מגיסטריום

מגיסטריום (בלטינית: magisterium Ecclesiae; בתרגום חופשי: "מָרוּת הכנסייה") הוא מונח בנצרות הקתולית המתאר את סמכות הממסד הכנסייתי הנוצרי להורות, לפרש ולהכריע בשאלות הדת העומדות לפתחו ובפני המאמינים, ובעצם לגלות מהו רצון האל בכל סוגיה נתונה.

המגיסטריום הוא הצלע השלישית במבנה העברתה ובירורה של האמונה הנוצרית לאורך הדורות, יחד עם כתבי הקודש של הברית החדשה ומסורת הכנסייה בעל-פה; למרות חיוניותו בחילוץ משמעותם הרלוונטית בכל זמן, המגיסטריום כפוף לשני קודמיו ולא שווה להם, כפי שהוצהר ב"חוקה הדוגמטית בשאלת ההתגלות" שאומצה על ידי ועידת הוותיקן השנייה ב-1965: magisterium non supra verbum Dei, sed eidem ministrat, "המרות איננה נעלה על דבר האל, אלא פועלת בשירותו". על אף שבמשמעותו הרחבה, מושג זה קיים במשתמע או במפורש בכל הכנסיות – ושאלת סמכות אנשי הדת נוכחת כמובן בכל האמונות – הרעיון שוכלל ונוסח ככזה בכנסייה הקתולית בעת החדשה. המילה magisterium מופיעה רבות בכתבי תאולוגים מימי הביניים אך באורח אגב וללא משמעות מיוחדת. המונח נטבע למעשה על ידי האפיפיור גרגוריוס השישה עשר באנציקליקה Commissum Divinitus ("משא הקודש") מ-1835: ”בתוקף יסודיה השמימיים, לכנסייה המרות (magisterii) להכריע ולהורות בענייני אמונה ומוסר ולפרש את כתבי הקודש ללא חשש טעות.” מאז התקבל ונעשה בהדרגה שגור ורווח.

במקביל, דיונים על סמכותם של האפיפיור, הבישופים והממסד הכנסייתי בכללו אינם נושא חדש ורווחו מאוד מאז ראשית הנצרות. למרות שגם עניין זה עבר התפתחויות רבות – בימי הקרע המערבי עלתה הגישה לפיה למועצה מלאה של בישופים סמכות השווה ואף עולה על זו של הכס הקדוש; זו חזרה מדי פעם גם לאחר מכן – מונסיניור אנטוני פיגיירדו הציע לתחם את ההבנה שרווחה עד אמצע המאה ה-20 כ"גישה הקלאסית". זו התבססה באופן כללי על מימרות מכתבי הקודש כמו דברי ישו אל שבעים שליחיו בבשורה על פי לוקאס י' ט"ז: ”הַשּׁוֹמֵעַ אֲלֵיכֶם אֵלַי הוּא שׁוֹמֵעַ וְהַבּוֹזֶה אֶתְכֶם אוֹתִי הוּא בוֹזֶה וְהַבּוֹזֶה אוֹתִי הוּא בוֹזֶה אֶת־אֲשֶׁר שְׁלָחָנִי”. מהותה של הגישה הקלאסית היא שהאפיפיור, בתוקף היותו יורשו של פטרוס הקדוש, וקולגיום הבישופים, בכח שלשלת הסמיכה שלהם מן השליחים, הם בעלי סמכות ההוראה היחידה, האמיתית והחפה מטעות. האפיפיור עצמו הוא בעל המרות העליונה, והבישופים כפופים לו: בעוד שכלפי הכמרים האחרים והמאמינים הם בחזקת רועים, כלפי רומא אינם אלא צאן מרעיתו של הכס הקדוש. אמיתות הוראתם איננה נובעת רק מחוכמתם ובקיאותם אלא מובטחת על ידי רוח הקודש השורה על השליחים ויורשיהם מאז ישו (לוקאס כ"ד מ"ה) ”פָּתַח אֶת לְבָבָם לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים”. השגחה זו מונעת מן האפיפיור וכלל הבישופים לטעות כשהם עורכים הצהרות רשמיות בענייני אמונה ומוסר, ואף דבריהם השגרתיים יותר נהנים מהכוונה אלוהית. הסמכות הגבוהה ביותר נתונה לאפיפיור כשהוא דובר "מן הכס" (אקס קתדרה) ודעתו מחייבת את הכל. "מגיסטריום חמוּר", magisterium solemne, באותה המידה משוּוה להצהרות כלל הבישופים כשהם פועלים ביחד במועצה עמו. מכך נובע שגם התאולוגים המשכילים והידענים ביותר צריכים בכל זאת להכפיף את דעתם לזו של הממסד הרשמי ועמדותיהם חסרות סמכות כשלעצמן. אשר לקהל המאמינים, תפקידו איננו אלא פסיבי ועליו לציית להכרעות. שניהם נדרשו ל"הכנעה של הרצון והשכל."

יחד עם הליברליזציה בכנסייה לאחר מלחמת העולם השנייה, החלו לעלות דעות שקראו להגמשת כללי המגיסטריום ולמתן קול גם לתאולוגים ולקהל הרחב. החשמן אייברי דאלס (אנ') הציע לכונן "מגיסטריום כפול" שיכיר בסמכותם של המלומדים, מתוקף ידענותם, אל מול זו של הממסד הממונה. ההוגה פרנסיס סליבאן חשש מהפגיעה בסמכות שיחולל פיצול כזה ושאף לחזור לגישתו של סט. תומאס אקווינס, שראה הן בנושאי המשרות והן בחכמי הכנסייה מקורות מקבילים לדעת האל, ופשוט ליצור ביניהם מערכת יחסים מאוזנת שתפיק מסר אחיד. תאולוגים ליברלים נוספים חתרו במיוחד לקבע שציבור המאמינים איננו סביל בלבד אלא ממלא תפקיד מסוים באופן שבו מתקבלות הוריות הכנסייה, וככזה הוא נהנה ממשקל מסוים של מגיסטריום בפני עצמו. בסיכום של וועידת הוותיקן השנייה הוכרז בין היתר "שמירת, קיום והצהרת האמונה מהווים מאמץ משותף של הבישופים והמאמינים". ניסוח זה ואחרים פורשו כהכרה במעמד הציבור; לא הייתה התייחסות דומה לתפקיד שהיה אמור להיות לתאולוגים.

מחוץ לכנסייה הקתולית, המונח magisterium משמש בדרך כלל כפשוטו, במובן של "הוראה" סתם. בכנסיות הפרוטסטנטיות הסמכות להורות נתונה בעקרון לכל נוצרי שהוא. בנצרות האורתודוקסית מושם הדגש על קבלת החלטות חדשות בידי כלל הכנסייה כתנאי להכרה בהן כמחייבות.

לקריאה נוספת

• Anthony J. Figueiredo, The Magisterium-Theology Relationship: Contemporary Theological Conceptions, Pontifica Universita Gregoriana, 2001.
• Michael A. Fahey SJ, Magisterium, בתוך: The Routledge Companion to the Christian Church, Routledge, 2007. עמ' 524-536.

קישורים חיצוניים

• Tradition and Living Magisterium באנציקלופדיה הקתולית
• Fr. William G. Most, The Magisterium or Teaching Authority of the Church, בקטכיזם הקתולי הבסיסי.