מאיר סטולביץ

רב שכונת זכרון משה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב מאיר סטולביץ (בכתיב יידי: סטאלעוויץ; ח' בכסלו תר"ל, 1870ל' בשבט תש"ט, 1 במרץ 1949) היה רבה האחרון של חסלביץ שבבלארוס, ולאחר עלותו לארץ ישראל כיהן כרבה של שכונת זיכרון משה בירושלים.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...
הרב מאיר סטולביץ
Thumb
אין תמונה חופשית
לידה 1870
ח' בכסלו תר"ל
איישישוק, ליטא
פטירה 1949 (בגיל 79 בערך)
ל' בשבט תש"ט
ירושלים
תקופת הפעילות ?–1949
סגירה

תולדותיו

סכם
פרספקטיבה

נולד באיישישוק לר' אברהם סטולביץ. למד בווילנה ולאחר נישואיו היה תלמיד הרב אלכסנדר משה לפידות בעיר ראסיין, אצלו למד תשע שנים. נישא לרחל לאה בת שמואל ויינר מראסיין (נפטרה בערך בשנת תרע"ב) ולהם בן אחד. בתחילת דרכו ברבנות כיהן כרבה של גירטיגלה, בתפקיד זה החזיק כ-15 שנה. באותן שנים חיבר את החלק הראשון של ספרו "מבית מאיר". בהמשך נתמנה לרב בקפצווא שבפלך סובאלק, אולם כעבור כחצי שנה, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא ברח מעירו, נדד באוקראינה וכיהן בה ברבנות. לאחר מלחמת העולם מונה לרב בעיר שביז שבמחוז ויטבסק. לאחר כשש שנים החל לשמש ברבנות העיר חסלביץ והיה רבה האחרון של העיר.[1]

בקיץ שנת תרפ"ט נישא בשנית לחיה גיטל, בתו של הרב יצחק יוספזון מהעיר איווה שבפלך וילנה. השלטונות הרוסים הערימו קשיים וצרות על מורי הוראה בארצו והחל משנת תר"ץ פתח במאמצים לעלות ארצה.[2] בשנת תרצ"ב (1932) עלה לארץ ישראל עם אשתו בסיועו של הראי"ה קוק,[3] והיה לידידו של האחרון.[4] בשנת תרצ"ד התמנה לרבה של שכונת זיכרון משה בירושלים,[5] וכעבור מספר שנים נתמנה ליו"ר אגודת הרבנים ומורי הוראה בעיר. כן מסר שיעורים בישיבת עץ חיים[6] והיה מחברי המועצה הדתית בעיר.[7] היה מראשי "התאחדות הרבנים פליטי רוסיא ושאר ארצות". בשנת תרצ"ח הוציא לאור בירושלים את החלק השני של ספרו "מבית מאיר".[8]

חיבר את סדרת ספרי השו"ת "מבית מאיר" הכוללת שלושה כרכים.

נפטר ביום ל' בשבט תש"ט, 1 במרץ 1949.[9]

לקריאה נוספת

  • אגרות לראי"ה, ירושלים תש"ן, סי' רנט, עמ' שעה-שעז - באיגרת מפרט הרב סטולביץ קורות חייו, תוך בקשה מהראי"ה קוק לסייע לו לעלות ארצה

קישורים חיצוניים

כתביו:

הערות שוליים

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.