Loading AI tools
נרטיב כולל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטאנרטיב (גם מטא־נרטיב או נרטיב גדול, "סיפר גדול"; בצרפתית: métarécit) הוא נרטיב על נרטיבים בעל משמעות היסטורית, ניסיון או ידע, המציע לחברה לגיטימציה באמצעות השלמתו של רעיון מאסטר (שעדיין לא מומש).[1][2][3]
דוגמה מוכרת למטאנרטיב הוא המרקסיזם, האידאולוגיה המרקסיסטית: המכילה בתוכה (בין השאר) את הנרטיב הסיפורי הפשוט פרי הגותו של קרל מרקס, המתאר את המאבק "התמידי" בין קבוצות אנושיות של מדכאים ומדוכאים; כאשר את התפיסה הזו מרקס משווה למעמד הבורגנים ומעמד הפועלים בחברה של ימיו.[4] רעיון זה ורעיונות בסיסיים נוספים שמקורם בהגותו של מרקס והגויות אחרות, מתחברים לכדי תפיסת עולם (לרוב סובייקטיבית) רחבה שבאה לתאר בתכליתה את המציאות (לצורך הדוגמה כעת – המרקסיזם), כאשר עם התפתחותה היא הפכה לבעלת משמעויות היסטוריות והשפעה ממשית על חייהם של אנשים רבים.[4]
"מטא" ביוונית משמע "מעבר"; "נרטיב", שמקורה בשפה הלטינית, היא מילה בעלת כמה משמעויות שונות. במובן הפשוט, נרטיב הוא "השקפת עולם", אך בהקשר למטאנרטיב, משמעותו המדויקת יותר היא סיפור המאופיין באופן הסיפור שלו (בדרך שהוא מועבר).[5]
למרות שהשימש במונח לראשונה החל במאה ה-20, המונח הוכרז על ידי הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פרנסואה ליוטר ב-1979, עם טענתו שהאדם הפוסט-מודרני התאפיין בדיוק בחוסר אמון ב"נרטיבים הגדולים" (קידמה, הארה, אמנציפציה, מרקסיזם) שהיוו חלק מהותי מהמודרנה.[6]
בספרו המצב הפוסטמודרני (אנ') משנת 1979 ליוטר מדגיש את הספקנות ההולכת וגוברת של המצב הפוסט-מודרני כלפי האופי הכולל של המטאנרטיבים והסתמכותם על צורה כלשהי של "אמת טרנסצנדנטית ואוניברסלית":[7]
בפשטות יתרה, אני מגדיר פוסט-מודרנה כחוסר אמון כלפי מטאנרטיבים. ... הפונקציה הסיפורית מאבדת את תפקידיה, את הגיבור הגדול שלה, את הסכנות הגדולות שלה, את מסעותיה הגדולים, את מטרתה הגדולה. היא מתפזרת בענני שפה סיפורית... היכן, אחרי המטאנרטיבים, יכולה הלגיטימציה להתגורר?
ליוטר והוגים פוסט-סטרוקטורלים אחרים כמו פוקו[8] רואים בכך התפתחות חיובית באופן כללי ממספר סיבות. ראשית, ניסיונות לבנות תיאוריות גדולות נוטים לבטל יתר על המידה את הכאוס והאי-סדר הקיימים באופן טבעי ביקום, את כוחו של האירוע האינדיבידואלי.[9]
החלפת נרטיבים גדולים ואוניברסליים בנרטיבים מקומיים קטנים
ליוטארד הציע שהמטאנרטיבים יפנו את מקומם ל-petits récits, או נרטיבים צנועים ו"מקומיים" יותר, שיכולים "להשליך" את הנרטיב הגדול על ידי הבאת האירוע הבודד למוקד.[10] השאלה מיצירותיו של ויטגנשטיין ומהתיאוריה שלו על ה" מודלים של השיח",[11] ליוטארד בונה את חזונו של פוליטיקה מתקדמת, המבוססת על חיים משותפים של מגוון שלם של משחקי שפה[12] ותמיד בעלי לגיטימציה מקומית.
פוסטמודרניסטים מנסים להחליף את המטאנרטיבים על ידי התמקדות בהקשרים מקומיים ספציפיים כמו למשל, במגוון החוויה האנושית. הם טוענים לקיומם של "ריבוי של עמדות תאורטיות"[13] ולא לתיאוריות גדולות ומקיפות
לפי ג'ון סטפנס ורובין מקאלום, מטאנרטיב "הוא סכמה נרטיבית תרבותית גלובלית או טוטאלית המסדרת ומסבירה ידע והוויה"[14] - סיפור על סיפור, המקיף ומסביר "סיפורים קטנים" אחרים בתוך מערכת מודל המרכיבה את "הסיפורים הקטנים" למכלול. נרטיבים פוסט-מודרניים לרוב יפריעו בכוונה לציפיות הנוסחתיות שמספקים קודים תרבותיים כאלה,[15] ומצביעים בכך על עדכון אפשרי של הקוד.[16]
בתקשורת ובתקשורת אסטרטגית, נרטיב מאסטר (או מטאנרטיב) הוא "נרטיב טרנס-היסטורי שטבוע עמוק בתרבות מסוימת".[17] נרטיב מאסטר הוא אפוא סוג מסוים של נרטיב, המוגדר כ"מערכת קוהרנטית של סיפורים הקשורים זה בזה ומאורגנים ברצף, החולקים רצון רטורי משותף לפתור קונפליקט על ידי ביסוס ציפיות הקהל בהתאם למסלולים הידועים של צורתו הספרותית והרטורית."[18]
הקונסורציום לתקשורת אסטרטגית מחזיק גם אתר אינטרנט בנושא מאסטר נרטיבים.[19]
אחרים התייחסו למטאנרטיבים כעלילות מופת, "סיפורי שלד שחוזרים על עצמם, השתייכות לתרבויות וליחידים הממלאים תפקיד רב עוצמה בשאלות של זהות, ערכים והבנת החיים".[20]
פוסטמודרניסטים טענו שכל עוד מטרותיו המרכזיות של ליוטר בתזה הן מדע, הוא שגה בכך שחשב שהמדע מסתמך על נרטיב גדול לאימות חברתי ואפיסטמי, במקום על ההצטברות של הצלחות נרטיביות פחותות רבות.[21] באתר Sociology.org.uk נטען כי לא ברור אם ליוטארד מתאר מצב גלובלי של ספקנות כלפי מטאנרטיבים בפוסטמודרניות, או רושם ספקנות כזו. מבקריו מציינים את העובדה המביכה שמטא-נרטיבים ממשיכים בבירור לשחק תפקיד מרכזי בעולם הפוסט-מודרני הנוכחי.[22]
ליוטארד עצמו גם ביקר את התזה שלו בספרו המצב הפוסטמודרני, ואמר כי הוא "פשוט הגרוע בספריו".[23]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
