מוצב החרמון

מוצב החרמון הישראלי הוא מוצב מבוצר של צה"ל הממוקם במפלס העליון של ההר – בכתף הר החרמון, בגובה של כ־2,100 מטרים, ומכונה המוצב הישראלי (או בקיצור 'ישראלי'). במוצב קיימים מכשירים אלקטרוניים לאיסוף מודיעין אותות עבור יחידה 8200 באמ"ן. בנוסף קיימות במוצב מערכות רבות של חיל האוויר. המוצב זכה לכינוי "העיניים של המדינה".

מוצב החרמון
חלק מקו המוצבים ברמת הגולן

תמונת מוצב החרמון של 1973 המוצגת במוזיאון גולני
מידע על המבנה
סוג	מוצב
מיקום	הר חרמון
נשלט על ידי	ישראל צה"ל
מצב	מוצב פעיל
גובה	2,100 מטרים
קרבות	מלחמת יום הכיפורים (הכיבוש הסורי של החרמון)
קואורדינטות	33°18′16″N 35°47′51″E
(למפת אצבע הגליל מוגדלת)   מוצב החרמון (למפת אצבע הגליל רגילה)   מוצב החרמון (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מוצב החרמון (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום מוצב החרמון

במלחמת יום הכיפורים המוצב נפל ונכבש מחדש. כלקח מהמלחמה, הוקמו לצד מוצב זה מספר מוצבים נוספים במפלס העליון, כגון 'מצפה שלגים', 'דובדבן' ו'העליון' (ע"ש הרכבל העליון). בעקבות הסכמי הפסקת אש יש מגבלה על מספר הלוחמים במוצבים אלו, ובפרט במוצב זה. מגבלה זו נאכפת על ידי משקיפים של האו"ם.

היסטוריה

מלחמת ששת הימים

הר החרמון, שהיה בשליטת סוריה עד מלחמת ששת הימים, נתפס ללא קרב ב-12 ביוני 1967 על ידי הפלוגה המסייעת של גדוד 13 של חטיבת גולני שהונחתה ממסוקים בהתאם להוראתו של שר הביטחון, משה דיין. כיבוש חלק מרכס החרמון לא נכלל בתוכניות המבצעיות של פיקוד הצפון במלחמת ששת הימים, אך מפקד חיל האוויר, מוטי הוד, פנה לשר הביטחון, משה דיין, וביקש ממנו לתפוס את אחת הפסגות על החרמון, כדי לאפשר להקים מוצב תצפית שיצפה על הגולן ועל אגן דמשק.

הכוח הראשון שהיו בו מג"ד 13, מפקד אוגדה 36, האלוף אלעד פלד, קצין המודיעין שלו וקצין האג"ם של גולני הונחת ממסוק סיקורסקי S-58 על נקודת גובה 2072. אחריו נחת במקום מסוק סופר פרלון שהנחית לוחמים מהפלוגה המסייעת של הגדוד. באותו יום הונחתו כוחות קטנים גם על נ"ג 2224 ובגב'ל רואוס. ב-15 ביוני 1967 הוטסו משקיפי או"ם ומודד אזרח לכתף חרמון וסימנו יחד עם קציני צה"ל וקצינים סוריים את קו הפסקת האש החדש. מרגע זה שלטה ישראל ב-7% משטח החרמון. ממזרח לנ"ג 2072, בנ"ג 2100 הוקמו עמדת תצפית וכמה צריפים למגורים שבמשך הזמן הפכו למוצב החרמון הישראלי. ב-1969 הסתיימה סלילת כביש צר מהכפר מג'דל שמס למוצב הישראלי. ב-1971 נחנכה דרך גדעון, 26 ק"מ אורכה, על בסיס נחל שיאון המהווה ציר גישה חליפי למוצבי החרמון.

מלחמת יום הכיפורים

ערכים מורחבים – הכיבוש הסורי של החרמון, מבצע קינוח

ערב מלחמת יום הכיפורים, ב־6 באוקטובר 1973, שהו במוצב 60 חיילים: 13 מהם לוחמים מחטיבת גולני שאבטחו את המוצב והיתר אנשי יחידה 8200 של חיל המודיעין (אז נקראה היחידה "יחידה 848"), אנשי חיל האוויר, חיילים מחיל הקשר ועוד. תגבור הכוחות הסורים בגולן והיערכותם למלחמה היו גלויים לחיילי המוצב והם העבירו את המידע לגורמי הפיקוד. ב־5 באוקטובר תוגבר המוצב בצוות של קציני תצפית ארטילריים. למרות פקודה של פיקוד הצפון לתגבר את כל מוצבי צה"ל בגולן בלוחמים ובמפקדים, לא תוגבר המוצב הישראלי.

בשתיים בצהריים, עם תחילת המלחמה, תקפו את המוצב שישה מטוסי מיג 17 סוריים ואחר כך הופגז המוצב באש ארטילרית במשך כשעה. בשעה 14:05 הונחתו חיילי קומנדו סורי ממערב למוצב באמצעות שלושה מסוקים סוריים, שנשאו כל אחד 19 לוחמים (מסוק אחד התרסק על צלע ההר בסמוך ל'עיקול הטנק'). יתרת גדוד הקומנדו 82 הגיעה ברגל ממוצב החרמון הסורי ותקפה את המוצב הישראלי. סמוך לתחילת ההתקפה, הונחת כוח קומנדו שמנה 16 לוחמים במנחת הסמוך לשער המוצב. לוחמי גולני הצליחו לבלום את הכוח הסורי במשך 30 דקות, עד שאזלה תחמושתם ולאחר שלוחם אחד נהרג ושלושה נפצעו. בשל טעות בהבנת המצב, ובשל אוזלת ידם של החיילים המקצועיים ומשום שלא סייעו ללוחמי גולני בהבאת תחמושת ובפינוי הנפגעים, נאלצו לוחמי גולני להסתגר במוצב ואז הצליחו הצנחנים הסורים לחדור למוצב ולהשתלט על חלקו העליון. 13 מחיילי צה"ל נהרגו, 31 חיילים נפלו בשבי הסורי ו־10 נחלצו. עם השבויים נמנה עמוס לוינברג, קצין בינה רשתית במודיעין אשר כונה בפי הסורים "הפרופסור היהודי" בשל הידיעות הרבות שמסר בשבי. כמו כן הצליחו הסורים להעביר מהמוצב לסוריה ציוד התרעה סודי, וזאת למרות הפצצות של חיל האוויר הישראלי על המקום.

ב־8 באוקטובר ניסה כוח של חטיבת גולני לחבור למוצב, אך נכשל לאחר ש-23 לוחמים ומפקדים נהרגו. ב־22 באוקטובר הצליחה חטיבת גולני לכבוש שוב את המוצב ("מבצע קינוח"), במחיר כבד של 56 הרוגים ו-97 פצועים. במקביל לפעולה זאת כבש כוח משולב של צנחנים במילואים וחיל ההנדסה את ה"חרמון הסורי" אשר לאחר חתימת הסכם הפרדת הכוחות, הועבר לשליטת האו"ם.

ראו גם

• הכיבוש הסורי של החרמון
• הניסיון הישראלי הראשון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים
• מבצע קינוח
• הקרבות על שיא החרמון

לקריאה נוספת

• משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג-2013, עמ' 161–227.
• משה גבעתי, המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, תל אביב: הוצאת מערכות והוצאת מודן, תשע"ה-2015.
• אתר עמותת בוגרי 8200 (ש.מ2) הקצין שלא נפל בשבי - סיפורו של אורי חיימי (8200.org.il)
• סיפורו של אלפרד אקסלרד ז"ל וחיילי יח' 8200 (848 במלחמת יוה"כ), סרטון באתר יוטיוב

קישורים חיצוניים

• עודד שלום, העיניים של המדינה בגובה העיניים, באתר "ידיעות אחרונות", 28 בספטמבר 2017
• מוצב החרמון, ארכיון הסרטונים של AP