לוטה בוויימאר

"לוטה בוויימאר" (בגרמנית: Lotte in Weimar) הוא רומן היסטורי משנת 1939 מאת הסופר הגרמני תומאס מאן, חתן פרס נובל לספרות. הרומן מציג את חייו של הסופר הגרמני הדגול יוהאן וולפגנג פון גתה לעת זקנה. מאן מיזג בכתיבתו מצורת הכתיבה של גתה כאמצעי לשמירת רוח הזמן של תקופת המאה ה-18. ברומן מתאר מאן את ביקורה האמיתי מ-1816 של שרלוטה (לוטה), האישה שימשה השראה לכתיבת "ייסורי ורתר הצעיר", אצל גתה, לעת זקנתם של השניים. מתוך המונולוגים והשיחות המסוגננים בקפידה רבה מצטיירת דמותו של האמן בימי זקנותו, כשדרך חייו קרבה לקצה.

לוטה בוויימאר
Lotte in Weimar

עטיפת המהדורה העברית בתרגומו של צבי ארד
מידע כללי
מאת	תומאס מאן
שפת המקור	גרמנית
סוגה	רומן ריאליסטי, רומן מונולוג
נושא	גרמניה, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מקום התרחשות	ויימאר, Hotel Elephant, גרמניה
תקופת התרחשות	המערכה הגרמנית של 1813, 1816
הוצאה
הוצאה בשפת המקור	S. Fischer Verlag
תאריך הוצאה	1939
הוצאה בעברית
תרגום	ראו תרגומי הספר לעברית
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002004110, 001029836

עלילה

לוטה (שרלוטה) קסטנר לבית בוף מגיעה לוויימאר ומשתכנת, היא ובתה, בבית המלון "הפיל" שבעיר. המלצר מאגר מגלה שהמתארחת היא "לוטה של ורתר"; אישה בשנות השישים - אהבתו של גתה מימיי עלומיו. ברושם אהבתו, כתב גתה את רומן המכתבים "ייסורי ורתר הצעיר", שהצלחתו הספרותית הקנתה לו שם עולם. מאז הייתה שרלוטה בוף, היא לוטה של ורתר, לדמות ספרותית בעודה בחיים. הידיעה על בואה פושטת בוויימאר במהירות, וברושם המאורע מתחיל קהל רב להתאסף לפני בית המלון. לוטה מתכננת לעזוב את בית המלון, אך ביקורים תכופים, בזה אחר זה, של אישים שונים, מונעים ממנה מלהגשים את תוכניתה. השיחות שבינה לבין מבקריה הן עיקר הספר. מבקרים אצלה ציירת אנגלייה, תיירת בינלאומית, שהתחביב שלה הוא לרכוש לפנקס הציורים שלה את אישיה הדגולים של התקופה ואת חתימותיהם; ד"ר רימר, מזכירו של גתה; אדילה שופנהאואר, אחותו של הפילוסוף ארתור שופנהאואר (שהיה מקורב מאוד לגתה); ואוגוסט פון גתה, בנו יחידו של המשורר, המביא עמו גם את הזמנת אביו. לבסוף מגיעה לוטה, בכל זאת, אל בית אחותה, בזמן שהקורא מתוודע על ידי מונולוגים פנימיים של גתה להרגליו, לסדרי ביתו וליחסו לחיים ולאמנות. מונולוג זה מהווה את אחד השיאים במכלול יצירתו של תומאס מאן.

לוטה מוזמנת אל ביתו של גתה, יחד עם אחותה וגיסה וחוג ידידים אינטימי של המשורר. קבלת הפנים, הסעודה, שיחות השולחן, פגישתם של לוטה וגתה בזקנתם מהוות את אחד השיאים שביצירה. בפגישה הזאת, הרשמית כמעט - בכיבוש כל רגשנות וכל אינטימיות - לא הגיעו לוטה וגתה לידי שיחה אישית - והדבר היה לאכזבה גדולה ללוטה. אך גתה יזם עוד פגישה אחרונה, במרכבתו, לעת לילה. ושיחה זו, שנתרקמה אז בין שניהם, הייתה כעין המשך וגשר מימי הצעירות אל ההווה השונה מהם מאוד. מעל הגשר הזה השקיפו שניהם יחדיו אל נהר הזמן שזרם מתחת, אליו ואל שתי גדותיו.

גלריית תמונות

• 
  יוהאן וולפגנג פון גתה, 1828
• 
  שרלוטה בוף, 1785
• 
  אוגוסט גתה, בנו של גתה, בצעירותו
• 
  ד"ר רימר, עוזרו של גתה

עיבודים

הרומן עובד לסרט בגרמנית בידי הבמאי אגון גינטר בשנת 1974 בכיכובה של לילי פלאמר כלוטה.

תרגומים לעברית

כריכת "לוטה בוויימאר" בתרגום עברי, מהדורת 1954

• תרגום ראשון הופיע בהוצאת ספרית פועלים בשנת 1954 בתרגומו של מרדכי אבי-שאול. תרגום זה זכה בפרס טשרניחובסקי לשנת תשי"ז.^[1]
• תרגום שני נעשה על ידי צבי ארד ויצא לאור בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1986.

לקריאה נוספת

• ברוך קורצווייל, מסכת הרומן והסיפור האירופי, עמ' 213–275. הוצאת שוקן, תל אביב, 1973 (מהדורה חדשה)
• יונתן כהן, כפעם בפעם - מחקר ביצירות תומאס מאן, תג הוצאה לאור, 1997.
• ישראל משה, על תומאס מאן: "לוטה - בוויימר", אורלוגין, 12: 184–193, 1956.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוטה בוויימאר בוויקישיתוף

• כריכת המהדורה הראשונה, 1939
• לוטה בוויימאר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• שמואל הוגו ברגמן, האיש הגדול, דבר, 9 במאי 1941
• מתי מגד, תומאס מאן וגיטה, על המשמר, 30 ביולי 1954, המשך
  • מתי מגד, תומאס מאן וגיטה, על המשמר, 6 באוגוסט 1954, המשך
• יואל ניר, יסורי ורתר הזקן, כותרת ראשית, 24 בדצמבר 1986, המשך

הערות שוליים

1. פרס־טשרניחובסקי לי. כהן, לר. אבינועם ולמ. אבי־שאול, דבר, 6 במרץ 1958