מחלקת טיסה

בתעופה אזרחית, מחלקת טיסה (אנגלית Travel class) משמשת לסיווג של איכות השירות לפני הטיסה, במהלכה ולאחריה. באופן מסורתי נחלקות מחלקות הטיסה, ברמת שירות עולה, למחלקת תיירים, מחלקת עסקים ומחלקה ראשונה, אם כי חלוקה זו כפופה לשינויים, ויש חברות בהן קיימות שתי מחלקות בלבד או מחלקה בודדת. בנוסף נוקטות חברות התעופה במדיניות משתנה באשר להיצע מחלקות הטיסה בהתאם לסוג החברה, סוג המטוס, משך הטיסה ושיקולים כלכליים ותפעוליים נוספים. מגוון השירותים המוצעים במחלקות השונות על ידי חברות שונות עשוי להשתנות במידה רבה, דבר המקשה על השוואה ביניהן. כל אחת ממחלקות הטיסה מתחלקת בתורה למספר מחלקות רישום, המשפיעות על תנאיהם הכלליים של העסקה ושל כרטיס הטיסה, ועל מחירו.

המונח "מחלקה ראשונה" מפנה לכאן. לערך העוסק באתר החדשות, ראו News1 מחלקה ראשונה.

מחלקת תיירים (Economy Class) היא בדרך כלל מחלקת השירות הבסיסית ביותר במטוס. שמה באנגלית בא מהמילה "Economy", ומתייחס לכך שהיא בדרך כלל המחלקה החסכונית ביותר במטוס מבחינת עלות הכרטיס. רוב מושבי המטוס נמצאים במחלקת התיירים, ואלה מעניקים מרווח ישיבה מינימלי ושירותים בסיסיים. טיסות ארוכות במחלקת תיירים (תוך ישיבה ללא תנועה בתנאי צפיפות) מגדילות את הסיכון ללקות בתסמונת מחלקת תיירים שבה נוצרים קרישי דם ברגליים שעלולים להסחף לריאות, ללב או למוח ולגרום לנזקים קשים. בטיסות מסוימות, בדרך כלל בטיסות קצרות, בטיסות שכר ובטיסות של חברות במחיר נמוך, זוהי לעיתים מחלקת השירות היחידה. מאחר שהכינוי "מחלקת תיירים" צבר עם השנים קונוטציה של חוסר נוחיות או של שירות מוגבל, יש חברות תעופה שהעניקו למחלקות התיירים שלהן שמות אחרים בניסיון למתג אותן מחדש. על אלה נמנות בריטיש איירווייז (World Traveller) ואייר קנדה (Hospitality/Hospitalité). ארוחות הטיסה הן בדרך כלל בסיסיות, ללא אפשרות בחירה, או בחירה מוגבלת, לעיתים מוגש חטיף או כריך.

מחלקת תיירים פלוס

מחלקת תיירים פלוס (Premium economy) מוצעת בחלק מחברות התעופה כמחלקת ביניים בין רמת מחלקת תיירים למחלקת עסקים. חברת EVA אייר הייתה הראשונה להציע מחלקה זו בשנת 1991. לא קיימת אחידות בין חברות התעופה השונות באשר לרמת מחלקת תיירים פלוס. המאפיין הכללי הבולט של מחלקת תיירים פלוס הוא מרווח רגליים גדול יותר לנוסע. בחלק מחברות התעופה במחלקת תיירים פלוס יש כיסאות רחבים יותר ובעלי אפשרות הטיה לאחור רבה יותר מאשר במחלקת תיירים, תפריט מיוחד או משקאות חינם.

מחלקת העסקים הייתה בדרך כלל מחלקת הביניים מבין שלוש מחלקות השירות המסורתיות. וכיום ברוב חברות התעופה היא מחלקת היוקרה. שמה בא מכך שהיא נועדה לאנשי עסקים המרבים לטוס, ושפעמים רבות אינם נושאים בנטל עלויות הטיסה. בדרך כלל מוצעות לנוסעי המחלקה מספר הטבות על הקרקע, כמו דלפקי בידוק נפרדים, גישה חופשית אל טרקליני האירוח בשדה התעופה והקלה במגבלות כבודת היד וכבודת המטען המאוחסנת בבטן המטוס. על המטוס המושבים גדולים יותר ואף נפתחים למיטה, ארוחת הטיסה נבחרת מתפריט והיא איכותית יותר מזאת המוגשת במחלקת תיירים. ויחס הדיילות פר נוסע גבוה יותר מאשר במחלקת תיירים. לעיתים לבושים הדיילות במדים אחרים. בדרך כלל מאפשרת חברת התעופה לנוסעי מחלקת העסקים לעלות על המטוס לפני נוסעי מחלקת התיירים, ומעניקה להם אירוח אישי גם לפני ההמראה. לאחר הטיסה עוזבים נוסעי מחלקת העסקים את המטוס לפני נוסעי מחלקת התיירים, וניתנת עדיפות לטיפול בכבודתם. נוסעי מחלקת העסקים החברים במועדון הנוסע המתמיד צוברים נקודות או מיילים רבים יותר בגין טיסתם, בהשוואה לנוסעי מחלקת התיירים.

בשנת 1974 הציעה חברת KLM שירותים מועדפים לנוסעי מחלקת התיירים ששילמו מחיר מלא עבור כרטיס הטיסה (להבדיל ממחירי מבצע או כרטיסים מוזלים), ובכך הוציאה לפועל לראשונה את הרעיון העומד בבסיסה של מחלקת העסקים. מחלקת העסקים הראשונה שהוגבלה לחלק מסוים ונפרד במטוס, הוצעה על ידי חברת קוואנטס האוסטרלית בשנת 1979, ושנתיים מאוחר יותר הונהגה גם בטיסות סקנדינביין איירליינס ברחבי אירופה. החברה כינתה את המחלקה החדשה בשם "EuroClass", וזו החליפה את המחלקה הראשונה בטיסותיה באירופה.

בשנות ה-20 של המאה ה-21 חברות תעופה אירופאיות החלו לשרת את נוסעי מחלקת העסקים, באותם המושבים אשר משמשים את מחלקת התיירים במטוסים צרי הגוף. כאשר ההבדל הוא שהמושב האמצעי לא מאוכלס, ושירותי המזון והמשקאות ברמה יותר גבוהה מאשר אלו שמקבלים שאר הנוסעים^[1].

המחלקה הראשונה היא בדרך כלל המחלקה בעלת תקני השירות הגבוהים ביותר שמציעה חברת התעופה בטיסותיה, אם כי גם כאן, לעיתים ההטבות, כולן או חלקן, עשויות להיות לא משמעותיות ביחס למחלקת השירות הקרובה. עם זאת, כל ההטבות המוצעות לנוסעי מחלקת העסקים, וכן הטבות נוספות, מוצעות גם לנוסעי המחלקה הראשונה, בדרך כלל בערכים גבוהים יותר (היקף המטען המותר, התמורה לחברי מועדון הנוסע המתמיד, גיוון בארוחות ובבידור וכיוצא בזה).

המחלקה הראשונה ממוקמת בדרך כלל בקדמת המטוס. בעשור השני של המאה ה-21 לא מעט חברות תעופה ביטלו את המחלקה הראשונה בטיסות הבינלאומיות^[2]. וכיום רק חברות מעטות מציאות מחלקה זאת. בחלק מן החברות כמו החברות מהמפרץ הפרסי, המחלקה הראשונה היא בעצם "סוויטה פרטית".

החלוקה המסורתית למחלקות אינה נוהגת כיום בכל חברות התעופה, בכלל או בטיסות מסוימות. חברת אתיופיאן איירליינס מציעה רק מחלקת יוקרה אחת (Cloud nine) בטיסותיה הבינלאומיות, בעוד שבטיסות פנים ובטיסות אזוריות, מופעלת רק מחלקת תיירים. במהלך השנים הנהיגו חברות שונות מחלקות ביניים, כמו מחלקת תיירים עדיפה (Premium Economy), שנחשבת למחלקת ביניים בין מחלקת התיירים למחלקת העסקים. מחלקות אלה באו לעיתים על חשבון המחלקות הסמוכות להן. כך לדוגמה מקום שבו מופעלת מחלקת תיירים עדיפה אין כלל מחלקת עסקים, ומאידך, בחלק מטיסות חברת יונייטד איירליינס, כל מחלקת התיירים מוגדרת בכינוי "עדיפה".

מחלקות הטיסה מתחלקות בתורן למחלקות רישום. מחלקות הרישום משפיעות בעיקר על תנאי כרטיס הטיסה וגמישותו ועל עלותו, ובדרך כלל הן לא באות לידי ביטוי באיכות האירוח על המטוס. עם זאת, מחלקת הרישום עשויה להשפיע על סדר הענקת השדרוגים למחלקת שירות גבוהה יותר, על ההטבות הנצברות על ידי חברי מועדון הנוסע המתמיד, ולעיתים על שירותים נוספים, כמו היקף הכבודה והשירות על הקרקע. מחלקות הרישום מסומנות בדרך כלל באותיות, אך אלה משתנות מחברה לחברה. בכרטיס הטיסה תופיע מחלקת הרישום המדויקת, אך על כרטיס העלייה למטוס יופיעו לעיתים רק האותיות המסמנות באופן כללי את מחלקת הטיסה (בדרך כלל Y או M למחלקת תיירים, C למחלקת עסקים, ו-F למחלקה ראשונה). אותיות אלה חופפות למחלקת הרישום "כרטיס במחיר מלא" בכל אחת מהמחלקות בהתאמה.