Loading AI tools
צייר הונגרי-יהודי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאיוש ויידה (בהונגרית: Vajda Lajos; זאלאגרסג, 6 באוגוסט 1908 – בודקסי, 7 בספטמבר 1941) היה צייר ואמן גרפי יהודי-הונגרי. יצירתו היא אחד ההישגים המורכבים והאיכותיים ביותר של האמנות ההונגרית במאה ה-20. האמן, שחי 33 שנים בלבד, הפך למופת בקרב צעירי סנטאנדרה, בית הספר האירופי שייצג מגמות אמנות מתקדמות לאחר 1945 כיבד אותו כאחד היוצרים האגדיים של האוונגרד ההונגרי והיסטוריוני האמנות בהונגריה ראו את לאיוש ויידה כאחת הדמויות המובילות באמנות ההונגרית המודרנית.
 | |
| לידה |
6 באוגוסט 1908 זאלאגרסג, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
7 בספטמבר 1941 (בגיל 33) בודקסי, הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות (1929) |
| תקופת הפעילות |
1928–1941 (כ־13 שנים) |
| זרם באמנות |
אוונגרד |
| בן או בת זוג |
יוליה ויידה |
  | |
בתקופה זו ויידה "ראה שהסקולנוע הופך להיות הז'אנר האמנותי המתאים ביותר להבעת מאמץ חדש. הוא מכיר בתפקיד המכריע של הקולנוע המודרני. (...) במאי הקולנוע שיוצר משמעות באירועים אקראיים ובגורל מסוגל ליצור השקפת עולם אמנותית חדשה. כך ווג'דה ניגש לסוריאליזם כטכניקת יצירה. הפוטומונטאז'ים שנעשו בפריז, ומאוחר יותר זרם המונטאז'ים, הקולאז'ים והיצירות הסימולטניות ממחישים את אמונותיו האמנותיות: בעיות הציור יכולות להיפתר באמצעות רעיונות המגיעים מעולם הקולנוע.[7]
בפוטומונטאז'ים של ויידה "הכוחות הקיצוניים של העולם האנושי מופיעים בו זמנית דרמטית: תינוקות מתים וזקנים רעועים, סכין ולחם, רובה וציפור, נמר ושושן: חוקי הג'ונגל של המאבק להישרדות ופרחים טהורים מורכבים לתמונה אחת באלכסונים של מתח.[8]
הפוטומונטאז'ים "מאופיינים בעיקר בהתמודדות עם קיצוניות. זה כאילו כל אחד מהמונטאז'ים האלה מראה לנו דרמה מרוכזת לתמונה אחת. פרטים שונים שנגזרים מעיתונים ומגזיני תמונות, המשולבים בקרטון נייטרלי, גורמים למתח יוצא דופן.[9]
"בכל טבע דומם משנת 1934, ויידה נהנה מתוצאות של גישה קוביסטית. הוא הופך את החלל למטוס. "ההכלה העצמית" של התמונה היא כל כך אינטימית, שבמקום טבע דומם, נראה שאנחנו מקבלים הצצה לעולם אטום הרמטית. עם זאת, האחדות הקומפקטית והשיטתית של הציור מפרישה את הרמוניית החיים. זה, מלבד גורמים אחרים, הוא גם בשל שתי תכונות קומפוזיציה. הראשון הוא הכללה בו זמנית של כל נקודות המבט האפשריות של הנושא, השני הוא שהמישורים היוצרים את הרקע של התמונה נוטים להתארך באופן לא רצוני בדמיון."[10]
כשחזר להונגריה בסביבות 1935, החל לאסוף מוטיבים בסנטנדרה ובסביבתה עם חברו, [דז'ו קורניס]. בנוסף לחלונות, חזיתות בית, מצבות, רציפי שער, הוא שלף מנורת נפט, עגלת איכרים או שולחן שעליו סכין, תפוח וכיכר לחם. הוא לא התעניין כל כך במקורות המוטיבים כמו במה שהם הפכו להיות, איזו משמעות חדשה הם הניחו בתוך מיקום מסוים. בתחילה, הוא צייר את החפצים במקום, ומאוחר יותר העתיק אותם זה על זה. לפעמים הוא חתך את הציורים והדביק אותם יחד כמונטאז'. רוב התמונות והציורים הללו מורכבים במעגל, וכולם ללא רקע קונקרטי.
במכתב לאשתו המאוחרת יותר, יוליה ריכטר, מתאר לאז'וס וג'דה את שאיפותיו בתקופה שבין 1935 ל-1937. "אנחנו נוטים להיות פחות רגשיים בתמונה (אשר, עם זאת, לא אומר שאנחנו לגרש רגשות אנושיים ממנו), ואנחנו מעדיפים לשים את הדגש העיקרי על קונסטרוקטיביות, על עיצוב מרחבי של התמונה, ולכן אנו מחפשים את הנושאים התואמים את הגישה שלנו; כלומר, אנחנו מחפשים את מה שסגור, מהי אחדות נקייה ועגולה באופן רשמי. דברים אדריכליים, גאומטריים עם או בלי דמויות אנושיות. הנוף הוא אורגני ולכן לא הולם להביע את מה שיש לנו לומר. עכשיו התנסיתי באופן שבו לאובייקטים שונים מסביבות שונות, שנאספו במישור תמונה, יש השפעה (סמנטיקה סוריאליסטית בונה)".[11]
"הסמטיקה הבונה-סוריאליסטית" המצוטטים במכתב מרמזת על כך ש"ווג'דה באמת 'מרכיב' את המוטיבים שלו, מותח אותם על מישור התמונה או יוצר מהם מערכת אורגנית. האלמנט השני של השיטה, הגישה הסוריאליסטית, לעומת זאת, מצביע על כך שהאלמנטים האינדיבידואליים משתלבים זה בזה לא רק מבחינת המבנה, אלא גם על פי קווי החלומות והאסוציאציות החופשיות של הדימויים".[12] המוטיבים שלו יוצרים סדר אורגני. שיטת העבודה שלו היא כדלקמן: הוא חותך את הציורים שלו ומדביק אותם על התמונה על פי שיטת הקומפוזיציה שלו ולאחר מכן מצייר על התמונה. בסיורי איסוף המוטיבים שלו בעיר סטננדרה ובסביבתה, ווג'דה משתמש בשיטה סוריאליסטית בונה המבוססת על עקרון המונטאז' כדי לשלב חפצים יומיומיים וקרביים, פשוטים לסמלים, עם מוטיבים עממיים, כמו בציור שלו 'בתים בסנטנדרה עם צלב'".
בהתבסס על ציורי הקיץ, קורניס פיתח את הציורים בסטודיו עם שמן וגואש, Vajda עם טמפרה. ב-11 באוגוסט 1936 כתב וג'דה לג'וליה ריכטר, והזכיר את חברו הטוב ביותר באותה תקופה, [[דז'ו קורניס]: "הבה נבחן שני אנשים. שניהם נולדו בשנת 1908, ב"מה שהיה פעם גדול" הונגריה. ווג'דה ממוצא יהודי, הונגרי, מושפע מהתרבות הסרבית. קורניס: נולד בטרנסילבניה. (...) השאיפות שלנו הן לפתח אמנות חדשה ספציפית למזרח-מרכז אירופה, תוך הסתמכות על ההשפעות הצרפתיות והרוסיות של שני מרכזי התרבות האירופיים הגדולים. מיקומה הגאוגרפי של הונגריה באירופה מבשר על קשר בין המערב (אמנות צרפתית) לבין המזרח (אמנות רוסית). אנחנו רוצים להתיך יחד את מה שהוא תרבותי (ובאמנויות החזותיות) את הביטוי האמנותי של שני סוגי האנשים בשני הקטבים האלה: אנחנו רוצים להיות בוני גשרים. [13]
באמצעות סדרה של אייקונים דיוקן עצמי Lajos Vajda מנסה ליישב את הפרט ואת הכוחות הקהילתיים, ואת הספירות הגשמיות והנשגבות. דיוקן עצמי עם אייקון ויד המצביעה כלפי מעלה' היא יצירת המופת החשובה ביותר של האמן. (כותרת התמונה לא ניתנה על ידי הצייר.[14]
אנו רואים שני פרצופים בתמונה: פנים המציגות את תכונותיו האישיות של האמן וראש כדורי. מהאינטרפנטציה של הדיוקן העצמי והראש הכדורי, עשוי לצוץ דיוקן "שלישי" שיש לו "מסר חדש". "הדיוקן השלישי מראה ראש מביט שמאלה המורכב מקשת הראש הכדורי המקרין בהילה והעיניים וקו האף של הדיוקן העצמי האישי. כך עולה "הפנים האמיתיות", "פניו של האדם" המאחדות מאפיינים אינדיבידואליים ושוגגים עם ראשו הכדורי של האייקון האלוהי." [15] (ליתר ביטחון, גם פרשנויות אחרות אפשריות.[16])
"דיוקן משולש זה, שנוצר מתוך שפע של מדבקות פסטל זורמות באופן דינמי, מאפשר פרשנויות מרובות. בנוסף לזיהוי הברור לפיו הדיוקן הראשון הוא האינדיבידואל, הספירה חסרת הפנים היא האוניברסלית, והדימוי השלישי הוא הספירה הקהילתית, ניתן לראות את הדימוי האינדיבידואלי כנציג הגוף, את הסמל כנציג הרוח ואת הפנים הנובעות מהסינתזה של השניים כנציג הנשמה. ניקולאי ברדייב, [17] פילוסוף נוצרי רוסי אורתודוקסי, מדבר על הסמל כביטוי ליחסי האל-אדם העולה ממערכת היחסים הדו-כיוונית בין האדם לאלוהים. (...) בדיוקן שהגיח מתוך התבונה של הדימויים האנושיים והאלוהיים, הציג וג'דה את דיוקנו העצמי ה'אמיתי', המוחלט של עצמו, את פניו של האמן, שבאמצעות כוחה של האמנות יכול היה להיכנס למערכת יחסים עם אלוהים, עם העולם הטרנסצנדנטי שמעבר למוחשי." [18]
עננים כהים מתנשאים באופק האמנות של ווג'דה. האפשרות להשיג סינתזה נעלמת תחת איום הפשיזם והסטליניזם. ווג'דה, שדחה הן את האידאולוגיה הפשיסטית והן את האידאולוגיה הסטליניסטית, יצא לדרך של דתיות אישית.
משנת 1938 ואילך, הנוף של סטננדרה נעלם מאמנותו. מקומה נלקח על ידי נופים מוזרים, זרים עם מסכות מפחידות, לפעמים מוזרות או יצורים בשילוב עם מסכות. רוב העבודות הללו נעשו פסטל, ו Vajda ניצל את מלוא האפשרויות המוצעות על ידי פסטל. מאוחר יותר, אופי המסכות משתנה. המסכות כבר לא מבטאות חרדות ופחדים, אבל הן מעבירות את הצופה למימד אחר. כולם צפים זה לתוך זה, הופכים למהומה חלומית, אבל הם כבר צופים את השלב הבא בהתפתחות האמנות של Vajda.
"נראה שיצירות אלה של ווג'דה מעוררות פרהיסטוריות, או אולי אפילו יותר מכך עידן פוסט-היסטורי, שבו לכל היותר, רק אביזרים מעטים נותנים לנו עקבות של ציוויליזציה שנעלמה מזמן. כשמסתכלים על התמונות האלה, יש תחושה של ראיית מסמכי חפירה מחקרית ארכאולוגית של ציוויליזציה שאינה תרבות אנושית: שברים שוכבים בחלקי החפירה, אך ללא מפתח נראה לעין, אין דרך לפרש אותם כראוי. העלאות כאלה של עולם ללא אדם אינן נדירות לחלוטין באמנות של תקופה זו. (...) אחת מיצירותיו העיקריות של ווג'דה מתקופה זו היא יצירת המופת שכותרתה "נוף צפוני". המטוס, המחולק למשטחים כחולים וחומים קרים, מחולק רק לצורות הדומות לקרחונים ולספינה טרופה. אף אחד מאז [קספר דוד פרידריך], אחד הנציגים המבריקים ביותר של הרומנטיקה הגרמנית, לא הצליח לבטא בעוצמה כה נוקבת את שבריריות קיומו של האדם; האדם התמודד עם ריקנות החלל וחוסר הגבולות של הטבע, וגם עם פגיעותו של האדם אל מול הטבע." [19]
למרות מחלתו המחמירה, ווג'דה עובד עד קיץ 1940, אך הוא חושד שמסעו הגיע לסיומו. הצורות ללא רבב, חרוטה בפחם, עכשיו מצהיב לעצם, אשר צצים על גיליונות גדולים של נייר עטיפה, יש את המשקל של חזון. צורות בוערות ומרפרפות אלה נכנסות אל העצמי הפנימי עם התעקשות של התבוננות בשמש, הפרשת אי-נוחות וחרדה אקסטטית. הייתה כל סיבה לחרדה הזאת. מצד אחד, יש את גורלו האישי של ווג'דה עצמו: מאבקו חסר התקווה יותר ויותר במחלתו, בצל מוות לא רצוי ומפחיד. מאידך גיסא, ישנה המציאות של מלחמת העולם, שבעיני ווג'דה (ושל אמנים אירופיים רבים אחרים) הופכת לטרגדיה של ציוויליזציה המבוססת על ערכים הומניסטיים ומסורות תרבותיות. [20]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
