Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יין טבעי הוא יין המיוצר בשיטות פשוטות או מסורתיות, כשהוא מותסס בתסיסה ספונטנית באמצעות שמרים ילידיים ושמרי בר[1]. למרות שאין הגדרה אחידה ל"יין טבעי", הוא מיוצר לרוב ללא שימוש בחומרי הדברה או קוטלי עשבים (אנ'), עם תוספים מועטים בלבד או ללא תוספים כלל. יין טבעי מיוצר על פי רוב בקנה מידה קטן, באמצעות טכניקות מסורתיות ולא תעשייתיות. בצורתו הטהורה ביותר, יין טבעי הוא פשוט מיץ ענבים מותסס, שהוכן מבלי להוסיף או לגרוע מהחומר שנוצר. שמות אחרים למונח "יין טבעי" הם: "יין בהתערבות נמוכה", "יין גולמי", ו"יין עירום".[2]
כמה מקורות טוענים כי מגמת היין הטבעי החלה אצל קבוצת ייננים בחבל בוז'ולה בצרפת בשנות ה-60 של המאה ה-20. כמה ייננים, וביניהם מרסל לפייר, ז'אן פויר, צ'רלי ת'בנט וגי ברטון, ביקשו לחזור לדרך שבה ייצרו הסבים שלהם יין, דהיינו לפני החדירה של חומרי הדברה וכימיקלים סינתטיים, שהפכו כה נפוצים בחקלאות לאחר תום מלחמת העולם השנייה. הם נודעו בחיבה כ"כנופיית הארבעה".[3] הם הושפעו מאוד מתורתם ומהגותם של ז'ול שובה וז'אק נופורט,[4] שני ייננים שחקרו דרכים לייצור יינות תוך שימוש מופחת ככל האפשר בתוספים. במשך זמן מה הפכה העיירה ויליה מורגון (צר') למקום עלייה לרגל עבור ייננים בעלי עמדות דומות, שם הם יכלו להתכנס ולשאוב השראה מכנופיית הארבעה. בהדרגה התפשטה מגמה זו לאזורים אחרים בצרפת, ומאז התפשטה ברחבי העולם, צברה בהדרגה פופולריות, והחלה מושכת ייננים צעירים בעוד ועוד אזורים בעולם.
מבחינה היסטורית, המושג "יין טבעי" מקושר גם לתנועת לבנסרפורם (גר') הגרמנית, שם הוא צבר פופולריות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.[5]
בסוף המאה ה-19 כתב המשורר והפוליטיקאי הגאורגי הבולט, איליה צ'בצ'בדזה, סדרה של מאמרים בהם הגיב לביקורת שהושמעה על ידי מספר מבקרים בני זמנו אודות שיטות ייצור יין טבעיות "נחשלות". מאמרים אלה נאספו מאוחר יותר ופורסמו תחת הכותרת "ייצור יין גאורגי". כמה מהציטוטים המפורסמים מכתביו של חבצ'וואדזה הם: "המטרה האמיתית של ייצור היין, תחילתה וסופה, היא לייצר יין באופן טבעי, באופן דומה לתהליך שבו הטבע עצמו הופך מיץ ענבים ליין", "הסגולה העיקרית של כל סוג של מזון או משקה חייבת להיות הבאת תועלת לגוף, מבלי להזיק לו. האם שינוי של מיץ ענבים באמצעות תוספים מלאכותיים באמת יכול להיות כל כך אטרקטיבי עד כדי הצדקת ויתור על דרך ייצור היין שלנו, המתמקדת בטהרת היין, בכך שהמיץ לא ייפגע מתוספים כלשהם, ובשמירה על האופי הטבעי של היין עצמו?".[6][7] ואכן, יינות טבעיים מגיאורגיה הם מהיינות העתיקים בעולם היין הטבעי, ולגיאורגיה יש מקום של כבוד בגל היינות הטבעיים.
עד שנת 2020 לא הייתה ליינות טבעיים כל הגדרה מעוגנת בחוק, או תקן רשמי לתהליך גידול הענבים ולהפקתם, לבד מהנאמנות לעיקרון: לקחת כמה שפחות ולהוסיף כמה שפחות[8].
ניסיון ראשון להסדרת הנושא נערך בשנת 2020 בצרפת, עם חקיקת החוק הראשון בנושא. החוק אומר כי מי שרוצה לשים תווית של "יין טבעי" על הבקבוק שלו, מחויב לעשות יין מענבים אורגניים או ביו־דינמיים, שהותססו ספונטנית משמרי בר, ללא תיקונים ותוספות כולל סינון, וללא תוספת של יותר מ־ 30 מ"ג גופרית דו־חמצנית (סולפיטים) לליטר. כלומר, להימנע ככל האפשר מהתערבות בתהליכים הטבעיים של ייצור היין. תהליכי ייצור אלה מייצרים לעיתים יינות פראיים, "פאנקיים", עם ריחות וטעמים לא שגרתיים. גם התוויות של היין הטבעי הן פראיות, יצירתיות וצבעוניות[9]. במקביל מתבצעת שתדלנות מצד פעילי תנועת היין הטבעי לקידום הסדרה של התחום בשוק האירופי המשותף, אם כי ישנה מעין סתירה מובנית בין ניסיונות ההסדרה הרגולטורית ובין טבעה של תנועה בעלת אופי מהפכני[8]..
מגמת היין הטבעי משתלבת במגמות של קיימות, קהילה ושמירת הסביבה. העשייה של יין טבעי מתייחסת רבות לנושא האקלים, ומייחסת חשיבות רבה לפרקטיקות של חקלאות מקיימת שיכולות לסייע במניעת החמרה של שינויי אקלים: שימוש בקומפוסט, גידולי כיסוי, ייצור בקנה מידה קטן ועוד. היא מתקשרת גם למגמה הקולינארית של סלואו פוד, וכן למגמת מהשדה לצלחת. בהתאם לכך, ליצרני יין טבעי חשוב לבטא את האזור בו הם פועלים, ואת המאפיינים והמסורות המקומיים. לכן נהוג להשתמש בזני מורשת ובזנים מקומיים ולאו דווקא בזנים בינלאומיים מוכרים. כמו כן, ישנה העדפה לשימוש בחביות עץ משומשות על פני חדשות, מאחר שחביות עץ חדשות עלולות להאפיל על הטעמים העדינים של היין. לחלופין, יצרני יין טבעי משתמשים בכדי חרס, בטון, נירוסטה או זכוכית[10].
המהפכה של המטבח הנורדי החדש התחילה את דרכה בראשית שנות האלפיים, והיה גם לה חלק חשוב בתפוצה של יינות טבעיים בעולם. המטבח הנורדי החדש שהנהיג רנה רדזפי ממסעדת נומה התבסס על העונתיות והמקומיות בחומרי גלם, ולצד שימוש בטכנולוגיות חדשות עשה גם שימוש נרחב בשיטות עשייה מסורתיות וישנות כמו תסיסה, כבישה, ייבוש, עישון ועוד. התוצאה הביאה איתה טעמים חדשים וגישה קולינרית חדשה שלא מודדת את איכות האוכל רק בטעמיו אלא גם בסך הערכים המונחים בבסיס העשייה שלו. דנמרק היא היום צרכנית היינות הטבעיים הגדולה ביותר בעולם לנפש, ויחד עם צרפת, היא המדינה החשובה ביותר בקידום יינות טבעיים במטבחי שף לצד קולינריה עילית.
מגמת היינות הטבעיים ניכרת גם בשוק הישראלי, הן ביבוא של יין טבעי והן בייצור מקומי שלו. שחקנית עיקרית במגרש יבוא היינות הטבעיים בארץ היא נטלי שפריר[11], בעלת תואר במדעי הגסטרונומיה באוניברסיטה של סלואו פוד בצפון איטליה ועיתונאית אוכל בעברה, שמייבאת יינות טבעיים תחת המותג "עסיס"[12], ואף מקיימת סדנאות בנושא יין טבעי. כמו כן, גם יקבים מקומיים, קטנים בעיקר, החלו לייצר יינות כאלה, שתהליך הכנתם דורש ידע רב, ובראשם יוסי יודפת מיקב עבייה[13], שמשקם כרמים עתיקים ומכין את מרבית היינות שלו ללא כל התערבות ואף ללא תוספת גופרית, וכן גדי סער ויובל ארליך ניצן מיקב חרשים, אשר החלו לייצר בארץ יינות בהשראה טבעית, והם הראשונים לקיים כרמי יין ביודינאמיים בארץ[9].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.