מבחן אמצעים
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבחן אמצעים (means test) הוא מבחן המיושם על ידי רשויות המדינה כדי להחליט אם מישהו זכאי לעזרה פיננסית מהמדינה במסגרת הבטחת ביטחון סוציאלי. המבחן בודק אמצעי הכנסה או רכוש העומדים לרשותו של אותו אדם.
מטרת המבחן לווסת שירותים חברתיים מסוימים וקצבאות שונות שהמדינה מעניקה כחלק ממדיניות הרווחה הנהוגה בה, והוא נבנה במדינות שונות בהתאם לעקרונות הקצאה שמנחות אותן.
בקנדה עושים שימוש במבחני אמצעים על מנת לקבוע את מידת הסיוע הניתנת לסטודנטים, למצבי רווחה ולקבלת סיוע משפטי מן המדינה[1].
בבריטניה מושפעת מידת הזכאות לקבלת תמיכות ממערכת הרווחה ממבחני אמצעים הכוללים הכנסה וחיסכון[2].
בארצות הברית הזכאות לביטוח הבריאות "מדיקאייד" נקבעת בהתאם לתוצאות מבחני האמצעים של הפרט. בנוסף, האפשרות להכריז על פשיטת רגל מושפעת גם היא ממבחני אמצעים, בעיקר הכנסות וחסכונות[3].
בסינגפור ואירלנד סיוע רפואי מטעם המדינה ניתן בהתאם למבחני אמצעים, ובאוסטרליה משפיעים מבחני אמצעים על קבלת פנסיה מהמדינה[4].
מדיניות הרווחה של מדינת ישראל מעוגנת בחוק הביטוח הלאומי ובתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד)[5]. לאחר שינויים שחלו בשנות ה-80, כיום מנהיגה ישראל מדיניות רווחה סלקטיבית על פיה יותר קצבאות ניתנות על פי תבחינים ייחודיים המוגדרים בחוק. זאת בניגוד למדיניות של "קצבאות אוניברסליות" שאינן תלויות בהכנסה ורכוש[6].
מבחן הכנסה בישראל לוקח בחשבון את כל סוגי ההכנסות מעבודה, מקרקע, מרווחי הון ומקניין רוחני, ואילו הכנסות מקצבאות אינן נלקחות בחשבון[7]. לכל קיצבה מפורסמת נוסחה לחישוב זכאות עבור אותה הקצבה תוך שכלול מספר הנפשות במשפחה, גילם והכנסותיהם. ישנן גמלאות והנחות אשר ניתנות בהתאם ליכולת השתכרות ולא רק בהתאם לעבודה בפועל, וכן באופן פרטי נבדקת החזקה או אי החזקה ברכב[8].
קיימות טענות רבות כנגד מדיניות רווחה תלויית מבחן אמצעים, כגון שהיא יוצרת מלכודת רווחה ומרתיעה נזקקים מלפנות לקבלת סיוע בשל הקטגוריזציה שהיא כופה על הפונים לסעד[9].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.