מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסיפור הזה, הוא חלק מן הנסים של ישו, שבו מתואר בקצרה על נסי ריפוי של חולים רבים ליד העיר כנרת.
לאחר נס הלחם והדגים, תלמידיו של ישו יצאו לשוט בספינה על הכנרת. הם התקשו מאוד לשוט ולחתור כנגד הזרם והרוח, ואז ישו נגלה אליהם כשהוא הולך על המים (מרקוס י"ד: 52-34).
על פי בשורת מתי ובשורת מרקוס, (מתי יד: 36-34, מרקוס ו: 56-53). ישו ותלמידיו עוברים ל"ארץ גינוסר" (השם היווני של העיר כנרת) וכאשר ישו עובר שם, רבים שומעים על נוכחותו ובאים להירפא. כל החולים שנגעו בכנף בגדו (או בציצית בגדו), זוכים לריפוי מיידי באופן נסי.
34 וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיָּם וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גִּנֵּיסַר׃ 35 וַיַּכִּירוּ אֹתוֹ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַהוּא וַיִּשְׁלְחוּ אֶל־כָּל־סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אֵת כָּל־הַחוֹלִים׃ 36 וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ רַק לִנְגֹּעַ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְכָל־הַנֹּגְעִים נוֹשָׁעוּ׃
53 וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיָּם וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גִּנֵּיסַר וַיִּקְרְבוּ אֶל־הַיַּבָּשָׁה׃ 54 וַיְהִי כְּצֵאתָם מִן־הָאֳנִיָּה וַיַּכִּירֻהוּ׃ 55 וַיָּרוּצוּ בְּכָל־הַכִּכָּר הַהוּא מִסָּבִיב וַיָּחֵלּוּ לָשֵׂאת אֶת־הַחֹלִים בְּמִשְׁכָּבוֹת אֶל־כָּל־מָקוֹם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ כִּי הוּא שָׁם׃ 56 וּבְכָל־מָקוֹם אֲשֶׁר יָבֹא אֶל־הַכְּפָרִים אוֹ אֶל־הֶעָרִים וְאֶל־הַשָׂדוֹת שָׁם שָׂמוּ אֶת־הַחוֹלִים בַּחוּצוֹת וַיִּתְחַנְּנוּ לוֹ שֶׁיִּגְּעוּ רַק בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר נָגְעוּ־בוֹ וְנוֹשָׁעוּ׃
בשתי הבשורות, חולים שחפצו להירפא, בקשו לגעת בכנף בגדו, כלומר בציצית שעל לבושו של ישו, "פתיל התכלת" שעל פי מצוות התורה, במדבר ט"ו 38[1], חייב כל יהודי לעשות לו על ציצת כנף בגדו"[2].
ההיסטוריון מהמאה הראשונה יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) מתייחס לאזור כנרת כאל אזור פורה עם אדמה פורייה מאוד[3]. העיר שכנה בערך באמצע הדרך בין כפר נחום למגדלא[4].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.