מבקר פנים

מבקר פנימי הוא מבקר אשר מתמנה על ידי הדירקטוריון במטרה לבצע ביקורת פנימית והוא נמנה עם שומרי הסף של הארגון. המבקר יכול להיות עובד חברה עצמה או מומחה חיצוני העוסק בביקורת פנימית.

למרות שהמבקר הפנימי נבחר על ידי ההנהלה, עצמאות היא המפתח המרכזי לביצוע ביקורת פנימית, התפשרות בנושא זה עלולה להטות את הביקורת.

בישראל

על פי חוק הביקורת הפנימית, בכל גוף ציבורי, תאגיד בנקאי ותאגיד ביטוח יש חובה למנות מבקר פנימי ובהתאם לתנאים הבאים^[1]:

• המבקר הפנימי הוא תושב ישראל
• לא הורשע בעבירה שיש עמה קלון
• בעל תואר ראשון או עורך דין או תואר במנהל ציבורי בתחום ביקורת פנימית וציבורית או רואה חשבון
• הוא רכש ניסיון של שנתיים בעבודת ביקורת

מינוי המבקר הפנימי נקבע על ידי דירקטוריון של הגוף הציבורי, על פי המלצת ועדת הביקורת. הממונה על המבקר הפנימי הוא יושב ראש הדירקטוריון או המנכ"ל. יוצאת מן הכלל בעניין זה היא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בחוקתה נכתב ש-"אין על המבקר מרות, אלא של החוק, החוקה (חוקת האונ') והתקנון הכללי"^[2].

לרוב, התואר המבקר הפנימי או המבקר הפנימי הראשי מתייחס למבקר הראשי של הארגון, ואילו התואר מבקר, מתייחס לעובד יחידת הביקורת הכפוף למבקר הראשי.

ראו גם

• חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור
• משרד התחבורה נגד חברת החדשות הישראלית בע"מ

קישורים חיצוניים

• מירב ארלוזורוב, לאן, לעזאזל, נעלמו האנשים שהיו אמורים למנוע את השחיתות?, באתר TheMarker‏, 1 במרץ 2018
• ביקורת פנימית - חקיקה ורגולציה בישראל