מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מֻבּארכּ; 4 במאי 1928, ממלכת מצרים – 25 בפברואר 2020, קהיר, מצרים) היה מנהיג צבאי ופוליטי מצרי, שכיהן כנשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שבוע לאחר רציחתו של סאדאת על ידי הג'יהאד האסלאמי המצרי.
 | |||||
| מובארכ, מרץ 2002 | |||||
| לידה |
4 במאי 1928 אל-מצילחה (ער'), ממלכת מצרים | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 בפברואר 2020 (בגיל 91) קהיר, מצרים | ||||
| מדינה |
ממלכת מצרים, הרפובליקה הערבית המאוחדת, רפובליקת מצרים, מצרים  | ||||
| מקום קבורה |
הליופוליס | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה | המפלגה הלאומית דמוקרטית | ||||
| בן או בת זוג |
סוזאן מובארכ (1959–25 בפברואר 2020) | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
בתקופת כהונתו בנשיאות נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא התפטר מכהונתו בעקבות מהפכת 2011, ולאחר מכן נעצר, הועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם; אך התקבלה בקשתו למשפט חוזר בינואר 2013[1]. ב-22 באוגוסט 2013 שוחרר למעצר בית. ב-29 בנובמבר 2014 זוכה במשפטו החוזר מהאישום בהרג מפגינים, וכן מאישום בפרשת שחיתות שלטונית במסגרת סחר גז עם ישראל[2]. עם זאת, משפט חוזר חל בפרשת השחיתות, ובמאי 2015 הורשעו מובארכ ובניו, ונשפטו למאסר 3 ו-4 שנים בהתאמה. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ובניו שוחררו באוקטובר 2015 על ידי בית משפט בקהיר. במרץ 2017 זוכה מההאשמות בהרג מפגינים ושוחרר ממאסרו[3]. ב-25 בפברואר 2020 מת, לאחר שסבל מסיבוכים מניתוח שעבר בסוף ינואר 2020[4].
חייו
נעוריו ותחילת דרכו
חוסני מובארכ נולד ב-4 במאי 1928 בכפר אל-מוסולוחה שבמחוז אל-מונופייה, צפונית לקהיר. הוא נולד למשפחת איכרים. אביו, שעבד במחלקה המשפטית של משרדי הפרובינציה, חלם שבנו ילמד באוניברסיטת קהיר ויהיה מורה, אולם מובארכ הצעיר נמשך לקריירה צבאית. בגיל 19, עם סיום לימודיו בתיכון, החל את לימודיו באקדמיה הצבאית הלאומית של מצרים, שם רכש תואר ראשון במדעי הצבא.
שירות צבאי
עם סיום לימודיו ב-1949, הצטרף לשורות חיל האוויר המצרי. במסגרת הכשרתו כטייס סיים תואר נוסף באווירונאוטיקה ועבר השתלמות ארוכה בבית הספר הסובייטי לטיסה בעיר פרונזה (כיום בישקק, קירגיזסטן). במהלך השנים התקדם בסולם הדרגות, ושימש בין היתר טייס, מדריך טיסה, מפקד טייסת ובגיל 31 מונה להיות מפקד בסיס. ב-1964 מונה לנספח הצבאי המצרי בברית המועצות.
עם פרוץ מלחמת ההתשה נגד ישראל, מונה מובארכ למפקד האקדמיה של חיל האוויר המצרי, שם למד בצעירותו. בעקבות ההפסד הצורב במלחמת ששת הימים ב-1967, שגרם לאובדן רוב מטוסי חיל האוויר המצרי, הכין מובארכ תוכניות מרחיקות לכת בעניין הכשרת טייסי העתיד של החיל. הוא קיצר את משך ההכשרה של הטייסים הצעירים והפך את ההכשרה לקשה, אינטנסיבית ומקיפה הרבה יותר. ב-1969 מינה אותו נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, לראש מטה חיל האוויר המצרי.
ב-1972 מונה מובארכ למפקד חיל האוויר המצרי, ועמד בראשו במלחמת יום הכיפורים נגד ישראל. ב-1975, שנתיים לאחר המלחמה[5], קודם לדרגת מרשל אוויר ראשי[6].
קריירה פוליטית
עם סיום שירותו הצבאי באפריל 1975, מונה מובארכ לסגנו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת. בזמן שש שנות כהונתו כסגן נשיא, השתתף בחתימת הסכם השלום עם ישראל ב-1979. עם הירצחו של סאדאת ב-6 באוקטובר 1981, מונה מובארכ ליו"ר המפלגה הלאומית הדמוקרטית של מצרים. שבוע מאוחר יותר מונה לנשיא[7]. במקביל למינויו כנשיא, כיהן במשך חמישה חודשים, עד 2 בינואר 1982, גם כראש ממשלת מצרים[8].
מובראכ כיהן בתפקיד נשיא מצרים 29 שנים, במהלכן נבחר בארבע מערכות בחירות נוספות בהן היה המועמד היחיד (אורכה של כל כהונה הוא שש שנים). הוא ניצח ברוב של 88% בבחירות דמוקרטיות לנשיאות, בשנת 2005. עם תחילתה של מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, הקפיא מובארכ את יחסיו עם ישראל. למרות לחצים חוזרים ונשנים מצד מדינות ערב סירב מובארכ לבטל את הסכם השלום עם ישראל. ארבע שנים לאחר מלחמת לבנון החזיר את שגריר מצרים לתל אביב. צעד נוסף שמיוחס לרצונו להצטייר כמנהיג כלל-ערבי, הוא נמנע מביקור בישראל לאורך כל שנות שלטונו, מלבד ביקור אחד, בהלווייתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, ביקור שהגדיר "חברי".
בשנת 1993 היה שותף לשיחות השלום החשאיות בין ישראל לאש"ף. בעקבות האינתיפאדה השנייה הנהיג שורה של צעדים לצינון היחסים בין שתי המדינות, ובהם החזרת השגריר המצרי בחודש אוקטובר 2000.
ניסיון ההתנקשות
ב-7 ביולי 1995 הגיע מובארכ לבירת אתיופיה, אדיס אבבה, על מנת להשתתף בכנס של ארגון אחדות אפריקה. בדרכו למרכז העיר, חדרה חוליית טרוריסטים, ככל הנראה מארגון הג'יהאד האסלאמי המצרי (אימן א-זוואהירי סגנו של בן לאדן נמנה בעבר עם ראשי הארגון), לכביש בו נסעה שיירת המכוניות של הנשיא. הטרוריסטים החלו לירות ברובי סער לכיוון אחת מלימוזינות המרצדס של השיירה. מאבטחיו של הנשיא פגעו בחלק מחברי החוליה והניסו את היתר. ההתנקשות בנשיא המצרי נכשלה, ככל הנראה מפני שהטרוריסטים לא הספיקו להפעיל את מטולי האר.פי.ג'י שהביאו עמם, או שהם ירו על כלי הרכב הלא נכון. בעיצומם של חילופי האש הצליחה השיירה לשוב על עקבותיה לכיוון שדה התעופה הבינלאומי של הבירה האתיופית. מובארכ שב למצרים ולא השתתף בכינוס לשמו הגיע לאתיופיה.
ההתנקשות עוררה הד גדול בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט. ההתנקשות הייתה למעשה פיגוע אסטרטגי, אחת מהתקפות הטרור הראשונות שבוצעה על ידי מה שכונה לימים "הג'יהאד העולמי"[9].
סיום שלטונו
ערך מורחב – המהפכה במצרים (2011)
בחודש ינואר 2011 החלו, בהשראת המהפכה בתוניסיה, הפגנות ברחבי מצרים נגד מובארכ ושלטונו, בטענה לכישלון בתחום החברתי, המדיני והכלכלי. בהפגנות נהרגו עשרות אזרחים מירי של הצבא והמשטרה. בעקבות המהומות פיזר מובארכ את ממשלתו והרכיב ממשלה חדשה, ומינה את עומר סולימאן לסגן הנשיא.
ב-1 בפברואר הודיע מובארכ כי יסיים כהונתו בספטמבר 2011 ולא יתמודד בבחירות. ב-10 בפברואר הודיע מובארכ בנאומו כי יעביר את סמכויותיו לסגנו סולימאן. יום לאחר מכן, הודיע סגן הנשיא סולימאן כי מובארכ העביר את כל סמכויותיו לידי הצבא ובכך התפטר למעשה מתפקידו כנשיא מצרים לאחר 30 שנה.
מובארכ עזב את קהיר ועבר לגור בבית הנופש שלו בשארם א-שייח'.
משפטו
בפברואר 2011 נעצר והואשם בארבע עבירות של שחיתות שלטונית וירי על מפגינים בימי המהומות. ב-3 באוגוסט 2011 החל משפטו, יחד עמו נשפטו שני בניו, שר הפנים לשעבר, חביב אל-עאדלי וקצינים נוספים. בשל מצבו הבריאותי הרעוע מובארכ עצמו הובל באמבולנס לאולם בית המשפט, שם הושכב על מיטה בתוך כלוב הנאשמים. ב-2 ביוני 2012 נגזר דינו למאסר עולם בתיק הרג המפגינים[10]. באוגוסט 2013 שוחרר למעצר בית אותו ריצה בבית חולים צבאי. בנובמבר 2014 ביטל בית המשפט לערעורים פליליים את הרשעתו של מובארכ בהרג מפגינים ובשתי עבירות שחיתות שלטונית, שכללו האשמה כי מכר גז לישראל במחירים מוזלים[11].
בינואר 2015 בוטלה גם הרשעה נוספת של מובארק ובניו בתיק שחיתות שלטונית שכונה "ארמונות הנשיאות"[12]. עם זאת, משפט חוזר על האשמות בשחיתות הוביל להרשעה בת 3 שנים של מובארק במאי 2015, כשבניו קיבלו עונש מאסר של 4 שנים, לצד קנס כספי.
בניו של מובארכ שוחררו באוקטובר 2015 בהוראת בית משפט בקהיר[13]. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ממנו שוחרר במרץ 2017.
ב-25 בפברואר 2020 הלך מובארכ לעולמו[14][15][16]. נערכה לכבודו הלוויה צבאית[17] והוא הוצג בעיתונות ובאתרי החדשות הישראלים כפטריוט מצרי, כטייס מוכשר וכמצביא אימתני, אך גם כמנהיג חסר חזון ובלתי-אהוד על עמו אשר לקה בתפיסותיו החברתיות והכלכליות[18].
משפחה
חוסני מובארכ היה נשוי לסוזאן (נולדה ב-28 בפברואר 1941) בת לאם ולשית ואב מצרי. היא למדה לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, ולאחר מכן השלימה תואר שני בסוציולוגיה. את רוב זמנה הקדישה לפעילות בעמותות צדקה ופיתוח של החברה המצרית. לזוג שני בנים, גמאל ועלאא. גמאל מובארכ, בנו הצעיר, קרוי על שמו של גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים לשעבר, שהיה מושא הערצתו של אביו. לפי ידיעות שונות גמאל אמור היה לרשת את השלטון אחרי אביו, למרות שטענה זו הוכחשה על ידי משפחת מובארכ. הדבר זכה למחאה נרחבת במצרים מתוך חשש שהיא תהפוך לגומלוכיה. לבסוף גמאל ואחיו עלאא' הועמדו לדין על עבירות שחיתות שלטונית, וביוני 2012 הסתיים משפטם בזיכוי מחמת התיישנות.
קישורים חיצוניים
- אהוד יערי, הווידאופדיה: חוסני מובארק, באתר מאקו, 25 בנובמבר 2009
- פרופיל של מובארכ במברק סודי של שגרירות ארצות הברית בקהיר, אתר ויקיליקס (באנגלית)
- nrg מעריב, שקיעתו של הפרעה האחרון חוסני מובארק, באתר nrg, 11 ביוני 2012
- נינה פוקס, שגרירים לשעבר בקהיר על מובארק: "פטריוט מצרי, רצה בשלום", באתר ynet, 25 בפברואר 2020
- יוסי אמיתי, חוסני מובארק בעת נעילת שער, באתר "העוקץ", 6 במרץ 2020
סמדר פרי, "הנכד שלי התמוטט ומת כששיחק עם חבר ישראלי. אם זה היה מתפרסם האופוזיציה הייתה מאשימה אתכם ברצח", באתר "ידיעות אחרונות", 5 במאי 2020- חוסני מובארכ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מוחמד חוסני מובארכ (1928-2020), דף שער בספרייה הלאומית
חוסני מובארכ, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
חוסני מובארכ, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
