יבגני טארלה

יבגני ויקטורוביץ' טארלה (ברוסית: Евгений Викторович Тарле;‏ 27 באוקטובר (הלוח היוליאני, 8 בנובמבר הלוח הגרגוריאני) 1874 – 5 בינואר 1955) היה היסטוריון סובייטי ממוצא יהודי. בלידתו ניתן לו השם "גריגורי" אותו שינה ל-"יבגני" כאשר התנצר בשנת 1893. עבור מחקריו ההיסטוריים הוענקו לטארלה פרסי סטלין (1942, 1943, 1946) ועיטורי לנין ועיטור הדגל האדום של העמל. לצד העיטורים טארלה גם הוענש לא פעם על ידי השלטונות הסובייטים.

יבגני טארלה
Евгений Тарле

לידה	27 באוקטובר 1875 (יוליאני) קייב, האימפריה הרוסית
פטירה	5 בינואר 1955 (בגיל 79) מוסקבה, ברה"מ
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות, רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מעסיק	הספרייה הלאומית הרוסית, המכון הממלכתי ליחסים בין-לאומיים של מוסקבה, אוניברסיטת קאזאן, אוניברסיטת טרטו
פרסים והוקרה	פרס סטלין (1942) דוקטור לשם כבוד מאת אוניברסיטת פריז (1945) פרס סטלין (1943) פרס סטלין (1946) עיטור לנין דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוסלו עיטור הדגל האדום של העמל מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 עיטור לנין עיטור לנין

חייו

יבגני (גריגורי) טארלה נולד בקייב למשפחת סוחר יהודי עשיר. לאחר זמן קצר המשפחה עברה לחרסון (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום באוקראינה). בהמלצת חברי המשפחה, טארלה הצעיר התחיל ללמוד באוניברסיטת אודסה ולאחר סיום שנת הלימודים הראשונה עבר לאוניברסיטת קייב.

בהיותו בקייב טארלה התאהב בבחורה ממוצא רוסי, נוצרייה אדוקה. בלחצה הוא התנצר באוגוסט 1893 בקתדרלת סופיה הקדושה בקייב ושינה את שמו ל"יבגני". לזכותו יאמר שטארלה אף פעם לא הסתיר את מוצאו היהודי. בשנת 1951, בשיא המאבק נגד קוסמופוליטיות בברית המועצות הוא הודיע במהלך הרצאה שהוא "יהודי ולא צרפתי כפי שחושבים חלק מהנוכחים".

כמו רבים מהסטודנטים, טארלה השתתף באסיפות מהפכנים, השתתף בדיונים בהם נמתחה ביקורת על השלטון ונתן הרצאות לפועלים. במאי 1900 הוא נעצר במהלך אספה ונשלח להוריו שהתגוררו בחרסון. בהיותו חשוד פוליטי נאסר אליו להרצות באוניברסיטאות. כעבר שנה הוא קיבל אישור מיוחד להגיש עבודת גמר לקבלת תואר שני. העבודה הייתה על חייו של תומאס מור ונכתבה ברוח המרקסיזם.

גם לאחר מהפכת אוקטובר הוא נותר ברוסיה הסובייטית והמשיך במחקרים היסטוריים. למרות בקשות של היסטוריונים והזמנות לכנסים הוא אף פעם לא קיבל אישור לצאת מגבולות ברית המועצות. טארלה פרסם מספר רב של ספרים בנושאים היסטוריים שונים. חוקרים אחרים מציינים שבמקרים מסוימים טארלה סטה מהקו ההיסטורי לטובת כישרונו כסופר. למרות שספריו (במיוחד אלו שפורסמו לאחר שנת 1941) תאמו את הקו הפוליטי של סטלין הם חשובים גם היום וכוללים חומר היסטורי רב.

טארלה נפטר בשנת 1955 ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה.

פעילות מדעית

בשנת 1903, לאחר בקשות חוזרות ונשנות של היסטוריונים רוסים ידועי שם, טארלה קיבל אישור ללמד באוניברסיטת סנקט פטרבורג. בשנת 1911 הוא סיים את עבודת הדוקטורט בנושא המהפכה הצרפתית. בשנים 1913–1918 במקביל לעבודה באוניברסיטת סנקט פטרבורג, טארלה כיהן כפרופסור באוניברסיטת טרטו.

בשנת 1918 טארלה מונה לפרופסור באוניברסיטת סנקט פטרבורג ולאחר מעברו למוסקבה הוא מונה לפרופסור באוניברסיטת מוסקבה. בשנת 1927 טארלה נבחר לחבר באקדמיה למדעים של ברית המועצות.

בשנת 1937 טארלה פרסם ספר על חייו של נפוליאון. בהמשך הוא כתב מספר ספרים נוספים על היסטוריה של רוסיה. על עבודות אלו הוענק לו פרס סטלין. במהלך מלחמת העולם השנייה טארלה היה פרופסור באוניברסיטת קאזאן.

טארלה היה דוקטור כבוד במספר אוניברסיטאות באירופה ובארצות הברית. לזכרו מוענק בכול שנה פרס בנושא היסטוריה. בשנים 1957–1962 יצאה לאור אוסף ספרים ב-12 כרכים.

יחסים עם שלטונות ברית המועצות

מייד לאחר מהפכת פברואר טארלה תמך במשטר החדש ומונה לוועדת חקירה לפשעי השלטון הצארי (לצד אלכסנדר בלוק). לאחר מהפכת אוקטובר טארלה כבר בשנת 1918 פרסם ספר על הטרור במהלך מהפכות בצרפת והקשר לאירועים ברוסיה הסובייטית היה ברור. למרות זאת הוא נישאר ברוסיה והמשיך לכהן כפרופסור באוניברסיטה.

בסתיו 1929 החלו מעצרים בקרב מדענים בלנינגרד. בסך הכול נעצרו 115 מדענים שהואשמו בניסיון להפיכה שלטונית. בהתאם לגרסת הג.פ.או, טארלה היה מיועד להיות שר החוץ הממשלה החדשה.

בשנת 1931 טארלה הואשם בקשרים עם מפלגת התעשייה ונשלח לגלות באלמטי. בהיותו בעיר זו טארלה החל לכתוב את ספרו "נפולאון". בשנת 1937 הוא זוכה מאשמה ואף חברותו באקדמיה למדעים חודשה. לאחר פרסום ספרו על נפולאון היה ביקורת קשה על הספר אך לא היה עונש כלשהו לאור תמיכתו של סטלין בספר.

בשנת 1945 בירחון המפלגתי פורסמה ביקורת על ספרו של טארלה על מלחמת קרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יבגני טארלה בוויקישיתוף

• יבגני טארלה (1874-1955), דף שער בספרייה הלאומית