מדיניות הדלת הפתוחה

מדיניות הדלת הפתוחה הוא מושג בדיפלומטיה, המתייחס בדרך כלל למדיניות ארצות הברית שקודמה בשנים 1900-1899 על ידי מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון היי, במטרה לאפשר לארצות הברית זכויות אימפריאליסטיות מסוימות בסין^[1].

ג'ון היי, הוגה המדיניות

הרקע למדיניות

האימפריליזם המודרני הוביל את המעצמות האירופאיות לסין, ארץ שהייתה סגורה עד אז למערב. עד מהרה פשטו המעצמות השונות (בהן: צרפת, גרמניה, יפן והממלכה המאוחדת) על סין מתוך מטרה לנצל את המשאבים הכלכליים שלה עד כמה שאפשר. אולם, ארצות הברית המחויבת לדוקטרינת מונרו ולדעת הקהל האנטי-אימפריליסטית ששלטה בה נותרה מחוץ לתמונה באזור סין. כשהחליטה לבסוף להשתלב אף היא במערכת האימפריליסטית שבסין התברר שכל השטחים תפוסים בעקבות מסע הפשיטה של המעצמות. מתוך מטרה לקבל זכויות לפריקת סחורה בנמלים, הציע ג'ון היי את מדיניות הדלת הפתוחה.

מהות המדיניות

1. הגעה להסכמה בינלאומית של המעצמות מתוך מטרה לשמור על שלימותה ועצמאותה של סין.
2. הבטחת זכויות מסחר שוות לכל המעצמות השונות בסין בכל השווקים

תוצאות המדיניות

מדיניות זו התקבלה בחיוב בידי רב המעצמות וגרמה לבלימת ההסתערות על שטחי סין. רב המעצמות הגיעו לשיתוף פעולה חיובי באינטרסים הכלכליים שלהן בסין. בנוסף לכך, הקיסר הסיני היה מרוצה משום שהוא הצליח לעת עתה לשמור על עצמאותה של סין. למרות זאת, העם הסיני ברובו לא היה מרוצה משום שהאירופאים – סוחרים ומסיונרים – התחילו להגיע בכמויות גדולות יותר מבעבר, דבר שנגד את האינטרס הבדלני של סין.

מדיניות זו הוא אחד הגורמים לפרוץ מרד הבוקסרים, שפרץ בסוף שנת 1899^[1].

קישורים חיצוניים

• מדיניות הדלת הפתוחה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. Open Door policy, אנציקלופדיה בריטניקה