לידת ישו

לידת ישו מתוארת בכתבי הברית החדשה (חלקה השני של הביבליה, לפי הנצרות), ובעיקר בבשורות של מתי ושל לוקאס ובבשורות האפוקריפיות. על פי הדת הנוצרית תאריך הולדתו של ישו הוא 25 בדצמבר (חג המולד)^[1]. שנת הולדתו היא בין 6 ל-4 לפנה"ס.

"לידת ישו", ציור מעשה ידי חרארד ואן הונת'ורסט, מ-1622.

כנסיית המולד בבית לחם.

במקורות

על סמך הכתוב במקורות הנוצריים (הקאנון), התגבשה האמונה הנוצרית בעיבור ללא חטא, ובכך שהבשורה למרים היא תחילת המימוש של ישו, בו של האל, בגוף אנושי.

בברית החדשה

בתקופת שלטונו של מלך יהודה הורדוס, נמסרה נבואה לפיה באותה השנה ייוולד בן זכר, שיביא לסיום מלכותו. לאור כך כבר באותה השנה הוציא הורדוס צו מוות לכל ילד זכר שנולד בתחומי שלטונו באותו פרק זמן. מסופר שיוסף, מרים וישו התינוק ברחו למצרים כדי להינצל מגזירת המוות הזו.

הבשורה על-פי מתי בפרק א פסוקים 18–23, מספרת את סיפור התעברותה של מרים והחלטתו של יוסף הקדוש להישאר מאורס לה. בהמשך מכיר יוסף בבן הנולד כבנו.

24 וייקץ יוסף משנתו ויעש כאשר צוהו מלאך יהוה ויאסף את-אשתו אל ביתו: 25 ולא ידעה עד כי-ילדה בן (את-בכורה) ויקרא את-שמו ישוע

— מתי א 24-25

על פי המסופר בבשורות, התגוררו הוריו של ישו בנצרת. הרומאים ערכו מפקד אוכלוסין, בו נצטווה כל תושב להירשם בעיר הולדתו, ויוסף, שהיה מבית דוד, היה צריך להתייצב למפקד עם אשתו ההרה בבית לחם, עיר דוד. כשהגיעו לבית לחם כרעה מרים ללדת, ובהיעדר מקום לינה ילדה אותו והשכיבה אותו באבוס.

ויעל גם-יוסף מן-הגליל מעיר נצרת אל-יהודה לעיר דוד הנקראת בית-לחם כי-היה מבית דוד וממשפחתו: 5 להתפקד עם-מרים המארשה לו והיא הרה: 6 ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת: 7 ותלד את-בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא-היה להם מקום במלון

— הבשורה על פי לוקאס, ב, 4-7

על פי האמונת הנוצרית, כנסיית המולד נבנתה במקום בו נולד ישו.

בפרק ב' קובעת הבשורה על-פי מתי את התקופה בה נולד ישו כתקופת שלטונו של הורדוס,

ויהי בימי הורדוס המלך כאשר נולד ישוע בבית-לחם יהודה

— מתי ב 1

ומוסיף את סיפורם של שלושת האמגושים שנקרים בדרך ומחליטים לתת להוריו מתנות לרגל הולדתו וזאת לאחר ש

ראינו את-כוכבו במזרח ונבא להשתחות לו

— מתי ב 2

הבשורה על-פי לוקאס משלבת את סיפור לידתו של ישו עם זו של יוחנן המטביל, ומספרת על הביקור שערכה מרים אצל בת-דודתה אלישבע, אמו של יוחנן, ומוסיפה את סגידת הרועים (פרק ב, 8-20). בהמשך מספר לוקאס על טקס ברית המילה של ישו ”ויהי במלאת לנער שמנה ימים וימול ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא-לו המלאך בטרם הרה בבטן”, ובהמשך על עלייה לירושלים לפדיון הבן ולהקרבת קורבן כנהוג לגבי בן בכור (ספר שמות יג,יא-טו).

תוספות על פי הפרוטואוונגליון של יעקב

הפרוטואוונגליון על-פי יעקב מוסיף את תולדות מרים, אם ישו, ואת סיפור נישואיה ליוסף. לפי מקור זה, מלאך התגלה למרים בת ה-16 ובישר לה על הריונה הצפוי ולידת ישו. מרים חזרה מביקורה אצל אלישבע כשהריונה מובחן, והכוהן הגדול העמיד אותה ואת יוסף במבחן המים המאררים ממנו היא יצאה זכאית. בעת שהיו יוסף ומרים בדרכם לבית לחם אחזו צירי לידה את מרים, ויוסף הכניס אותה למערה (שענן כיסה את פתחה מיד אחרי שנכנסו אליה) וקרא למיילדת עבריה. עם לידתו של ישו פרץ אור מהמערה ובישר על לידתו. אישה בשם שלומית סירבה להאמין בלידת בתולין ובדקה את מרים על ידי החדרת אצבע ונוכחה לדעת כי אכן מרים נותרה בתולה.

ביהדות

יש שטענו שכצער על לידתו נקבע צום תשעה בטבת^[2] והדבר הוסתר מפחד הנוצרים^[3].

ראו גם

• "ספר תולדות ישו"
• כנסיית המולד
• ישו הילד
• בנדיקטוס (תפילה)
• נונק דימיטיס
• מגניפיקט
• ניטל (ליל חג המולד)
• ספירת הנוצרים
  • הלוח היוליאני
  • הלוח הגרגוריאני

לקריאה נוספת

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לידת ישו

• יהושע אפרון, ראשית הנצרות ואפוקליפטיקה בתולדות ישראל, הקיבוץ המאוחד - תל אביב, 2004, עמ' 188–201 וכן 335–339

קישורים חיצוניים

• ישו הנוצרי לידה, דף שער בספרייה הלאומית