Loading AI tools
בלשן ופילולוג רומני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יורגו יורדאן (ברומנית: Iorgu Iordan; 11 באוקטובר 1888 – 20 בספטמבר 1986) היה בלשן ופילולוג רומני, ממוצא בולגרי, בימיו הראשונים של המשטר הקומוניסטי ברומניה כיהן שנתיים כשגריר רומניה במוסקבה. היה חבר האקדמיה הרומנית וסגן יושב ראש שלה. כחוקר ומורה עסק בעיקר בחקר השפה הרומנית והבלשנות הרומאנית והכללית. ניהל את "המכון לבלשנות בבוקרשט". היה פעמיים דקאן של הפקולטה לפילולוגיה של אוניברסיטת בוקרשט ובשנים 1958-1957 רקטור אוניברסיטת בוקרשט. בשנים 1930-1928 וב-1945-1944 כיהן כמנהל התיאטרון הלאומי ביאשי. היה גם משפטן בהכשרתו.
 | |
| צילום מ-1980 | |
| לידה |
29 בספטמבר 1888 (יוליאני) טקוץ', רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
20 בספטמבר 1986 (בגיל 97) בוקרשט, הרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה |
| ענף מדעי |
בלשנות, פילולוגיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות בלו |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת יאשי |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
יורגו יורדאן נולד בעיירה טקוץ' במחוז גאלאץ, במשפחה עם שורשים כפריים. הוא היה בנם של טואדר טושקו יורדאן, גנן ממוצא בולגרי, שבגיל 18 חצה את הדנובה והתיישב ברומניה, ושל איליאנה קרצ'ון הרומנייה. האם הייתה בת מאומצת על ידי בולגרי בשם איוואן פנו, תושב הכפר ניקורשט. ההורים לא ידעו קרוא וכתוב. יורגו יורדאן למד בשנים 1899-1895 בבית ספר יסודי ובשנים 1904-1900 בגימנסיה הראלית לבנים ע"ש דימיטריה סטורדזה בטקוץ'. הנער המשיך אחר כך את לימודיו בפנימייה התיכונית (Liceul Internat) "קונסטנטין נגרוצי" ביאשי אותה סיים ראשון במחזורו [1]. אחרי מבחני הבגרות למד בשנים 1911-1908 בפקולטה לספרות ופילוסופיה של אוניברסיטת יאשי בה היה תלמידם של אלכסנדרו פיליפידה ושל גאראבט איבראיליאנו. במקביל למד משפטים סיים עם תואר במקצוע זה בשנת 1912. בפקולטה למשפטים שמע, בין השאר, את הקורס שלימד קונסטנטין סטרה על המשפט החוקתי. בתום לימודיו יצא להשתלמות בת חדשים אחדים בברלין ובשובו למולדתו עבד כמורה לגרמנית בבתי ספר תיכון בגאלאץ (התיכון "וסילה אלכסנדרי", בימינו מכללה לאומית בעלת אותו שם) (1912-1911), ביאשי (התיכון "בנימין קוסטאקי" והתיכון הפרטי "מיכאיל קוגלניצ'אנו") ובפומרלה.
יורדאן הצעיר זכה להערכתו של מבקר הספרות גאראבט איברייליאנו שגייס אותו לחוג המגזין הספרותי החשוב שניהל,„Viaţa românească” ("ויאצה רומניאסקה" -החיים הרומניים) שהפיץ את תורת הפופורניזם. ההערכה הייתה הדדית, כשיורדאן ראה במנטור שלו, איברייליאנו, "את ההתגלמות המושלמת של האונשיות". במקביל לפעילותו בתחום הבלשנות, פעל יורגו יורדאן באותה תקופה כפובליציסט וכתב מאמרים רבים בעיתונים "אדוורול (האמת), לרבות במוסף התרבות שלו "אדוורול ליטראר שי ארטיסטיק" דימיניאצה (בהוקר), בעיתונים „Ecoul”, „Însemnări ieşene”, „Manifest”, „Jurnalul literar”, „Revista Fundaţiilor Regale”, „(קונטמפוראנול) "Contemporanul ”, „Scânteia”, „Gazeta literară”, „Cronica” וכו'. בשנים 1930-1928 התמנה למנהל התיאטרון הלאומי ביאשי.
מבחינה פוליטית בשנים בין שתי מלחמות העולם הזדהה יורגו יורדאן בעיקר עם חוגי השמאל-מרכז. אחרי 1918 פעל יחד עם פאול בוז'ר, קונסטנטין יון פארחון, אוקטב בנצ'ילה ואחרים במפלגה הקיקיונית "המפלגה העובדת". יחד איתה הצטרף למפלגת האיכרים, אחרי 1926 לאגף השמאלי של המפלגה הלאומית של האיכרים PNŢ, תנועה פוליטית שנוצרה על ידי מיזוג מפלגת האיכרים עם המפלגה הלאומית הרומנית מטרנסילבניה.[2][3]. ב-1930 עזב את המפלגה הלאומית של האיכרים והיה פעיל בחוגי "הוועד הלאומי האנטיפאשיסטי" בראשות פטרה קונסטנטינסקו-יאש, ויושב ראש הארגון "ידידי ברית המועצות" ביאשי, שהיו מקורבים למפלגה הקומוניסטית הבלתי חוקית. בשנת 1933 נמנה עם המייסדים בקונגרס שהתקיים בקישינאו של האיגוד המקצועי של המורים, על בסיס ארגון המורים שהיה קיים לפני כן. נודע כמתנגד חריף של התנועה הלגיונרית הפרו-נאצי ותמך ברקטור האוניברסיטה ביאשי, טריאן בראטו, שהתעמת איתם. משום כך כשהלגיונרים הרומנים עלו לשלטון בסתיו 1940 היה הראשון ברשימת הפרופסורים שביקשו לסלק.
ב-20 באוקטובר 1940 ראש ארגון הסטודנטים של אוניברסיטת יאשי כתב בשם כלל הסטודנטים לשר החינוך הלגיונרי טראיאן ברייליאנו ודרשו הדחתו או לפחות השעייתו של יורדאן מתפקידיו באוניברסיטת יאשי. פרט להאשמות כ"קומוניסט-אנטיפאשיסט" הואשם ב"קשרים עם היהודים" (בין השאר, עם העמיתים הבלשנים אלכסנדרו גראור וז'אק ביק). נערכו חיפושים בביתו, נחקר שם על ידי הבולשת ונעצר למשך שבוע בבוקרשט בין השאר, באשמת קשר עם הבונים החופשיים. יורדאן שיגר תזכיר למרשל יון אנטונסקו שבו הצהיר שאינו בונה חופשי ושהתגייסותו השמאלית לא הייתה בעלת צביון קומוניסטי. בסופו של דבר הושהה ב-30 באוקטובר 1940 מתפקידו כפרופסור "עד להבהרת מצבו". ועדת חקירה בראשות מבקר הספרות פ.פ. פנאיטסקו הוקיעה אותו כבעל קשרים עם הקומוניסטים ועם היהודים, וכ"תוקפן כלפי בעלי הרגשות הלאומנים" ו"עוין למדינה הלגיונרית".
כישלון מרד הלגיונרים בינואר 1940 הביא להחזרתו ב-1941 של יורגו יורדאן למעמדו האקדמי הקודם. בהמשך ימי המשטר של אנטונסקו שמר על פרופיל נמוך ונמנע מלהסתכסך עם המשטר. אחרי נפילת הדיקטטורה הצבאית-פאשיסטית וכיבוש רומניה על ידי הצבא הסובייטי, ב-1945 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית[2] שפלג ממנה התאחד עם הקומוניסטים בשנת 1948 כדי ליצור את מפלגת הפועלים הרומנית, מפלגת שלטון יחידה. ב-1945-1944 נקרא שוב לנהל את התיאטרון הלאומי ביאשי.
בשנים 1944-1945 לצד ההיסטוריון אנדריי אוצטיה, הכלכלן גאורגה זאנה והמתמטיקאי אלכסנדרו מילר, ישב יורגו יורדאן בוועדות שנועדו "לטהר" את אוניברסיטת יאשי מאנשי הוראה ומחקר שתמכו באידאולוגיה הימנית הקיצונית של הלגיונרים ומשטר אנטונסקו. סולקו אז כ-30 אנשים מסגל המוסד האקדמי. יורדאן הוקיע מעל דפי העיתון את הפילוסוף בן עירו יון פטרוביץ', שר החינוך והדתות בימי משטר אנטונסקו, שבסופו של דבר סולק מתפיקדיו האקדמיים ונאסר בבתי הסוהר הקומוניסטים. כמו כן תמך בסילוקו מתפקידיו של ההיסטוריון הלאומי-ליברלי גאורגה ברטיאנו, שקיבל עיטור מידי היטלר.
בשנים 1945-1947 כמינוי שנתמך על ידי הקומוניסטים, מילא יורגו יורדאן את התפקיד של שגריר ממלכת רומניה בבודשפט. בשנות ה-1970-1980 בשלהי חייו הביע יורדאן בהזדמנויות שונות, כמו למשל בהתכתבות בפגישות עם הסטודנט איליה ראד[4] ,התנגדותו למה שראה כסטיות חמורות מהדרך הסוציאליסטית בימי משטרו של צ'אושסקו, בעיקר העיוותים האידאולוגים הקשורים למדיניות הלאומנית, עידוד הפרוטוכרוניזם, הזנחת המורשת הרומית לטובת מורשת דאקית מזויפת, וכו', הפולחן הפטריוטי המוגזם. אחד מספריו האחרונים "מילון של שמות משפחה רומנים" הדגיש את המקורות הסלאביים כולל ייחוסים בולגריים של שמות משפחה רבים הנפוצים בקרב הרומנים, למורת רוחם של השלטונות. משום עמדות כאלה, לא מצאו הרשויות מקום לחגוג את מלאת ה-90 של המלומד, פרט ליוזמה מקומית באוניברסיטת קלוז'.
בהתחלת דרכו האקדמית לימד יורדאן קורסים על הספרות האיטלקית. בשנת 1919 סיים את עבודת הדוקטורט שלו בפילולוגיה מודרנית, תחת הדרכתו של אלכסנדרו פיליפידה. עבודת הדוקטורט דנה ב"דיפתונגציה של e ו- o מוטעמים בעמדות ă, e". בהמשך השתלם באוניברסיטאות בבון (1922-1921), ברלין (1923), בפריז (1925) וכמו כן ברומא ופירנצה. היה תלמידם של מייר-ליבקה, גיליירון ואנטואן מייה. בשנת 1926 התקבל כפרופסור ממלא מקום ובשנים 1946-1927 כיהן כפרופסור מן המניין לפילולוגיה רומאנית באוניברסיטת יאשי. בשנים 1939-1938 היה דיקאן של הפקולטה לספרות ביאשי. בשנת 1931 הקים את המכון לפילולגיה רומנית (בימינו ע"ש אלכסנדרו פויליפידה) ביאשי, אותו ניהל בשנים 1945-1931 ואת הביטאון שלו שהופיע בשנים 1935-1934. בשנת 1940-1939 לימד קורס לסטיליסטיקה (סגנון) רומנית, אותו פרסם בשנת 1944. , אחר כך בשנים 1962-1946 היה פרופסור לשפות רומאניות באוניברסיטת בוקרשט. בשנים 1950-1947 ושוב 1957-1956 כיהן כדקאן של הפקולטה לפילולוגיה, רקטור אוניברסיטת בוקרשט ב-1958-1957.
יורגו יורדאן כתב ספרים ומחקרים בתחום הבלשנות הרומנית והרומאנית, כשהוא חקר במיוחד את ההיבטים העכשוויים של השפה הרומנית ושל האונומסטיקה (השמות של אנשים). יחד עם אלכסנדרו גראור ויון קוטיאנו היה עורך אחראי על המהדורה החדשה של "מילון השפה הרומנית" ("Dicționarul limbii române'(DLR). הוציא לאור וערך את "הכרוניקה של ארץ מולדובה" מאת יון נקלוצ'ה ואת יצירותיו של הסופר יון קריאנגה. כיהן כעורך אחראי של כתבי העת המדעיים הרומניים "Revue roumaine de linguistique” (1963-1956) ו ”„Limba română” (השפה הרומנית) (1986-1964).
פרט לנקולצ'ה ויון קריאנגה הקדיש יורדאן מחקרים גם על סופרים אחרים כמו מיכאי אמינסקו, מיכאיל סדוביאנו, פרנצ'סקו פטרארקה, לופה דה וגה, יוהאן וולפגנג גיתה, מיגל דה אונאמונו ואחרים. בשנת 1969 פרש לגמלאות מהאוניברסיטה.
יורגו יורדאן הלך לעולמו בגיל 97 בבוקרשט בשנת 1986 והובא לקבורה בבית הקברות בלו בבוקרשט.
יורדאן היה חבר מייסד של החברה הבינלאומית לבלשנות רומאנית (1925), חבר מייסד ויושב ראש החברה הרומנית לבלשנות רומאנית, חבר האיגוד הבינלאומי למחקרים היספאניים, חבר המכון המקסיקני לתרבות (1969) ושל המכון למחקרים קטלאניים בברצלונה (1975) יורדאן היה דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטאות ברומא (1976), מונפלייה (1966), ברלין (1959) ,גנט (1968), יאשי (1967)
(מבוא לחקר השפות הרומאניות. ההתפתחות והמצב כיום של הבלשנות הרומאנית") ,תורגמה לאנגלית (An introduction to Romance Linguistics)
(ההיסטוריה של השפה הספרדית הספרותית)
(כרסטומאטיה רומאנית)
שלושת כרכי זיכרונותיו מצטיינים ביכולת יוצאת דופן לשמירת הפרטים, לשחזור החוויות והעולם שהכיר. העלה בהם באוב דמויות של אישים כמו טודור ארגזי, אלכסנדרו ד. קסנופול, ניקולאיה יורגה, גאראבט איברייליאנו, קונסטנטין סטרה, אלכסנדרו פיליפידה, אלכסנדרו א. פיליפידה, יון בארבו, טודור ויאנו, ג'ורג'ה קלינסקו, פ.פ. נגולסקו, מיכאיל סדוביאנו, קונסטנטין יון פארחון, לוקרציו פטרשקאנו ואחרים.
(אובידיו בוזגאן - "מסלולים אקדמיים:מן השמאל שבין מלחמות העולם אל הקומוניזם" בתוך ספרו של לוצ'יאן בויה - "המיתוסים של הקומוניזם הרומני")
(איליה ראד - פגישותיי עם יורגו יורדאן - מכתבים וראיונות)
România literară nr-33. 2011
מאמר רוויו לספרו של איליה ראד - "פגישותי עם יורגו יורדאן" - מכתבין וראיונות, בגיליון 600 של המגזין לספרות "Observator literar. נובמבר 2011.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
