טרוורה

טרוורה
Mount Tarawera
	סדק שנוצר בהתפרצות הר טרוורה ב-1886
	סדק שנוצר בהתפרצות הר טרוורה ב-1886
מידע כללי
סוג הר	הר געש פעיל
גובה	1,111 מטר
מדינה	ניו זילנד
מיקום	האי הצפוני, ניו זילנד
רכס הרים	החגורה הגעשית של טאופו
מספר הר געש	=0401-05 (בשיטה הישנה) 241050 (בשיטה החדשה)
התפרצות אחרונה	מאי 1981 (ואימנגו); 1886 (טרוורה)
קואורדינטות	38°12′54″S 176°30′59″E
	(למפת ניו זילנד רגילה) אוקלנד ולינגטון גיזברן טאורנגה דנידין ואנקה קווינסטאון כרייסטצ'רץ' אינברקרגיל ים טסמן הר טרוורה

הר טָרָוֶורה (Mount Tarawera, במאורית: "רומח שרוף"^[2]) הוא הר געש פעיל השוכן במרכז צפון האי הצפוני של ניו זילנד, כ-24 קילומטרים דרומית מזרחית לרוטורואה. טרוורה מתנשא לגובה של 1,111 מטרים מעל פני הים, והיה אחראי לאחד מההתפרצויות הגעשיות הגדולות ביותר בהיסטוריה המודרנית של ניו זילנד. ההר מורכב מסדרה של כיפות לבה ריוליטיות שנבקעו במרכזן בהתפרצות הבזלתית של 1886, שבה נהרגו כ-120 בני אדם. בקעים אלו נמשכים לאורך 17 קילומטרים בכיוון כללי צפון מזרח – דרום מערב.

עובדות מהירות מידע כללי, סוג הר ...

סגירה

ההר הוא חלק מהמרכז הגעשי אוקאטאינה (Okataina Volcanic Centre), שהוא חלק מהחגורה הגעשית של טאופו (Taupo Volcanic Zone). המרכז הגעשי אוקאטאינה בנוי משני מתחמים געשיים המסודרים בקווים מקבילים שכיוונם צפון מזרח–דרום מערב. המתחם הצפוני קרוי מתחם הרוהרו (Haroharo complex), והמתחם הדרומי הוא הר טרוורה. המתחם הגעשי טרוורה מורכב מאחת עשרה כיפות לבה ריוליטיות וקילוחי לבה נלווים. הכיפות העתיקות יותר נוצרו לפני כ-15,000 שנים והצעירה ביותר נוצרה בהתפרצות קאהארואה (Kaharoa eruption ) לפני 800 שנים. בין אחת עשרה כיפות הלבה שבשטח מתחם הר הגעש כלולות כיפת רואווהיה (Ruawahia Dome, הגבוהה ביותר, 1,111 מטרים), כיפת והנגה (Wahanga Dome) וכיפת טרוורה (Tarawera Dome). מערכת הסדקים של טרוורה משתרעת משני חרוטים דקיטים בדרום מערב ועד הר אדג'קומב (Mount Edgecumbe) בצפון מזרח.^[1] ההר מוקף בכמה אגמים, שרובם נוצרו או עברו שינוי עקב ההתפרצות של 1886. בין אגמים אלו כלולים אגם טרוורה (Lake Tarawera), אגם רוטומאהנה (Lake Rotomahana), אגם ררווהאקאיטו (Lake Rerewhakaaitu), אגם אוקארקה (Lake Okareka), אגם טיקיטאפו (Lake Tikitapu – "אגם כחול") ואגם רוטוקקאהי (Lake Rotokakahi – "אגם ירוק"). נהר טרוורה יוצא מאגם טרוורה וזורם בכיוון צפון-מזרח על פני המדרון המערבי של ההר.

פעילות געשית עדיין נמשכת באזור הבקע הגעשי ואימנגו (Waimangu Volcanic Rift Valley) מצדו הדרום מערבי של ההר מערב לאגם רוטומאהנה, כולל אגם מחבת הטיגון (Frying Pan Lake), המעיין החם הלוהט ביותר בעולם.

Remove ads

זמן קצר לאחר חצות ב-10 ביוני 1886 הורגשו יותר מ-30 רעידות אדמה שהלכו והתגברו באזור רוטורואה ותצוגה יוצאת דופן של הבזקי ברקים נצפתה בכיוון טרוורה. רעידת אדמה גדולה יותר הורגשה ובעקבותיה היה רעם של התפוצצות. בשעה 02:30 התפרצו שלוש הפסגות של הר טרוורה כשהן פולטות שלושה עמודי עשן ואפר נפרדים לגובה של אלפי מטרים לשמים. סביב 03:30 התרחש השלב הגדול ביותר של ההתפרצות: לועות ברוטומאהנה פלטו נחשול פירוקלסטי שהרס כמה כפרים ברדיוס של שישה קילומטרים והחריב את המדרגות הוורודות והלבנות (Pink and White Terraces), תופעת טבע של מדרגות טבעיות שנוצרו משקיעת סיליקה שמקורה במי גייזרים (בדומה לפמוקלה), שהייתה אתר התיירות החשוב ביותר של ניו זילנד עד אז. חלק קטן מהמדרגות הוורודות נתגלה מחדש במימי אגם רוטומאהנה 125 שנים אחר-כך.^[3]

ההתפרצות הסתיימה בערך בשעה 06:00. את ההתפרצות שמעו בבלנהיים שבקצה הצפוני של האי הדרומי ואפר מההתפרצות הגיע עד קרייסטצ'רץ', כ-800 קילומטרים דרומית מטרוורה. באוקלנד חששו תושבים שרעם ההתפוצצות וההבזקים בשמים מעידים על התקפה בידי ספינות מלחמת רוסיות.

הנזק הגדול ביותר בנפש וברכוש אירעה כתוצאה מיצירת הלוע הגעשי מתחת לאגם רוטומאהנה. המים שחלחלו בסדקים שנפערו הפכו מיד לקיטור בעת המגע עם המאגמה וחוללו התפרצות פריאטית שבמהלך הועף באוויר כל הבוץ והמשקעים שבקרקע האגם והוא הומטר על הסביבה. בהתפרצות נקברו תחת הבוץ והאפר כפרי מאורים רבים, כולל טה ואירואה (Te Wairoa), כיום אתר תיירות. מספר ההרוגים כתוצאה מההתפרצות שנוי במחלוקת. ההערכה הרשמית מאותה תקופה נוקבת במספר 153, אבל מחקר מעמיק שבצע הפיזיקאי רון קים (Ron Keam) הצליח לזהות 108 אנשים שנהרגו בהתפרצות (מהם שבעה אירופאים). מרבית הסתירה במספרים מקורה בשמות מאויתים בצורה שגויה וכפילויות אחרות. בהנחה שהיו קורבנות בלתי ידועים או חברי שם העריך קים שמספר ההרוגים האמיתי היה לכל היותר 120.^[4] מסורות מאוריות טוענות שמספר הנספים הגיע לאלפים בכפרים שבהם לא ביקרו אירופאים.^[5]

קרוב לשני קילומטרים מעוקבים של טפרה נפלטו בהתפרצות,^[1] כמות גדולה מאשר נפלטה מההתפרצות הגדולה של הר סנט הלנס ב-1980. מרבית האגמים סביב ההר עברו שינויים גדולים בגודל ובצורה, בייחוד ההרחבה הגדולה של אגם רוטומאהנה (פי חמישה) שהיה הלוע הגעשי הגדול ביותר שהתמלא במים. הבקע שנוצר במהלך ההתפרצות השתרע לאורך 17 קילומטרים לרוחב ההר, אגם רוטומאהנה ודרך עמק הבקע הגעשי ואימנגו.

Remove ads

אחת האגדות^[6] סביב ההתפרצות של 1886 הייתה של "קאנו הרפאים". ב-31 במאי 1886, 11 יום לפני ההתפרצות דיווחו תיירים שחזרו מביקור במדרגות הוורודות והלבנות כי בעת ששטו באגם טרוורה חזרה התקרבה לסירתם מה שנראה כקאנו מלחמתית, ואז נעלמה בערפל כמה מאות מטרים מהם. הדיווח הופיע אחר כך במכתבים שכתבו תיירים שחזו בתופעה. לאיש בין התושבים באגם לא היה קאנו מסוג זה וקאנו מסוג זה לא שט במי האגם שנים רבות קודם לכן.

בעוד שהספקנים טוענים שהיה זה השתקפות יוצאת דופן שנראה בערפל טוענים זקני הכפר טה ואירואה שהיה זה "ואקה ואירואה" (waka wairua"" – קאנו של הרוחות) שבישר על יום הדין המתקרב. ההסברים אחרים שניתנו כללו סברה שהעלייה והירידה בפני האגם שנגרמה על ידי סדקים שקדמו להתפרצות שחררה קאנו של קבורה. באופן מסורתי נהגו לקבור את המנהיגים המתים כשהם קשורים לקאנו במצב זקוף. הסבר אחר הוא שהקאנו היה בעצם גל פרא שנגרם מפעילות סייסמית מתחת לאגם, אבל המקומיים מאמינים כי להתפרצות עתידית תקדם הופעה מחודשת של הקאנו.