Loading AI tools
אופרה של בלה ברטוק מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טירת הנסיך כחול הזקן (בהונגרית: A kékszakállú herceg vára) היא האופרה האחת והיחידה של בלה בארטוק (אופוס 11, מספר 48, BB 62) שאת הלברית שלה כתב בלה באלאז'. באלאז' כתב את מחזה המסתורין שלו באותו שם בשנת 1910, שהיה לו בסיס היסטורי. כחול הזקן – בשמו האמיתי כנראה ז'יל דה רה – חי למעשה, ודנו אותו למוות בצרפת כרוצח ילדים סידרתי בשנת 1440.
דמותו עובדה מספר פעמים ואופיו מתאפיין בכמה אופנים בכל יצירה ספרותית. יצירתו של באלאז' – שהוצעה על ידו להלחנה גם לזולטאן קודאי מופיע כאן כגיבור של בלדה עממית הונגרית, ברטוק החל לגלות עניין באותה תקופה במוזיקת העם ההונגרית והשמיע קטע פרוזה בתחילת האופרה. את האופרה הלחין בארטוק בשנת 1911, אך הופעתה נדחתה בטענה שלא ניתן לבצע אותה, כך שרק שבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1918, הוצגה בבכורה בבית האופרה של בודפשט. לאחר קבלת פנים מעורבת, האופרה השיגה הצלחה פורצת דרך רק בחידושה בשנת 1938. למחזה יש שתי דמויות ראשיות: הנסיך הזקן (בריטון או בס) ויודית, אשתו הטרייה (סופרן או מצו-סופרן).
השנים של תחילת המאה ה-20 באירופה התאפיינו במצב רוח של בדידות, של "כאבי העולם". זה בא לידי ביטוי בפילוסופיה באמנות ובספרות של התקופה. השפעה גדולה הייתה על התקופה לפילוסופיה של פרידריך ניטשה, לגילויים הפסיכולוגיים של זיגמונד פרויד, לסימבוליזם הצרפתי ובהונגריה לשורת "השירים החדשים" של אנדרה אדי. לתפיסת עולם זו, או ליתר דיוק למצב הרוח, הייתה השפעה רצינית על האינטלקטואלים של התקופה, על עולם האמנות, כולל בלה באלאז' ובלה ברטוק. בנסיבות כאלה, בשנת 1910 כתב בלה באלאז' את מחזה המסתורין שלו, "טירת הנסיך כחול הזקן", שהיה מבוסס על האגדה הצרפתית במקור של כחול הזקן מימי קדם. כחול הזקן אכן חי בכל זאת, שמו היה כאמור ז'יל דה רה, הוא היה מרשל צרפת ונידון למוות על ידי האינקוויזיציה בשנת 1440 על חטאיו. ביצירה הספרותית, כחול הזקן, המוצג כמפלצת אוכלת אישה במקומות רבים אחרים, הפך לדוגמה לגבר בודד וייחודי בגורלו והיצירה עצמה מבקשת להראות את העומקים הפסיכולוגיים, המסתורין והסבל של הגבר והאישה. בלה באלאז' מפרש ומציג את כחול הזקן כגיבור בלדה עממית הונגרית. מכאן ואילך אנו יכולים לספור את ידידותם של קודאי, ברטוק ובלה באלאז'. ברטוק, שכבר נטה למלנכוליה מילדותו, כתב בשנת 1905, במכתב לאמו מפריז, על בדידותו וגורלו, וציין גם כי לשווא הוא מחפש בת זוג, זה תמיד יישאר ניסיון חסר תועלת. עליו לקבל על עצמו את הבדידות.
האופרה של ברטוק עלתה לבמה רק שבע שנים לאחר יצירתה, זה קרה בשנת 1918 בבימויו של דז'ה זאדור, התפאורות עוצבו על ידי הסופר, מאייר פוליטיקאי ולימים שר החוץ של הונגריה מיקלוש באנפי. בהצגת הבכורה שר את כחול הזקן זמר האופרה היהודי אוסקר קלמן, את יודית גילמה ושרה אולגה האסלבק והמנצח היה אגיסטו טנגו האיטלקי. ראוי לציין כי הטקסט בתחילת ההצגה סופר על ידי אימרה פאלו. אחרי ההפסקה הוצג גם הנסיך המגולף בעץ, שהופעתו המוצלחת הייתה שנה קודם לכן, גם הוא בבית האופרה (היצירה הנוספת של בלה ברטוק, שנים אחדות לאחר כתיבת האופרה טירת הנסיך כחול הזקן, הוא מחול במערכה אחת (אופוס 13, BB 74) שהועלה לבמה לפני האופרה שלו. המבקרים הסמכותיים שיבחו בדרך כלל את המוזיקה של ברטוק, אך הם לא היו רחמנים לגבי הלברית מלא הסמלים של בלה באלאז'. על האופרה והלברית הגן קודאי בטור בכתב העת הספרותי החשוב של התקופה הניוגט. לדבריו, הטקסט של באלאז' הוא היצירה הטובה והפיוטית ביותר, "קשת הדרמה וקשת המוזיקה המקבילה מחזקים זה את זה לקשת כפולה ענקית". במקביל, בלה באלאז' היה מודע לכך שהמוזיקה משחקת תפקיד מרכזי בהצלחת ההצגה. פעם התייחס לזה בצחוק: "הייתי הכי רוצה להדפיס על כרטיס הביקור שלי: "כותב הלברית של בלה ברטוק".
האופרה הוסרה מהתוכנית לאחר שמונה הופעות ועד 1936 היא כבר לא הוצגה בהונגריה. בשנת 1936 ב-29 באוקטובר, חודשה האופרה. ההופעה זכתה להצלחה אדירה, ברטוק זכה למחיאות כפיים ונקרא לבמה יותר מעשר פעמים. האופרה הוצגה לראשונה בחו"ל בפרנקפורט בשנת 1922. מיהאי סקיי ואלה נמטי שרו בהופעה זו.
בשנת 2012 הועלתה הצגה ביפן על בסיס האופרה בשם 7 Doors (שבע דלתות) המבוססת על האופרה, שעובד מוזיקלית מחדש על ידי סוגיזו (Yasuhiro Sugihara הידוע יותר בשם הבמה שלו Sugizo, הוא מוזיקאי, זמר-כותב, מלחין ומפיק תקליטים יפני. הוא הגיטריסט והכנר הראשי של להקת הרוק לונה ים מאז 1989.[1]
האופרה מתרחשת ב"זמנים אגדיים" בטירת כחול הזקן. אולם במציאות, האירועים אינם מתרחשים בסביבה ובזמן אמיתי, אלא בעולם הסגור הבלתי מוחשי של חיי הרוח של גבר, שאת תעלומותיהם מבקשת האישה המאוהבת לחדור.
מידע על היצירה "טירת הנסיך כחול הזקן" באתר מיוזיק בריינז
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
