ישוה

יִשְׁוָה הוא דמות מקראית, בנו השני של אשר ונכדם של יעקב ושל זלפה שפחת לאה. לישוה היו שלושה אחים: ימנה, ישוי ובריעה, ואחות אחת: שרח.^[1]

ישוה

אב	אשר

שמו

על פי מחקר המקרא ישוה וישוי הם אותם אנשים, אך נתבלבל שמו של ישוה. דעה זאת מבוססת על כך ששני הבנים מופיעים בסמיכות, ושבספר במדבר^[2] לא נכתב על משפחתו של ישוה אלא רק על זו של ישוי.^[3] אם נקבל דעה זו יש לגרוס בספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק מ"ד את הנוסח השומרוני: "לישוה משפחת הישוי" במקום "לישוי משפחת הישוי" שבנוסח המסורה.^[4] ישראל ייבין, בהנחתו כי בפרק זמן מסוים ישב שבט אשר בארץ אפרים, מזהה את שמותיהם של כמה מבני אשר עם מקומות שבתחום נחלת אפרים. הוא מציע לזהות את ישוה עם ח'רבת אשוא.^[4]

יש שהציעו שפירוש השם הוא איש ה', כמו השם אישי, או בקיצור ישי, וכך גם אחיו ישוי,^[5] והיו שהציעו שהשם ישוה מגיע מהשורש שוה, במשמעות ראוי או יאה. החוקר ג. ריקמנס סובר שהשם מגיע מערבית, ופירושו שכן או התגורר.^[3]

במדרשים ובחז"ל

יש מדרש האומר, שישוה וישוי נקראו בשם זה משום שדעתן נוחה עם אחיהם ומשווין דעתן עמהם.^[6]

במדרש המובא בספר הישר מסופר שאמו של ישוה נקראה הדורה, בתו של אבימאל בן עבר בן שם.^[7]