Wayback Machine).
8. "EMMETT TILL DIES in MISSISSIPPI".
9. Till-Mobley and Benson, pp. 191–196.
10. Bush, Harold (2013). "Continuing Bonds and Emmett Till's Mother". Southern Quarterly. 50: 9–27.
11. Houck & Dixon, Davis & David (2009). Women and the Civil Rights. University Press of Mississippi. pp. 17. ISBN 9781604731071.
12. "Mamie Till-Mobley; Civil Rights Figure (obituary)". Washington Post. 8 בינואר 2003. נבדק ב-2009-05-25. {{cite news}}: (עזרה)
13. Till-Mobley and Benson
14. BoweanKoeske, Zak; Bowean, Lolly (12 ביולי 2018). "'Trayvon Martin before Trayvon Martin': 63 years after slaying, Emmett Till still visited daily at Alsip cemetery". Daily Southtown (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-07-14. {{cite news}}: (עזרה)
15. "American Experience. The Murder of Emmett Till. People & Events | PBS". www.pbs.org. נבדק ב-2016-12-05.
16. Latson, Jennifer. "How Emmett Till's Murder Changed the World". TIME.com. נבדק ב-2016-12-05.