מונונוקלאוזיס זיהומי

מונונוקלאוזיס זיהומי (באנגלית: Infectious mononucleosis) המכונה מחלת הנשיקה הוא זיהום נגיפי העלול להיגרם על ידי נגיפי אפשטיין בר (בראשי תיבות: EBV) השייך למשפחת וירוסי ההרפס. על אף הדימוי שדבק בה בשל שמה, מחלה זו יכולה להיות מועברת על ידי אכילה מכלי אוכל משותפים, וכל דרך אחרת בה הרוק או רסיסיו מועברים מאדם לאדם ולאו דווקא על ידי נשיקה (אם כי אצל מתבגרים קרבה אינטימית ונשיקות היא גורם מרכזי לכך). נגיף זה מדביק כ-50 אחוזים מכל הילדים עד גיל 5 בארצות המפותחות, והוא נחשב לנגיף שכיח בכל חתך הגילאים^[1].

מונונוקלאוזיס זיהומי

מחלת מונונוקלאוזיס זיהומי, הכתמים ההיקפים מדגימים לימפוציטים תגובתיים
תחום	מחלות זיהומיות
גורם	וירוס אפשטיין בר, Human betaherpesvirus 5
תסמינים	חום, לויקוציטוזיס, lymphocytosis, פריחה, דלקת שקדים, hepatomegaly, splenomegaly, לימפדנופתיה, enlargement of lymph nodes
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	784513
MeSH	D007244
סיווגים
ICD-10	B27.027.0
ICD-11	1D81

הידבקות

נגיף ה-EBV מועבר ברוק, וניתן להידבק בו על ידי מגע עם טיפות וחלקיקי טיפות (למשל, נשיקה), שימוש בכלי אוכל משותפים, שתייה מקש משותף וכדומה. לאחר חדירה לתאים המרפדים את האף או הגרון, הנגיף מתפשט אל תאי דם לימפוציטים מסוג B^[1]. נטען בעבר כי שמה של מחלת הנשיקה הוא מאחר שהכבד "נושק" לטחול אולם זו אינה הסברה המקובלת. שמה של המחלה תורגם מאנגלית, שם תוארה כ-kissing disease, בגלל צורת ההדבקה האופיינית של הנגיף, ובמיוחד בגיל העשרה.

מהרגע בו אדם נדבק בנגיף הוא מידבק. לאחר שאדם נדבק, תקופת הדגירה של הנגיף נמשכת כ-4-7 שבועות לפני הופעת התסמינים עד לאחר ההתפרצות הראשונית של המחלה (בין 30 ל-50 יום). חלק גדול מהאוכלוסייה שנחשף ל-EBV נדבק בלי לפתח תסמינים, דבר ההופך את הניסיון לשלוט במגפתיות של המחלה ללא מעשי. רופאים ומחקרים אינם בטוחים לאחר כמה זמן אדם עדיין עלול להדביק לאחר שהסימפטומים של המחלה אינם מופיעים אצלו יותר, אבל יש נטייה להאמין שאדם עדיין מידבק לאחר מספר חודשים רב בהם הסימפטומים נעלמו לגמרי. מחקרים מסוימים מראים שזמן זה יכול להתארך עד 18 חודשים, אך נדיר שלאחר זמן זה אדם יוכל להדביק אדם אחר בנגיף.

תסמיני המחלה

אצל ילדים מתחת לגיל 5, לא נגרמים שום תסמינים מיוחדים^[1].

לעומת זאת, אצל מבוגרים תסמינים עיקריים אופייניים למחלת הנשיקה הם^[2][3]:

• עייפות וחולשה כללית.
• דלקת גרון ושקדים מוגדלים.
• חום ממושך.
• הגדלת קשרי הלימפה התת-לסתיים, ולעיתים גם בבית השחי ובמפשעה.

תסמינים נוספים שעלולים להיות אצל חלק מהחולים הם:

• לעיתים חוסר תיאבון.
• אצל יותר מ־50% מהחולים קיימת הגדלה של הטחול. לעיתים קיימת הגדלה של הכבד דבר המתבטא בכאבים וברגישות בבטן. הטחול עלול להיות רגיש לפציעות.
• לעיתים בצקות ונפיחות בעיניים וכן צהבת.
• גירוי עור כנראה בעיקר למי שטופל קודם לכן בתרופה האנטיביוטית אמפיצילין.
• התנפחות נתיבי האוויר עקב לחץ של קשרי הלימפה בצוואר.

סיבוכים נוספים של המחלה עלולים להיות דלקת מוח, דלקת קרום המוח, פרכוסים, הפרעות עצביות והפרעות התנהגותיות.

אבחנה

אבחנה תעשה בהתבסס על התסמינים. אם כי ישנן מספר מחלות שלהן תסמינים הקרובים לתסמיני מחלה זו כמו ציטומגלוירוס, טוקסופלזמוזיס, נגיפים נוספים ותוצאות לוואי של תרופות. קיימים שני סוגי בדיקות לאבחון המחלה. האחת, Monotest, הוא בדיקה לנוגדנים כלליים לחלבונים ויראליים בדם החולה. אצל חולה במחלה זו הגוף מייצר בכמויות גדולות לימפוציטים חדשים מסוג B שמחסלים את הלימפוציטים הישנים הנגועים. לתאים חדשים אלו מראה אופייני, שניתן לזהותו מבעד למיקרוסקופ^[4]. אצל חולים צעירים בדיקה זו עלולה לחזור חיובית על אף שהנגיפים אינם נמצאים; לכן מבצעים גם בדיקת סרולוגיה לנוגדנים ל-EBV.

טיפול

מאחר שהמחלה היא זיהום ויראלי והמערכת החיסונית מייצרת בעצמה את הנוגדנים, אין לטיפול אנטיביוטי השפעה במקרה זה, והוא עלול אף לגרום לסיבוכים מיותרים. הטיפול היחיד שקיים הוא טיפול סימפטומטי הכולל:

• משככי כאבים כגון פרצטמול או איבופרופן להורדת החום ולהקלה על כאבי שרירים.
• מציצת סוכריות או לכסניות ואכילת גלידה וקינוחים קרים להקלה על כאבי הגרון.
• מנוחה רבה ושתייה מרובה.
• במקרה שהטחול מוגדל, יש להימנע מפעילות פיזית מאומצת שעלולה לגרום לקרע בטחול ולדימום פנימי^[4].

• משחקי כדור מסוכנים אף הם, מפני שכל פגיעה באזור הטחול עלולה להיות מסוכנת ביותר, לעיתים קטלנית.

רוב התסמינים יחלפו כעבור שבועיים עד ארבעה חודשים, אולם העייפות והחולשה עלולות להימשך עד שלושה חודשים לאחר שהתסמינים חולפים.

אציקלוביר מפחית את ייצור הנגיף, אבל אין לו השפעה רבה על התסמינים של המחלה^[4].

רוב החולים במונונוקלאוזיס זיהומי מבריאים לחלוטין ממחלה זו. ישנם סיבוכים נדירים אצל חולים שהמערכת החיסונית שלהם פגועה כמו דלקת מוח, קרע בטחול, או חסימת נתיב אוויר, שעלולים להסתיים במוות, אצל פחות מאחוז אחד מהחולים^[5].

ראו גם

• תסמונת התשישות הכרונית
• CMV ציטומגלוירוס Cytomegalovirus

לקריאה נוספת

• ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 919-920

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מונונוקלאוזיס זיהומי בוויקישיתוף

• מידע מחלת הנשיקה
• לאורך כמה זמן מדבקת מחלת הנשיקה (באנגלית)
• ד"ר איתי גל, בעקבות אשפוזה של יונה אליאן: כשמחלת הנשיקה מסתבכת, באתר ynet, 30 ביולי 2019
• מונונוקלאוזיס זיהומי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. מדריך מרק, מהדורה עברית 2002, עמ' 919
2. מרכז בדיקות נגיף ציטומגלו CMV ואפשטיין בר EBV, באתר משרד הבריאות
3. מחלת הנשיקה: גורמים, תסמינים וטיפולים, באתר BEOK, ‏6 במאי 2012
4. מדריך מרק, מהדורה עברית 2002, עמ' 920
5. קדחת הבלוטות/ מונונוקלאוזיס זיהומי/ מחלת הנשיקה, באתר שיבא תל השומר

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.