יחזקאל גבאי

יחזקאל בן יוסף בן ניסים בן מנחם גבאי (מחצית השנייה של המאה ה-18 - 1823 או 1826), המכונה "בגדאדלי" ("איש בגדאד") היה בנקאי יהודי מבגדאד שהגיע לעמדה בכירה באימפריה העות'מאנית, בראשית המאה ה-19.

קורות חיים

יחזקאל גבאי נולד בבגדאד במחצית השנייה של המאה ה-18, נצר לשושלת ראשי הגולה (ריש גלותא) ושימש בזמנו בתפקיד בכיר בקהילה היהודית של עיראק. בשיא הקריירה הפיננסית שלו היה גבאי "צראף (סראף) באשי" (Sarrafbaşi) של הסולטאן, כלומר שר האוצר, הבנקאי הראשי, "ראש השולחנים", האחראי על כספי השלטון העות'מאני. אמנם הוא חלק את מעמדו הרם עם עוד שני אנשי עסקים יהודים צ'לבי בכור קרמונה וישעיהו אג'מן.

גבאי עסק בעיר הולדתו, בגדאד, במסחר, חלפנות כספים, נתינת הלוואות, ערבונות ונדבנות. קשריו הכלכליים והחברתיים הרבים של גבאי, שהתבססו על הרשת הקלינטרית (אנתסאב) סייעו לו להצליח בעיסוקו למרות היותו בן מיעוטים יהודי בחברה מוסלמית. מעמדו האיתן בקרב הקהילה היהודית, קשריו בשווקים וכישוריו החברתיים המיוחדים קירבו אותו בשלב מסוים אל מושל בגדאד, סולימאן פאשא שנעזר בעצותיו של גבאי, סמך עליו והפך אותו לאיש סודו.

המקורות היהודיים מציינים כי היה נדיב לב, קיבל בסבר פנים יפות את כל הנזקקים וטיפל ברחמנות בעניים, בנוסף לכך היה יפה תואר, שלט בשפה הערבית והטורקית^[1] ובמנהגי המקום.

מושל בגדאד הממלוכי, סולימאן פאשא מרד בסולטאן הטורקי, סירב להעביר לשלטון העות'מאני את המיסים ולספק את מכסת החיילים שנדרשה. לכן, הסולטאן מהמוט (מחמוד) השני (ששלט מ-1808 עד 1839), שלח לבגדאד את עוזרו, חאלט אפנדי, כדי לדכא את המרידה. יחזקאל גבאי שהכיר היטב את דרכיו של המושל המורד סייע בידי חאלד אפנדי למצוא את סולימאן פאשה כדי להענישו. לאחר שהומת המושל הגיעו שניהם אל הסולטאן באיסטנבול, שהודה להם וכאות תודה מינה אותם למשרות רמות בשלטון המרכזי באיסטנבול. יחזקאל גבאי עלה במהרה במעלות השלטון, התחבב על הסולטאן, שראה בו איש חכם ונבון. השפעתו הלכה וגדלה עד שמונה לתפקיד 'הצראף באשי' של הסולטאן, תפקיד כלכלי בכיר ביותר השולט על כספי הסולטאן ומותיר לו להשתמש בכספי המדינה לפי ראות עיניו. במסגרת תפקידו היו לו סמכויות רבות – היה יכול למנות פקידים ולדון למיתה עושי רעה. יחד עם עוד שני עשירים יהודים ועם איש עסקים ארמני בשם קזאס ארטין חארוטיון, שהיה אחראי על המטבעה^[2], חלק גבאי עוצמה רבה. הוא נהנה ממעמד כלכלי, רוחני ודתי אך הצניע את עושרו הרב על מנת לא לעורר קנאה ולהפר את הסדר הקיים.

הקהילה היהודית באיסטנבול קיבלה אותו בברכה ומינתה אותו לנשיאה. גבאי ייסד ישיבות ובתי מדרש, וניצל את כוחו כדי להשפיע ולעזור ליהודי בגדאד. מצד שני שררה אז תחרות קשה ועוינות בין אנשי העסקים מקרב היהודים ומקרב הארמנים. הארמנים הנוצרים התחרו עם היהודים על התפקידים הבכירים בממשל ועל ניהול כספי האוצר והשנאה לבשה לא פעם צבע דתי. באותם ימים התחזק מעמד הארמנים עקב תהליך חדירת המעצמות האירופאיות הנוצריות לאימפריה העות'מאנית.

קשרי המסחר החזקים של הארמנים עם הארצות הנוצריות ערערו משהו את הסדרים הכלכליים הישנים שהיו נהוגים באימפריה ושהטיבו עם הגבירים היהודים. הארמנים ובראשם קזאס ארטין חארוטיון, ניסו למוטט את מעמדו החדש של יחזקאל גבאי על ידי הפצת שקרים ודברי שטנה באוזניו של הסולטאן. בשנת 1822 הסולטאן הוציא להורג את חאלט אפנדי, שגבאי היה תחת חסותו^[3]. בנוסף לכך, מעמדו של גבאי נפגע מאוד מהחלטת הסולטאן להחליש את כוח היניצ'רים באימפריה. הבנקאי היהודי היה מעורב מתוך כורח הנסיבות במימון חיל זה^[3] ומחמוד השני שטבח בשנת 1826 ביניצ'רים עלול היה להעניש גם את כל הגורמים שהיו קשורים אליהם, כמו בכור קרמונה וישעיהו אג'ימן שהוצאו להורג בחניקה בשנת 1826.

לפי מקורות מסוימים, לאחר סכסוך אלים שהוביל לשפיכות דמים ושנאה רבה בין הצדדים החליט הסולטאן מחמוד השני להגלות את יחזקאל גבאי לעיר אנטליה שם מצא את מותו. לפי מקורות אחדים גבאי הוצא להורג בשנת 1823.

השמועה על מותו של "הצראף באשי" היהודי גרמה להתנפלות על בתיהם ורכושם של היהודים באיסטנבול ובבגדאד. כל רכושו של גבאי הופקע לטובת השלטון. נפילתם של יחזקאל גבאי, בכור קרמונה וישעיהו אג'ימן פגעה מאוד בקשר היהודים עם השלטון.

החוקרים חלוקים בדעתם לגבי שנת מותו בין השנים 1820–1826, אך על פי רוב המקורות העות'מאנים היה זה ב־1823.

ראו גם

• משפחת ששון
• חיים פרחי
• דונה גרציה נשיא
• התקופה העות'מאנית

לקריאה נוספת

• שלמה רוזאניס. קורות היהודים בטורקיה ובארצות קדם, כרך ו' הרב קוק ירושלים תש"ה, עמ' 62–73.
• משה מואיז פרנקו. מגיד משרים, שנה ח' גיליון 48 יב' באלול תרנ"ז.
• אברהם בן יעקוב. יהודי בבל–מסוף תקופת הגאונים ועד ימינו. קריית ספר, ירושלים 1979, עמ' ק-קמ"ב.
• ירון צור. הגבירים היהודים. האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 2003, עמ' 31–35, 116–121, 129–130.
• ראובן קשאני. קהילות היהודים בטורקיה. ועד עדת הספרדים ירושלים 1978 עמ' 36–38.

• Elena Romero Entre dos (o más) fuegos: fuentes poéticas para la historia de los sefardíes de los Balcanes
• Consejo Superior de Investigaciones Cientificas Madrid 2008
• Harry Ojalvo Ottoman Sultans and their Jewish Subjects, Quincentennial Foundation, Istanbul, Turkey: 1999

קישורים חיצוניים

• Omer Turan. "Gabbay, Ezekiel (Baghdadli)." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013.

הערות שוליים

1. E.Romero, עמוד 121
2. E. Romero, עמוד 212, הערה 181
3. H.Ojalvo