לודים

דמות מקראית, מבני מצרים. ייתכן שמבניו יצא עם הלודים, המוזכר בספרי ירמיהו ויחזקאל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לוּדִיםדברי הימים הכתיב הוא: לוּדִיים) היה עם, שהיה בנו של מצרים, שהוא נכדו של חם ונינו של נח.[1]

עובדות מהירות אב, בתנ"ך ...
סגירה

המקראות מתייחסים אליהם כאל "מושכי קשת", ולפיכך שימשו שכירים בצבא מצרים[2].

זיהוי

בנבואות ירמיהו ויחזקאל מוזכרים הלודים כסמוכים לכוש ופוט, שכניהם של מצרים, אך ישעיהו מזכיר אותם כסמוכים אל תרשיש ופול ואל תובל ויוון.

יהושע מאיר גרינץ שיער, על פי האמור בספר ישעיהו ובמקורות קדומים נוספים, שהלודים ישבו תחילה בחוף אנטוליה, ולאחר זמן נדחקו בימי פולשים יוונים לפנים הארץ[3].

בספרות הרבנית

התרגומים הארמים תרגמו: נִיוְטָאֵי[4]. וכנראה כונתם ליושבי החוף שעל יד הנילוס בסבניס[5].

רב סעדיה גאון תרגם "אלתנסיין" כלומר יושבי תוניסיה.

בבראשית רבה מובא כי הכתיב בעל ה-י' הכפולה בא לרמז על כך שהיו יורדי ים (לוד ים)[6].

אודות הלודים המוזכרים בגמרא רש"י מפרש[7]: "לודים, אומה שקורין קנילינש[8] ואוכלי אדם הן והם רעבתנין".

הערות שוליים

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.