Loading AI tools
פיזיקאי ואסטרונום אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוג'ין ניומן פארקר (באנגלית: Eugene Newman Parker; 10 ביוני 1927 – 15 במרץ 2022) היה פיזיקאי אמריקאי שהתמחה בפיזיקה סולארית ופלזמה. בשנות ה-50, הוא הציע את קיומה של רוח השמש וכי השדה המגנטי במערכת השמש החיצונית הוא בצורת ספירלת פארקר, תחזיות שאושרו מאוחר יותר על ידי מדידות חללית. בשנת 1987, פארקר הציע את קיומן של ננו-התלקחויות (אנ'), שמהוות פתרון אפשרי לבעיית החימום הקורונלית (אנ').
לידה |
10 ביוני 1927 Houghton, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
15 במרץ 2022 (בגיל 94) שיקגו, ארצות הברית |
שם לידה | Eugene Newman Parker |
ענף מדעי | פיזיקת פלזמה |
מקום לימודים | |
מנחה לדוקטורט | הווארד רוברטסון |
מוסדות | |
פרסים והוקרה |
|
פארקר קיבל את הדוקטורט שלו מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה ובילה ארבע שנים כחוקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת יוטה. ב-1955, הצטרף לאוניברסיטת שיקגו ובילה שם את שארית הקריירה שלו, כשהוא מחזיק בתפקידים במחלקה לפיזיקה, במחלקה לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה ובמכון אנריקו פרמי. ב-1967, נבחר פארקר לאקדמיה הלאומית למדעים. בשנת 2017, נאס"א העניקה לגשושית Parker Solar Probe את שמה לכבודו, זו החללית הראשונה של נאס"א שנקראה על שם אדם חי.
פארקר נולד בהוטון, מישיגן לגלן והלן (מקנייר) פארקר ב-10 ביוני 1927.[1] ב-1948, סיים את לימודי התואר הראשון שלו בפיזיקה באוניברסיטת המדינה של מישיגן. ב-1951, קיבל דוקטור לפילוסופיה מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה.[2] לאחר קבלת תואר הדוקטורט, בילה 4 שנים כחוקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת יוטה, לפני שהצטרף לאוניברסיטת שיקגו ב-1955, שם בילה את שארית הקריירה שלו.[2] שם הוא החזיק בתפקידים במחלקה לפיזיקה, במחלקה לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה ובמכון אנריקו פרמי.[3] ב-1967, פארקר נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים.[3]
באמצע שנות ה-50, פארקר הגה את התיאוריה של רוח השמש העל-קולית וחזה את צורת הספירלה של פארקר של השדה המגנטי הסולארי במערכת השמש החיצונית. המודל התאורטי שלו לא התקבל מיד על ידי הקהילה האסטרונומית: כשהגיש את התוצאות ל-The Astrophysical Journal, שני סוקרים המליצו על דחייתו. עורך כתב העת, סוברהמניאן צ'נדראסקאר, דחה את הסוקרים ופרסם את העיתון בכל מקרה.[4] התחזיות התאורטיות של פארקר אושרו על ידי תצפיות לווייניות כמה שנים מאוחר יותר, במיוחד בעקבות משימת מארינר 2 בשנת 1962.[5]
עבודתו של פארקר הגבירה את ההבנה של קורונה כוכבית (אנ'), רוח השמש, השדות המגנטיים של כדור הארץ ושל השמש, והאינטראקציות האלקטרומגנטיות המורכבות ביניהן. הוא פרסם מספר ספרי לימוד, כולל: "שדות מגנטיים קוסמיים" ב-1979, וספר נוסף על שדות מגנטיים באסטרונומיה של קרני רנטגן ב-1994. בשאיפה לטפל בבעיית החימום הקורונלית, הציע פארקר בשנת 1987 כי הקורונה הכוכבית עשויה להתחמם על ידי אינספור "ננו-התלקחויות" זעירות, הדומות להתפרצויות סולאריות מיניאטוריות שמתרחשות על גביי כל פני השמש. התיאוריה של פארקר הפכה למועמדת המובילה להסבר התופעה.[3]
פארקר היה נשוי במשך 67 שנים לאשתו, נייז'ה, איתה נולדו להם שני ילדים. הוא מת בשיקגו ב-15 במרץ 2022, בגיל 94.[1][2]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.