Loading AI tools
מדד לתבונה אנושית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנת משכל (באנגלית: Intelligence Quotient ובראשי תיבות IQ; מכונה לרוב גם: איי קיו) היא תוצאה מספרית המושגת בסדרת מבחנים קבועים, שפותחו במטרה למדוד את מידת התבונה של הנבדק, בהתאם לקבוצת הגיל ביחס לשאר האוכלוסייה. במבחנים אלה מוצגות שאלות לוגיות, מרחביות, מתמטיות ומילוליות.
מבחני האינטליגנציה פותחו במאה ה-19 על ידי פסיכולוגים רבים. ראשוני המפתחים של מבחני האינטליגנציה: אדולף פרנק כתב ספר פילוסופי העוסק במבחני אינטליגנציה, ולאחר שנים הוקם מוסד, על ידי פסיכולוג גרמני, וילהלם וונדט[1], אשר בדק את המושג על פי תחום הפסיכיאטריה. וילהלם עורר את סקרנותו של הרמן אבינגהאוס, שחקר את השפעת העייפות על היכולת הקוגניטיבית של האדם. בינה חקר את השקפותיו של אבינגהאוס ותיאר את המושג באמצעות יכולות שונות של האדם. אלפרד בינה פיתח מבחנים שונים על מנת לבדוק זאת. בינה הוא הראשון שחיבר מבחנים למדידת מנת משכל ולא רק חקר את נושא האינטליגנציה.
סר פרנסיס גולטון הוא הראשון שמייחסים לו פיתוח מבחנים להערכת היכולת האינטלקטואלית. גלטון התעניין בתורשה, וסבר שאינטליגנציה מורכבת מכישורים תפיסתיים וחושיים המועברים מדור לדור. כך, ככל שהמערכת התפיסתית של האדם רגישה ומדויקת יותר, עולה האינטליגנציה שלו. גלטון בנה סוללה של מבחנים אשר מודדים משתנים דוגמת היקף הראש, גובה, זמן תגובה, זיכרון וחדות ראייה. הוא העביר את סוללת המבחנים שבנה לכ-9,000 נבדקים בבריטניה, אך נכשל במציאת מתאם בין משתנים אלה לבין מדדים של אינטליגנציה.
מבחני ה-IQ הראשונים עבור ילדים פותחו בשנת 1905 על ידי אלפרד בינה ותיאודור סימון. בעקבות העברת חוק חינוך חובה בצרפת, ביקשה הממשלה ליצור מבחן שיעריך את היכולת האינטלקטואלית של הילדים לצורך סיווג התלמידים לרמות. בינה סבר שאינטליגנציה צריכה להימדד באמצעות משימות שדורשות היגיון ופתרון בעיות, ולא על ידי כישורים תפיסתיים. בינה הגה את המונח "גיל מנטלי" (Mental age), וטען שילד פחות אינטליגנטי יבצע את המבחן ברמה המאפיינת ילד צעיר יותר, בעוד ילד מחונן יתפקד ברמה המאפיינת ילד בוגר יותר. במבחן שבנה היו פריטים ברמת קושי עולה, וככל שהילד הצליח לענות על יותר שאלות הגיל המנטלי שלו הוערך כגבוה יותר. הגיל המנטלי הושווה לגיל הכרונולוגי של הילד על מנת להעריך את רמת התפתחותו השכלית. עם זאת, מאחר שבשלב מסוים האינטליגנציה נותרת קבועה ואילו הגיל ממשיך לעלות, נוצר קושי להעריך את רמת האינטליגנציה בקרב מבוגרים.
מבחן סטנפורד-בינה נבנה על בסיס פריטי המבחן של בינה, אשר הותאמו לאוכלוסייה האמריקאית על ידי לואיס תרמן (אנ') מאוניברסיטת סטנפורד ב-1916. במבחן זה, כל פריט דורג לפי הגיל בו רוב הילדים ענו עליו נכון. גילו המנטלי של הילד נקבע על פי סיכום מספר הפריטים עליהם ענה נכונה. המבחן השתמש בנוסחה הבאה לחישוב מנת המשכל: . לדוגמה, ילד בן 8 עם יכולת מנטלית של ילד בגיל 10, היה מקבל את מנת המשכל 125 לפי נוסחה זו: . בהתאם לגישה המודרנית שמתייחסת לאינטליגנציה כמכלול של יכולות שונות, מחולקת הגרסה המעודכנת של מבחן סטנפורד-בינה לארבעה תחומים עיקריים: הגיון מילולי, הגיון מופשט/ויזואלי, הגיון כמותי וזיכרון לטווח קצר, ולכל נבחן מחושב ציון נפרד בכל תחום מארבעת תחומי המבחן.
המבחן מורכב ממבחנים שונים המודדים את היכולות השכליות של האדם על פי גילו השכלי. גם במבחן זה מושם דגש על יכולות מילוליות וביצועיות בדומה למבחנו של דייוויד וכסלר. אך משום שהמבחן מודד יכולות על פי גילאים, היה קשה לזהות התפתחות מנת משכל בקבוצות גיל שונות. רצף ההתפתחות אצל בני האדם זהה אך הקצב שונה ולכן כדוגמה בגיל התבגרותו של אדם קשה לנבא יכולות והישגים לימודיים ושכליים, מכיוון שבגיל ההתבגרות ישנה התפתחות קוגניטיבית ושינוי תהליכי בגילו. מבחן סטנפורד-בינה משקף אך ורק יכולות בהווה ואיננו משקף יכולות עתידיות הטמונות באדם[2].
בחינת מנת המשכל מתבצעת לצורך הערכה של כשרים שכליים ויכולות למידה אצל יחידים או קבוצות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית[3]. על-מנת שמבחן האינטליגנציה יחשב לכלי מדידה אמין עליו לעמוד בתנאים הבאים:
מבחני מנת המשכל המקובלים כיום פותחו בשנת 1939 על ידי דייוויד וכסלר, שסבר שמבחן סטנפורד-בינה נותן משקל יתר לתחום השפתי ואינו מתאים לאוכלוסיית המבוגרים. מבחן אינטליגנציה וכסלר למבוגרים מחולק לשני חלקים: מילולי וביצועי. לכל חלק ציון נפרד, בנוסף לציון האינטליגנציה הכללי. בחלק המילולי של המבחן ישנם תתי מבחנים כגון ידיעות כלליות, הבנה מילולית, יכולת מתמטית, הפשטה מילולית, זכירת ספרות ופירושי מילים, ואילו בחלק הביצועי ישנם תת-מבחנים כגון השלמת תמונות, סידור תמונות, קוביות, הרכבת עצמים, וקידוד. ציון נפרד מחושב לכל תת-מבחן, ומאפשר לקבל תמונה מקיפה של נקודות החוזק והחולשה של הנבחן. מאוחר יותר פיתח גם את מבחן אינטליגנציה וכסלר לילדים.
תוצאות כל מבחן בודד מתורגמות למספר על פי הסטטיסטיקה של כלל התוצאות בחלוקה לפי קבוצות גיל, באופן שמביא את הציון הממוצע בכל קבוצת גיל ל-100, ואת סטיית התקן ל-15. כך מתקבלות תוצאות המשקפות את המיקום היחסי של יכולות הנבחן בתוך קבוצת הייחוס שלו. ההתפלגות המתקבלת באוכלוסיות גדולות קרובה להתפלגות נורמלית (יוצרת גרף דמוי פעמון): לכ-68 אחוזים מהאוכלוסייה מנת משכל של בין 85 ל-115, ולכ-95 אחוזים מהאוכלוסייה מנת משכל בטווח ה"תקין" (עד שתי סטיות תקן לכל כיוון, בין 70 ל-130). תוצאות המבחן הוכחו כמהימנות ויציבות לאורך זמן, וגם לאחר אימון ותרגול מרבית האנשים אינם משפרים את ציונם ביותר מחצי סטיית תקן.
הבחינה בודקת רק את רמת ההבנה והלוגיקה במספרים והנדסת המרחב, ולכן אינה מעידה על כישרון בתחומים אחרים, כגון מוזיקה, ציור, ספורט או יכולות חברתיות. כמו כן קבוצות מיעוטים רבות טוענות כי המבחנים מושפעים מהטיות תרבותיות ולכן הן מקבלות ציונים נמוכים יחסית.
יש המתייגים את האוכלוסייה על פי תחומי הציונים ל"מחוננים" לבעלי "מוגבלות שכלית התפתחותית" ברמות שונות. חלוקה זו נובעת בעיקר מסיבות בירוקרטיות והתוקף שלה מוטל בספק. עם הזמן פוחת השימוש בחלק מקטגוריות אלה, בין השאר משיקולי תקינות פוליטית.
המבחן חובר על-מנת לאתר תלמידים חסרי יכולת בבית הספר. מחבריו האמינו כי לאדם כושר כללי אותו כינו "יכולת שיפוט", ולכן השאלות שחיברו עסקו בהבנה ושיפוט ולא בזיכרון או ידע. המבחן מורכב מארבעה תחומים עיקריים: היגיון מילולי, היגיון מופשט/ויזואלי, היגיון כמותי וזיכרון לטווח קצר. (אנסטאזי, 1954)
מחבר המבחן תפס את האינטליגנציה כמורכבת מכשרים ספציפיים נוסף על הכושר הכללי, ולכן הוא כלל גם פריטים לא מילוליים הבודקים את האינטליגנציה, וחילק את המבחן לשניים: למטלות מילוליות – שאלות ידע, הכללה והבחנה, חשבון, אוצר מילים, הבנה וזכירת ספרות, ולמטלות ביצועיות – השלמת תמונות, סידור תמונות, סידור קוביות, סימון מספר, הרכבת פאזל ומבוכים. כמו כן, למבחן גרסאות שונות בהתאם לגיל הנבדק. (אנסטאזי, 1954). קיימת בעיה במבחן וכסלר המודד יכולות מבוגרים, מכיוון שהוא משלב בדיקה של יכולת מילולית או ביצועית ואינו משקף יכולות אחרות הטמונות באדם[2]. בישראל עודכן מבחן "וכסלר" לילדים בעקבות התיישנות הנורמות בגרסה של 1976, ליקויים שנתגלו בתוכנם של פריטי המבחן הישנים, מורכבותם המיותרת וסרבולם של כמה מהליכי ההגשה וקביעת הציונים, והצורך בסינונם של פריטים לא מהימנים. עיקר השינויים נערכו בשלושה ממדים: המימד הטכני, המימד המדידתי והמימד הקונצפטואלי-פירוש הציונים. (ארטמן, 2000).
המבחן כולל בעיקרו עשרים ושישה סוגי מבחנים שונים הבודקים יכולות שכליות של הגיל הצעיר, יכולות מתמטיות, מילוליות וביצועיות: מודד אוכלוסייה צעירה, תאומים ופעוטות. המבחן בודק לדוגמה העתקת ציורים, שיום של איברים בגוף וכו' אך עם זאת מקור הבעיה במבחן זה הוא שמבחני הביצוע שלו מועטים מאוד ואף רמת הריכוז של פעוטות היא מקוצרת מאוד דבר שהקשה רבות על ממצאי המבחן[2].
במהלך מלחמת העולם הראשונה, צבא ארצות הברית נזקק לדרך להעריך מתגייסים כדי להקצות אותם למשימות מתאימות. זה הוביל לפיתוחם של כמה מבחנים על ידי רוברט יארקס (אנ'). המבחן הניב מחלוקת ודיון ציבורי ער בארצות הברית. מבחן זה נקרא מבחן ארמי אלפא (אנ'). פותחו מבחנים לא מילוליים, או "ביצועים", עבור מי שלא ידע לדבר אנגלית, או שנחשד בניסיון השתמטות אשר נקראו ארמי בטא (אנ').
מבחן רייבן (אנ') כולל שישים שאלות ורוב מבחני האיי קיו מכילים לפחות חלק ממנו.
במבחן יש למצוא קשר לוגי בין משטח רקע שחסרה בו חתיכה לבין מספר אפשרויות להשלמת החתיכה החסרה.
אף על פי שמבחני האינטליגנציה נמצאים בשימוש רחב מזה שנים רבות, מגוון היבטים נותרו שנויים במחלוקת מהסיבות הבאות:
I Took an IQ Test to Find Out What it Actually Measures, סרטון בערוץ "Veritasium", באתר יוטיוב (אורך: 34:29), 3 באוגוסט 2023Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
