מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מִגְדַּל גָּד הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך, בתיאור ערי נחלת שבט יהודה באזור לכיש: ”צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָּד וְדִלְעָן וְהַמִּצְפֶּה וְיָקְתְאֵל לָכִישׁ וּבָצְקַת וְעֶגְלוֹן וְכַבּוֹן וְלַחְמָס וְכִתְלִישׁ וּגְדֵרוֹת בֵּית דָּגוֹן וְנַעֲמָה וּמַקֵּדָה עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן” (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים ל"ז–מ"א.).
לפי הסברה, המקום נקרא על שם האל השמי גד, כמקומות נוספים בארץ.[1]
הזיהוי המקובל לעיר היה בח'רבת אלמג'דלה, הנמצאת כשמונה ק"מ דרומית לבית גוברין, ובה נמצאו חרסים מהתקופה הישראלית ומהתקופה הביזנטית.[2][3] עם זאת, מיעוט הממצאים מתקופת המקרא הביא לזהות את מִגְדַּל גָּד עם החורבות שבין שרידי הכפר דָוָּוימֵה הסמוך (כיום במסגרת היישוב כרמי קטיף) שם נמצאו ממצאים מתקופת הברזל, מהתקופה הפרסית ומתקופות מאוחרות יותר.[4]
שם היישוב מופיע בשני מדרשים כשם המקום שממנו עתיד הקב"ה לצאת ולהיפרע מהגויים:
כקילומטר דרומית מערבית לחורבה נמצאת שמורת הטבע "גבעת גד". השמורה אינה רשומה ברשימת שמורות הטבע והגנים בישראל, אך מופיעה במפות ובספרות.[5]
הערה: בראשית ימי המדינה שימש השם "מגדל גד" כשמו של היישוב אל-מג'דל, ושונה בהמשך לאשקלון.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
