המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה

המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה או ליגת הקומוניסטים (בסרבו-קרואטית: Savez komunista Jugoslavije / Савез комуниста Југославије, בסלובנית: Zveza komunistov Jugoslavije, במקדונית: Sojuz na komunistite na Jugoslavija / Сојуз на комунистите на Југославија) הייתה מפלגה קומוניסטית ביוגוסלביה.

המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה
Савез комуниста Југославије

מדינה	ממלכת יוגוסלביה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, יוגוסלביה הדמוקרטית-פדרלית, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה
שם רשמי	Коммунистическая партия Югославии
מנהיגים	יוסיפ ברוז טיטו (הבולט ביותר)
תקופת הפעילות	1919–1990 (כ־71 שנים)
אידאולוגיות	קומוניזם טיטואיזם
מטה	בלגרד, סרביה
מיקום במפה הפוליטית	שמאל רדיקלי
ארגונים בינלאומיים	קומינטרן (עד 1943) קומינפורם (עד 1948)
צבעים רשמיים	אדום

המפלגה הוקמה ב-1919, כמפלגת אופוזיציה בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. לאחר הצלחה בבחירות, היא הוצאה מחוץ לחוק על ידי הממשלה המלכותית ונותרה בלתי-לגאלית עד מלחמת העולם השנייה. לאחר הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה ב-1941, צבא השחרור העממי של יוגוסלביה נלחם בכיבוש הנאצי ובמשתפי הפעולה. לאחר שחרור יוגוסלביה, ביססה המפלגה את כוחה ואחיזתה בשלטון, והקימה את הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה כמדינה חד-מפלגתית. הרפובליקה התקיימה עד מלחמות יוגוסלביה ב-1991.

המנהיג הבולט ביותר של המפלגה היה יוסיפ ברוז טיטו, שהנהיג אותה מ-1937 עד 1980. בשנות ה-40 וה-50 היו חילוקי דעות מהותיים בין טיטו ליוסיף סטלין שהובילו לקרע בין יוגוסלביה לברית המועצות, ולהוקעת טיטו בידי הסובייטים. טיטו הנהיג ביוגוסלביה גישה של ניהול עצמי ושל קומוניזם עצמאי, שנודעה כ"טיטואיזם".

הנהגת המפלגה

המפלגה הונהגה תחילה על ידי מזכירי הוועדה המרכזית ומאוחר יותר על ידי נשיאי הפרסידיום.

שם	תקופת כהונה	עמדה, הערות
פיליפ פיליפוביץ' ז'יבקו טופלוביץ' לדימיר צ'ופיץ'	אפריל 1919 – יוני 1920	מזכיר פוליטי מזכיר פוליטי מזכיר ארגוני
פאבלה פבלוביץ' יאקוב לסטריץ' פיליפ פיליפוביץ' סימה מרקוביץ' ולדימיר צ'ופיץ'	יוני 1920 – אוגוסט 1921	נשיא הוועדה המרכזית נשיא הוועדה המרכזית מזכיר פוליטי מזכיר פוליטי מזכיר ארגוני
קוסטה נובאקוביץ' טרישה קצלרוביץ' משה פיאדה	אוגוסט 1921 – יולי 1922	ההנהגה האלטרנטיבית של מרכז המפלגה, שנבחרה לאחר האיסור על פעילות המפלגה
סימה מרקוביץ'	ספטמבר 1921 – יולי 1922	הוועדה המנהלת של המפלגה הקומוניסטית לאמיגרציה, לאחר הפיצול במפלגה בעקבות חילוקי דעות בשאלה האם המפלגה צריכה לבנות את עצמה מחדש דרך החוק או להקדיש את עצמה לפעילות בלתי-לגאלית
סימה מרקוביץ'	יולי 1922 – מאי 1923	מזכיר, לאחר האיחוד
טרישה קצלרוביץ'	מאי 1923 – מאי 1926	מזכיר
סימה מרקוביץ' ראדומיר וויוביץ'	מאי 1926 – אפריל 1928	מזכיר פוליטי מזכיר ארגוני
ג'ורו ג'אקוביץ'	אפריל 1928 – נובמבר 1928	מנהיג זמני, לאחר הדחת הוועדה המרכזית על ידי הקומינטרן עקב האווירה הפלגנית במפלגה
ג'ורו ג'אקוביץ' יובאן מאלישיץ'	נובמבר 1928 – 1929	מזכיר ארגוני מזכיר פוליטי
	1930–1934	בעקבות מרד פועלים ואיכרים בדיקטטורה המונרכית, הנהגת המפלגה הוגלתה לווינה והקשר בינה לבין יוגוסלביה נותק
מילאן גורקיץ'	דצמבר 1934 – נובמבר 1936	מזכיר פוליטי
מילאן גורקיץ' יוסיפ ברוז טיטו	נובמבר 1936 – 23 באוקטובר 1937	מזכיר כללי מזכיר ארגוני
יוסיף ברוז טיטו	23 באוקטובר 1937 – מאי 1938	מזכיר ארגוני
יוסיף ברוז טיטו	מאי 1938 – מרץ 1939	הנהגה זמנית
יוסיף ברוז טיטו	מרץ 1939 – 4 במאי 1980	מזכיר כללי; החל מ-13 באוגוסט 1964 נשיא הפרסידיום

לאחר מותו של טיטו המפלגה אימצה מודל הנהגה בו מתקיימת מדי שנה רוטציה בנשיאות המפלגה. קרנה של המפלגה ירד עם המעבר לשיטה פדרלית, בה יותר כוח ניתן לסניפי המפלגה ברפובליקות.

שם	תקופת כהונה	מייצג
בראנקו מיקוליץ' (נשיא בפועל)	19 באוקטובר 1978 – 23 באוקטובר 1978	בוסניה והרצגובינה
סטוואן דורונסקי (נשיא בפועל עד 4 במאי)	23 באוקטובר 1978 – 20 באוקטובר 1980	וויבודינה
לאזאר מויסוב	20 באוקטובר 1980 – 20 באוקטובר 1981	מקדוניה
דושאן דרגוסאבאץ	20 באוקטובר 1981 – 29 ביוני 1982	קרואטיה
מיטיה ריביצ'יץ'	29 ביוני 1982 – 30 ביוני 1983	סלובניה
דראגוסלב מרקוביץ'	30 ביוני 1983 – 26 ביוני 1984	סרביה
עלי שוקריו	26 ביוני 1984 – 25 ביוני 1985	קוסובו
וידויה ז'ארקוביץ'	25 ביוני 1985 – 26 ביוני 1986	מונטנגרו
מילאנקו רנוביצה	28 ביוני 1986 – 30 ביוני 1987	בוסניה והרצגובינה
בושקו קרוניץ'	30 ביוני 1987 – 30 ביוני 1988	וויבודינה
סטיפה שובאר	30 ביוני 1988 – 17 במאי 1989	קרואטיה
מילאן פנצ'בסקי	17 במאי 1989 – 30 ביוני 1990	מקדוניה

הרכב אתני

חברי המפלגה על פי לאום (1967)^[1]

לאום	מספר החברים	אחוז מסך כל החברים	אחוז מסך כל האוכלוסייה
סרבים	541,526	51.77	42.08
קרואטים	189,605	18.13	23.15
סלובנים	70,516	6.74	8.57
מקדונים	67,603	6.46	5.64
מונטנגרים	65,986	6.31	2.77
לאום מוסלמי	37,433	3.58	5.24
אלבנים	31,780	3.04	4.93
הונגרים	12,683	1.21	2.72
אחרים	28,886	2.76	4.90
סך הכל	1,046,018	100	100

ראו גם

• דדו איוואן

לקריאה נוספת

• עודד ערן, "החלטת הקומאינפורם בעניין המצב במפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה", בתוך: מדיניות החוץ של ברית המועצות: מלנין עד גורבצ'וב, כרך 1, האוניברסיטה הפתוחה, 1991.
  

• Seroka, Jim, "Change and Reform of the League of Communists in Yugoslavia", The carl Beck Papers in Russian and East European Studies 704, June 1990.
• White, Stephen and Simons, William B., "The Statute Of The League Of Communists Of Yugoslavia", The Party Statutes of the Communist World, Brill, 1984.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Tomasevich, Jozo and Vucinich, Wayne S, Contemporary Yugoslavia: Twenty Years of Socialist Experiment, University of California Press, 1969, p. 256