מהותנות

מַהוּתָנוּת, מהותיות^[1] או אֵסֶנְצִיָּאלִיזְם, היא השקפה פילוסופית בתחום האונטולוגיה הגורסת כי לכל דבר בעולם יש מהות, כלומר אוסף תכונות שהן חיוניות לשם קיומו (בניגוד לתכונות אחרות, שהן מקריות).^[2]

המהות נדונה בפילוסופיה מאז העת העתיקה, מיוון העתיקה ועד התקופה המודרנית. להדגמת תאוריה מהותנית, נתבונן בתורת האידיאות של אפלטון: לפי תורה זו, לכל סוג של עצם יש אידיאה, הנמצאת בעולם האידיאות, וממנה שואבים העצמים את תכונותיהם. גישה זו היא מהותנית, מכיוון שלכל אובייקט יש מהות — זו המיוצגת על ידי האידיאה. גישה זו, השפיעה על החשיבה המערבית במשך מאות שנים והיא ממשיכה להשפיע עליה גם כיום. עם זאת במהלך המאה ה-20 היא זכתה לביקורת ממספר כיוונים. כיוון אחד הוא ביקורת מצד הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין. ביקורת אחרת היא מצד ביולוגים מודרניים כמו ארנסט מאייר שטענו שלפחות לגבי יצורים חיים (כולל בעלי חיים, האדם, צמחים וכו') התאוריה אינה נכונה והיא סותרת את תורת האבולוציה, שכן היא מבצעת האחדה דמיונית בין יצורים שלמעשה יש הבדלים דקים ביניהם.

תאוריות מהותניות נבדלות ביניהן בשאלה מה זה אומר שתכונה היא חיונית עבור דבר מה. המושג קשור בצורה הדוקה למושג שלכּוֹרַח שכן דרך אחרת להגיד שתכונה ת' היא חיונית לעצם ע', היא להגיד שהטענה "לעצם ע' יש תכונה ת'" היא בהכרח נכונה. דרך אחת לאפיין תכונות חוניות היא להגיד כי בהיעדר תכונות אלה העצם לא יכול להמשיך להיות אותו עצם, אם כי זו דרך זו אינה אינפורמטיבית במיוחד.^[2]

מהותנות היא למעשה גישה מוקדמת לתפיסה של סדר כפי שבא לידי ביטוי בעולם, כך יוצא שמה שמגדיר את העצם או התופעה היא המהות של הדבר, המהות בין היתר באה לידי ביטוי בפונקציונליות של הדבר, בהכרח שלו, מכאן נחיצותו ומקומו. עוד ניתן לומר כי המהות היא בעלת מבנה אקסיומי קיומי ראשוני שטבעה מובנה בה, בניגוד לגישה הגורסת להבניה, הבניה המאופינת בתהליכיות מתמשכת המוטמעת ממקורות חיצוניים בעוד שהמהות תמציתה פנימית, קבועה, ידועה מראש ולא ניתנת לשינוי.

לדוגמה: לפי התפיסה המודרנית, השאלה האם לאדם צבע עור שחום או לא אינה מהותית להיותו אדם — גם אילו צבע עורו היה אחר עדיין היינו מגדירים אותו כאדם. תכונת היותו בעל צבע עור כלשהו, לעומת זאת, מהותית - לוּ לא היה לו עור, לדוגמה, ניתן לטעון כי לא היינו מגדירים אותו כאדם.

טענות אלה מדגימות גם את הבעייתיות בתפיסה מהותנית. לדוגמה לפי תפיסות מלפני התנועה לביטול העבדות, תומכי עבדות החזיקו בעמדה לפיה בהיבטים רבים אנשים בעלי עור שחור הם "לא אדם" בהקשרים שונים - השחורים נחשבו רכוש שניתן להשמיד אותו בדומה למטען דומם (הטבח בספינת העבדים זונג), נשים נמכרו כשפחות מין, או עברו אונס ללא כל סנקציה חוקית או חברתית, וחלק מהאנשים טענו כי שחורים יותר קרובים לקופים, או כי "היעוד" שלהם הוא להיות עבדים, שהיו לפעמים חסרי זכויות או יחס אנושי כלשהו. מצד שני, ספרות על תחומים בפנטזיה, סייבורג, מוטנטים או חוצנים מתייחסות ליצורים חיים דמויי אדם כאל בני אדם, בהקשרים שונים (לדוגמה זכויות אדם, תודעה ועוד) אפילו אם אין להם עור (מעטה מתכת, פרווה, נוצות, עור לטאה, קשקשי דג וכו') או לפעמים אפילו ללא גוף בכלל (הערה, לדוגמה יצורי בינה מלאוכתית בקנטוס של היפריון).

בגישת המהותנות, בעלי חיים, יצורים חיים וכן האדם נתפס כבעל תכונות קבועות שאינן משתנות ואינן נפרדות, שהן "עצמיותו". בשיח הפמיניסטי המונח הרווח בנוגע להגדרת הסובייקט הנשי ניתן להסביר איתו את סוגיית המהותנות בכללותה. השיח המהותי הפמיניסטי מנסה לגלות את התכונות הביולוגיות, הפסיכולוגיות והחברתיות הייחודיות והמהותיות להגדרת "הנשיות" כדי להגן עליה מפני האימפריאליזם הפוליטי והסימבולי של הפטריארכיה הגברית.

ביקורת פילוסופיות

אחת הביקורות המכריעות כנגד המהותנות באה מצדו של לודוויג ויטגנשטיין. ויטגנשטיין הציג את המושג דמיון משפחתי כדרך לקשר בין עצמים שונים השייכים לאותה קטגוריה. כלומר — אין בהכרח אוסף של תכונות המשותפות לכל העצמים בקטגוריה, והדמיון ביניהם עובר דרך עצמים אחרים.
ויטגנשטיין השתמש בדוגמה של משחק — בין שחמט לבין יחיד המשחק לבדו בכדור קשה למצוא נקודות דמיון, אך הדמיון ברור אם נעבור בדרך דרך משחק הכדורסל.

ביקורת ביולוגית

אחיזה של מהותנות במחשבה המערבית מאז אפלטון נחשבת בעיני הביולוג ארנסט מאייר אחד החסמים הגדולים לגילוי האבולוציה בשלב מוקדם יותר, לא פחות מחסימת תאוריה זו עקב דוגמה דתית. לגישה זו שותפים גם ביולוגים בולטים אחרים כמו ריצ'רד דוקינס.^[3]

הדוקרטינה המהותנית שפתוחה על ידי אפלטון הסבירה שמשולשים המצוירים בחול הם בעצם רק "צל" או ייצוג חומרי של משולשים גאומטריים אידיאליים, בעלי קווים חסרי עובי. מה שחשוב בגאומטריה זה לא המשולשים המצוירים בחול אלא האידאות שלהם - משולשים אידיאלים בעלי זוויות של 180 מעלות ותכונות נוספות. ביולוגים טוענים כי מכאן בוצעה קפיצה לוגית לפיה גם עצמים אחרים בעולם, ובכלל זה יצורים חיים, גם "רק" יצוג של אובייקט אידיאלי יחיד שבו יש לדון, כאילו היו סוג של משולש. לפי רעיון זה נובע לדוגמה כי, כל ארנבים בעולם הם בעצם סוג של ייצוג של ארנב אחד "אמיתי" או אידיאלי. ארנבים בשר ודם שונים זה מזה ושונים מעט, מהארנב "האידיאלי" אבל הם לכאורה מעין סטייה מהאידיאל שכביבול מתקיים במישור קיום אחר.^[3]

התאוריה האבולוציונית שונה בתכלית מהתפיסה המהותנית. היא מתארת ארנבים כאוסף של יצורים נפרדים זה מזה - כך שארנבת אחת היה שונה במידת מההארנבת שהמליטה אותה, וכן מהארנבות האחרות שחיות לצידה. הצאצאים של אותה ארנבת יהיו בהכרח שונים במובנים מסוימים ממנה עצמה (המטען הגנטי שלהם יהיה שונה לדוגמה, וגם הסביבה הטבעית או החברתית שבה היא תחיה עשויה להשתנות ולכן להפעיל לחצים אבולוציוניים אחרים). אם יש "ארנב תקני" אז הוא רק מציין את המרכז של התפלגות נורמלית של ארנבונים אמיתיים. ההתפלגות הזו משתנה עם הזמן בעקבות שינויים אבולוציינים. המושג המודרני "מהותנות" נתבע רק בשנת 1945. לכן בקרב כתביו של דרווין אין התייסחות למושג זה. אך אלפרד ראסל וולאס שגילה במקביל לדרווין את האבולוציה שמתרחשת עקב ברירה טבעית, כתב את המאמר "על נטייתם של זנים להתרחק עד בלי גבול מהטיפוס המקורי".^[3]

כדברי דוקינס, "אין שום "ארנביות" קבועה, אין שום מהות ארנבית התלויה על בלימה בשמיים". לדוגמה אם כיום ממוצע אורך האוזניים של ארנב מסוים נחשב הארוך ביותר האפשרי, הרי עם הזמן, אורך האוזניים הממוצע יכול להשתנות, כך שאורך זה יהיה במרכז ההתפלגות. עם הזמן הדברים שאנו מכנים ארנבים עשויים להתפתח למינים שיראו שונים מאד מארנבים עד כדי כך שיהיה קשה להאמין שהם התפתחו מהם. חשיבה זו מכונה על ידי מאיירס "חשיבה אוכלוסייתית"^[3]

לפי מאיירס, הסיבה לכך שהאבולוציה התגלתה רק באמצע המאה ה-19 היא שחשיבה מהותינית נמצאת אצל רוב בני האדם, אם בגלל השפעת התרבות היוונית-מערבית על החינוך או בגלל שהדבר נתפס כאמת אסוציאטיבית. לפי רעיון זה, "ארנב הוא ארנב הוא ארנב" ואילו הרעיון שציבור הארנבים הוא מעין אוסף של ממוצאים סטטיסטיים שמשתנה עם הזמן שיכול להיות שונה מהארנב הטיפוסי לפני מיליון שנה או בעוד מיליון שנה הוא הפרה של טאבו פנימי. לפי דוקינס, פסיכולוגים החוקרים את היכולת הלשונית אומרים שילדים הם מטבעם בעלי תפיסה מהותנית. דוקינס משער כי דבר זה נועד לשם פישוט של הבנת העולם על ידי חלוקה שלו לקטגוריות נבדלות, שלכל אחת מהן יש שם עצם משלה.^[3]

דוקינס מדגים את יכולת ההשתנות הרבה של יצורים (פיתוח מגוון ביולוגי) על פני שנים עם דוגמאות מתחום הברירה המלאכותית שמקצרת את זמני ההשתנות לכמה מאות או אלפי שנים. דוגמה אחת היא של מגוון גדול של זנים שנוצרו מכרוב הבר - ברוקולי, כרובית, קולורבי, כרוב ניצנים, כרוב נפוס, כרוב מסולסל - כולם שונים זה מזה באופן ניכר ושונים גם מהמין המקורי. כך גם מאות זני כלבים שנוצרו כולם מזאב.^[3]

במדעי החברה מתבטאת מהותנות בתפיסה כי מבנים או גורמים בחברה הם בעלי מהויות, הקודמות להגדרה חברתית. מהותנות קיימת ברוב התאוריות המודרניות. בשנות השבעים של המאה ה-20 החלה להתערער התפיסה הרווחת של המהותנות במדעי החברה. המערערים הראשונים היו תומכי ההבניה החברתית. גישה זו טוענת כי כל מושג או מבנה חברתי הוא תוצר של משא ומתן חברתי על הגדרתו, וקיומו אינו קודם להגדרה חברתית זו. ערעור נוסף על הגישה המהותנית מגיע מכיוון התנועה הפוסט מודרניסטית. תנועה זו, בעקבות הפוסט סטרוקטורליזם, מערערת על קיומו של קשר בין מסמן למסומן ובעקבות כך - על יכולתנו לייחס תכונות כל שהן באופן גורף לקבוצות חברתיות.

יערה מלר, ההשפעה של ישותיות, מהותנות והומוגניות על אחריות קולקטיבית ועונש קולקטיבי בסכסוך בין קבוצתי, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ח 2008.
איתן ירדן, בירור טיעונים נגד מהותנות, עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ט 2009.
חנה פנחסי, על מהותנות, אימהות ותפילות נשים, אקדמות, י"ט, תשס"ז, עמ' 223-229. - (פורסם גם כ"אימהות או מהותנות? על הספר "תפילת נשים", בתוך: להיות אשה יהודייה, תשס"ט, עמ' 273-280.)
חיים נבון, מהי מהותנות רכה, באתר יוטיוב.