Loading AI tools
כלכלה נאו-קיינסיאנית (באנגלית: Neo-Keynesian economics) היא אסכולה מאקרו-כלכלית שהתפתחה ברובה בארצות הברית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, מכתביו של הכלכלן ג'ון קיינס. קבוצת כלכלנים (הבולטים מביניהם: ג'ון היקס, פרנקו מודיליאני ופול סמואלסון) ניסתה לתת פירוש לכתביו של קיינס ולמזג אותם עם המודלים הנאו-קלאסיים של הכלכלה. עבודתם נודעה בשם הסינתזה הנאו-קלאסית, אשר היוותה בסיס למודלים מרכזיים בכלכלה הנאו-קיינסיאנית. רעיונות אלה היו מרכזיים בתפיסה הכלכלית ששלטה בתקופה שלאחר המלחמה והיוו את הזרם המרכזי של התאוריה המקרו-כלכלית בשנות החמישים, השישים והשבעים.[1]חלוצי הכלכלה הנאו-קיינסיאנית בחנו את השפעת חוזי התעסוקה כמקור לקשיחות-שכר, כדי לייצר מודלים כלכליים של שיווי משקל עם אבטלה. מאמציהם, הידועים כ"סינתזה הנאו-קלאסית", הביאו להתפתחות מודל ה-IS-LM וכן לפורמולציה של רעיונות נוספים של קיינס. תוכנית אינטלקטואלית זו הובילה להתפתחות המוניטריזם וזרמים אחרים של מאקרו-כלכלה קיינסיאנית בשנות ה-60.
התאוריה הנאו-קיינסיאנית התפתחה בעקבות הבדלים שנצפו בין הנחות היסוד התאורטיות של קיינס לבין תופעות כלכליות אמתיות. בשונה מהאסכולה הקיינסיאנית, הנאו-קיינסיאנים לא מתמקדים בניתוח התנאים המובילים לתעסוקה מלאה, אלא בתנאים אשר מובילים לצמיחה ויציבות כלכלית. בנוסף, התאוריה הנאו-קיינסיאנית לא רואה את השוק כבעל יכולת לחזור באופן טבעי לשיווי משקל. מסיבה זו, על המדינה להטיל תקנות על הכלכלה הקפיטליסטית. זאת בניגוד לתאוריה הקיינסיאנית הקלאסית, אשר מציעה רק התערבות מדינית עקיפה. ישנן סברות רבות לכך שלשוק אין מנגנון ויסות עצמי. ראשית, משמעות קיום מונופולים הוא שהשוק אינו תחרותי במובן הפשוט. לחברות מסוימות יש כוח לקבוע את רמת המחירים, ולאו דווקא להעלות או להוריד אותם במהלך תקופות של תנודתיות, על מנת לענות על הביקוש במשק. שנית, האיגודים המקצועיים וחברות אחרות פועלים על פי שיקולים כלכליים מסוימים, וכתוצאה מכך עלולים לגרום לקיפאון בשכר שאינו משקף את תנאי המשק בפועל. שלישית, שיעור הריבית הראלית עשוי לסטות משיעור הריבית הטבעית, כאשר הרשויות המוניטריות משנות את שיעורי הריביות על-מנת למנוע אי יציבות זמנית בכלכלה. במהלך שנות ה-60, החלו הכלכלנים הנאו-קיינסיאנים לבחון מקרוב יותר את היסודות המיקרו-כלכליים עליהם מבוססת התאוריה המאקרו- כלכלית. תהליך זה הוביל לבחינה מחדש של היחסים הדינמיים בין מיקרו-כלכלה ומאקרו-כלכלה, שהם שני תחומים שונים בכלכלה אשר תלויים זה בזה. שני התחומים העיקריים של מיקרו-כלכלה, אשר עשויים להשפיע באופן משמעותי על המאקרו-כלכלה, כפי שזוהו על ידי הניאו קיינסיאנים, הם קשיחות מחיר וקשיחות שכר. שני המושגים הללו משתלבים בתאוריה החברתית השוללת את המודלים התאורטיים הסטנדרטים של הכלכלה הקיינסיאנית הקלאסית. למשל, במקרה של קשיחות השכר, כמו גם במקרה של השפעה של איגודים מקצועיים (להם דרגות שונות של הצלחה), ייתכן כי מנהלים יתקשו לשכנע עובדים לקבל קיצוץ בשכר אשר ימזער את האבטלה, כיוון שרמת ההכנסה של העובדים חשובה להם יותר מאשר עקרונות כלכליים מופשטים. הורדת שכר עשויה גם להפחית את התפוקה ואת מורל העובדים וכתוצאה מכך לגרום לירידה בתפוקה הכללית.[2]
סדרה של התפתחויות זעזעו את יסודות התאוריה הניאו קיינסיאנית בשנות ה–70, כמו הופעת הסטגפלציה ועבודתם של כלכלנים כמו מילטון פרידמן, אשר העלו ספק לגבי חוזק התאוריה הניאו קיינסיאנית. כתוצאה מכך, התפתחה סדרה של רעיונות חדשים אשר תרמו כלים לניתוח הקיינסיאני, ובאמצעותם ניתן להסביר את האירועים הכלכליים שהתרחשו בשנות ה -70.
הגל הגדול הבא של החשיבה הקיינסיאנית התחיל בניסיון לתת לתפיסה המקרו-כלכלית הקיינסיאנית בסיס מיקרו-כלכלי. הקיינסיאנים החדשים סייעו ליצור "סינתזה נאו-קלאסית חדשה", המכוננת כיום את הזרם המרכזי של התאוריה המקרו-כלכלית. [3][4][5]
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
