Loading AI tools
מנהל רוחני ברשת ישיבות 'בית יוסף' מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יצחק אלחנן ולדשיין שכונה השערשובער (ביידיש: דער שערשובער) (ה'תרנ"ד - תמוז/אב ה'תש"א) היה מנהל רוחני ברשת ישיבות 'בית יוסף', המשתייכות לתנועת המוסר. תלמידו המובהק ועורך ספרו של ר' יוסף יוזל הורביץ, 'הסבא מנובהרדוק'.
יצחק אלחנן ולדשיין נולד בשנת ה'תרנ"ד בעיירה שרשוב שברוסיה הלבנה.[1] אביו, הרב אברהם אהרן, היה רבה של העיירה.[2] בצעירותו למד ר' יצחק בישיבת 'תורת חסד', בבריסק, אצל הרב משה סוקולובסקי, ולאחר מכן בישיבת 'ענף עץ החיים' במיילץ, אצל הרב זלמן סנדר כהנא שפירא.[3]
בשנת ה'תרס"ג סגר ר' זלמן סנדר את הישיבה במיילץ, ור' יצחק התכוון לעבור לישיבת 'תורה ודעת' בנובהרדוק, בראשותו של רב העיירה, מנחם קרקובסקי. בישיבה זו נלמדו לימודים כלליים לצד לימוד התורה, וזו הייתה הסיבה שר' יצחק רצה לעבור דווקא לשם, כפי שתיאר אביו במכתב לרב קרקוסבקי: "בני כבר טעם במדה גדולה מעץ החיים (=התורה), וכעת רוצה לטעום גם מעץ הדעת"[4].
כשהגיע ר' יצחק לנובהרדוק, השפיעו עליו תלמידי ישיבת המוסר בעיירה שייכנס לישיבתם, ושם הושפע ר' יצחק מדמותו של ראש הישיבה, הסבא מנובהרדוק, ובחר להישאר וללמוד בה.[1] תלמידי ישיבת המוסר בנובהרדוק מספרים, שכדי לשכנע אותו להישאר בישיבתו, הבטיח הסבא מנובהרדוק לר' יצחק שבתום חודש ללימודיו בישיבה יספק לו מורה פרטי, שילמד אותו את השפה הרוסית וכן לימודים כלליים, אך כעבור חודש שבו למד ר' יצחק בישיבת המוסר הוא כבר לא רצה בכך.[2]
בשנת ה'תרפ"ח התמנה ר' יצחק למנהלה הרוחני של ישיבת 'בית יוסף' בעיירה פינסק, בראשותו של הרב שמואל וינטרוב[6]. בשנת ה'תרצ"ה עבר ר' יצחק לשמש כמשגיח בישיבת 'בית יוסף' באוסטרובצה, בראשותו של הרב מרדכי שמעונוביץ, והוא החזיק במשרה זו עד שנת ה'תרצ"ט[7].
מלבד תפקידיו הפורמליים כמשגיח, היה ר' יצחק מגיע מפעם לפעם לישיבות נוספות השייכות לרשת 'בית יוסף' כדי למסור בהן שיחות מוסר[8]. ביום י"א באלול ה'תרצ"ט (1 בספטמבר 1939), בעת פלישת גרמניה הנאצית לפולין, שהה ר' יצחק בישיבת 'אהל תורה' בברנוביץ', בראשותו של הרב אלחנן וסרמן, ובעקבות הפלישה נבצר ממנו לחזור לביתו. בחורף ה'ת"ש עזבו תלמידי ישיבת ברנוביץ' - ואיתם גם ר' יצחק - את העיירה, ונסעו לווילנה, בהוראתו של הרב חיים עוזר גרודזנסקי. משם גלתה הישיבה לעיירה טרוקי, ובקיץ ה'ת"ש עברה לעיירה סמילישוק. ר' יצחק נתפס על ידי הגרמנים יחד עם תלמידיו בקיץ ה'תש"א, בעיצומו של שיעור בישיבה, וכולם נהרגו מיד.
בשנת ה'תרפ"ב נשא ר' יצחק לאשה את לאשה את גיטל, בתו של הרב אלתר שמואלביץ (אחותו של הרב חיים שמואלביץ), ונכדתו של רבו, הסבא מנובהרדוק. בשנת ה'תש"ז נישאה גיטל לרב חיים זאב פינקל, המנהל הרוחני של ישיבת מיר.
בנם הבכור של ר' יצחק וגיטל, הרב רפאל, שנולד בשנת ה'תרפ"ו, שרד את השואה, נשא לאשה את מינה, נכדתו של הרב יעקב יוסף הרמן,[9] והם קבעו את ביתם בארץ ישראל.
בנם הצעיר, דוד יוסף, שנולד בשנת ה'תרפ"ח, נספה בשואה.
כדי להמחיש את רעיונותיו, נהג ר' יצחק לתבל את שיחותיו המוסריות בסיפורים ומשלים, ואפילו בענייני אקטואליה. כך למשל בהספד על רבו, הסבא מנובהרדוק, פיתח ר' יצחק את הדימוי 'ספינה שאבד קברניטה', ובין השאר הזכיר את האונייה 'טיטניק', שטבעה שנים לא רבות קודם לכן:
קורה לפעמים שהספינה מצד עצמה טובה מאוד וחזקה, ומסודרת כמו "עולם מיוחד", כמו שהייתה עשויה הספינה "טיטאניק" הידועה, ומכל מקום למרות כל החוזק שלה קרה לה אסון על ידי חתיכת קרח הנקראת מים הקרח, ובכל כחה דפקה על הספינה עד שנשברה לרסיסים. כן צריכים אנו לפחד, שאע"פ שאדמו"ר ז"ל מסר נפשו לעשות עולם מיוחד ממבקשי השלימות, מכל מקום גם ספינה חזקה כזו צריכה שמירה מיוחדת.[10]
יצחק אלחנן ולדשין, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
