Loading AI tools
טאהרה (פרסית: طاهره. "הטהורה". 1817/1814 - 1852), כינוייה של פאטמה ברע'אני הידועה גם בכינויים קרת אל-עין (ערבית: قرة العين. "בבת העין"), אום סלמה וזרין-תאג' (פרסית: زرین تاج. "בעלת כתר הזהב"), הייתה מנהיגה דתית, תאולוגית ומשוררת חשובה באמונה הבאבית, ואחת מן החסידות הקרובות של הבאב, עלי מחמד שיראזי. טאהרה פעלה באיראן ובעיראק והובילה זרם מהפכני ורדיקלי בתוך האמונה הבאבית והייתה מן הגורמים המשמעותיים בפיצולה מן האסלאם ובעיצובה.
| לידה |
1817? קזווין, איראן הקאג'ארית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
27 באוגוסט 1852 (בגיל 35 בערך) טהראן, איראן הקאג'ארית |
| מדינה |
איראן הקאג'ארית |
| כינויים נוספים | קורת אל-עין, זרין-תאג', אום סלמה |
| פעילות בולטת | משוררת, פרשנית קראן, מחדשת דתית |
| ידועה בשל | האישה היחידה בקרב אותיות הח"י |
| תקופת הפעילות | מ-מאי-יוני 1844 |
| השקפה דתית | באבית |
  | |
נולדה בשם פאטמה ברע'אני למשפחה מלומדת דתית בכירה בקזוין, איראן. אביה, חאג'י מולא מחמד סאלח, היה מג'תהד (סמכות עליונה בחוקי דת אסלאמיים) חשוב ומוערך, וכך גם דודה מצד אביה, חאג'י מולא טאקי בראע'אני.[1] אמה, אמנה ח'אנום קזוויני, הייתה מלומדת דתית בעצמה, בת למשפחה משכילה של אנשי דת. בילדותה, אביה של טאהרה דאג שהשכלתה תינתן על ידי מורה מלומד בדת. במהלך לימודיה רכשה טאהרה ידע רב בלשונות הערבית והפרסית, וכן בקראן ובפרשנותו ובלימודים אסלאמיים נוספים, על אף שתחומים אלו היו סגורים בפני נשים במאה ה-19 באיראן.[2] לימודיה המתקדמים בתחום האסלאם הקנו לה מעמד גבוה כמלומדת אסלאמית,[1] והיא השיגה מיומנות כה גבוהה בכתבים עד אשר אביה אמר לה שאילו הייתה בנו ולא בתו – הוא היה ממנה אותה כיורשת שלו.
טאהרה נישאה לבן-דודה מולא מחמד, בנו של מולא תקי, בגיל צעיר. נולדו להם שלושה ילדים: בת ושני בנים.[3]
על אף ההתנגדות הנחרצת של אביה ודודה לאסכולת השיח'יה, היו לטאהרה מספר קרובי משפחה שיח'יים.[1] על פי המסורת הבאבית והבהאית, מצאה טאהרה בצעירותה ספרים של שיח' אחמד אחסאא'י וסייד כאזם רשתי בספרייתו של קרוב משפחתה. הספרים סיפקו עבורה מענה לשאלות רבות שהעסיקו אותה כל חייה. היא ביקשה לשאולם אך סורבה בתוקף שכן אביה של טאהרה היה ידוע בהתנגדותו הנחרצת לתורת אחסאא'י. על אף התנגדות זו, אחרי זמן מה הסכים בעל הספרים להשאילם. כשגילה זו אביה התווכח עמה אך טאהרה עמדה על שלה, כפי שהמשיכה לעשות בבגרותה בעת ויכוחים תאולוגיים חריפים מול אביה. במטרה להבין לעומקן סוגיות נוספות, החלה טאהרה בהתכתבות סודית עם רשתי בנושאים תאולוגיים.[4] בהתכתבויותיהם כינה אותה רשתי בשם "קרת-אלעין" שמשמעותו בבת העין. הפערים הדתיים הגדולים בינה ובין בעלה והצמא לידע וללימוד הובילו לעזיבתה את הבית ונסיעתה לכרבלא.[1] טאהרה רצתה במשך שנים רבות להגיע לכרבלא כדי להיפגש עם רשתי. לכן החליטה לנסוע בשנת 1843 עם אחותה לעיר במסגרת עלייה לרגל, ייתכן כמסווה אורתודוקסי ומקובל לפגישה עם רשתי.[5] עם הגעתה לכרבלא שבעיראק, היא התערתה בקרב אסכולת השיח'יה ובעיקר בקרב תלמידיו הקרובים של סיד כאט'ם רשתי. ביניהם היה מולא חסין בושרואי, שלימים יהיה חסידו הראשון של הבאב.[6] לצערה הגדול, היא הגיעה עשרה ימים אחרי מותו של סיד רשתי ולא זכתה לפגשו. עם בואה התוודעה למסר שנתן רשתי לתלמידיו לפני מותו כי עליהם לצאת ולחפש אחר "המיועד".[4] טאהרה נשארה בכרבלא למשך שלוש שנים, ושהתה בביתו של רשתי תחת טיפולה הצמוד של אלמנתו.[1] סופר עליה שהעבירה שיעורים לתלמידיו של רשתי מאחורי וילון, כדי שלא להפר את כללי הצניעות.[7]
ראשית תמיכתה בבאב וההצטרפות לאותיות הח"י
על פי המסורת, בלילה אחד בהיותה בכרבלא חלמה טאהרה חלום ובו התגלה עלם צעיר מרחף ואומר תפילות. טאהרה האזינה ושיננה את התפילות ועם הקיצה בבוקר העלתה אותן במהרה על הכתב. לאחר שפרסם הבאב, עלי מחמד שיראזי, את ספרו הראשון "קיום אל-אסמאא" גילתה טאהרה בין דבריו את אותו המשפט מן החלום. כך ידעה טאהרה שהוא הנבחר ומאז הקדישה עצמה לתורתו.[8] על פי סיפור נוסף, נתנה טאהרה מכתב בידו של חוסין בושרואי, שלימים יהיה בין אותיות הח"י וישמש כיד ימינו של הבאב, כאשר האחרון יצא למסע חיפושים אחר "המויעד". מטרתה של טאהרה הייתה שבושרואי ימסור את המכתב לאיש האלוהים לכשיפגשהו. חוסין פגש את הבאב ונתן לו את מכתבה של טאהרה. הבאב בתמורה כלל באופן מידי את טאהרה בין שמונה עשר אותיות הח"י ונתן לה את שמה "טאהרה" שמשמעותה בפרסית הוא "הטהורה".[9] כך, הפכה טאהרה לאישה הראשונה באמונה הבאבית. בנוסף, היא הייתה היחידה מבין שמונה-עשר חסידי הבאב הקרובים שלא נפגשה עמו מעולם.[10] טאהרה תרגמה את הספר "קיום אל-אסמאא" לפרסית וכתבה הערות ופרשנויות עבורו. היא כתבה ספרים נוספים בפרסית ואף חיברה שירים שעסקו בבאב ובחוויה הדתית האדוקה והחילו תפילות בניסוחה האישי.[11]
טאהרה תחת רדיפות
בזמן שהיה הבאב כלוא בבית המאסר, ראשית בשיראז ולבסוף ב-1847 במאכו שבמחוז אזרבייג'ן, הקימה טאהרה מרכז באבי חשוב בכרבלא שבעיראק.[12] אך במהרה נאלצה טאהרה לעזוב לבגדאד בשל תרעומת קשה כנגדה מצד אנשי העולמא שהופנתה לממשל העות'מאני ששלט באזור באותה התקופה. בבגדאד שהתה טאהרה בביתו של המופתי הראשי, שיח' מחמוד אלוסי, אשר התרשם מידיעותיה ומחכמתה.[13] שם המשיכה טאהרה בהוראתה את תורתו של הבאב. הוראתה משכה רבים אשר הגיעו ופקדו את הרצאותיה. הקהל הרב כלל בין היתר את תלמידיה הקודמים אשר הגיעו מכרבלא לבגדאד כדי להקשיב לדבריה.[14] במרץ 1847 היא גורשה על ידי הממשל העות'מאני מעיראק,[13] ונאלצה לשוב לאיראן. ראשית שהתה עם חסידיה בכרמאנשאה, אך בשל ניסיונות פגיעה בהם נאלצו לברוח מן המחוז ועברו למחוז המדאן.[15] בקרב המאמינים הבאבים היו שסלדו מכך שבתור אישה טאהרה דורשת ומלמדת בציבור ופנו אל הבאב בתרעומת על כך. בתגובה, לא רק שאישר הבאב את פועלה של טאהרה אלא גם שנתן לה הכינוי "ג'נאב טאהרה" (טאהרה המכובדת), שאישש את מעמדה הגבוה של טאהרה באמונה הבאבית.[16]
כשנודע לאביה של טאהרה על מיקומה, הוא שלח את בנו וקרובי משפחה נוספים כדי להחזירה לבית אביה שבקזוין. טאהרה הסכימה לחזור לקזוין, אך דרשה את ליווי חסידיה ותלמידיה.[17] עם שובה, גירש אותה בעלה ונטל את חזקתו על שלושת ילדיהם.[12] היא מצידה, ראתה בבעלה ככופר, סירבה בין כה וכה לחיות לצידו ושהתה בבית אחיה.[13] טאהרה המשיכה בפעילות תועמלנית אינטנסיבית למען הבאב, גם בכתב וגם בעל-פה, ואף הייתה עמו בקשר בהתכתבות.[12] משפחתה, ובעיקר אביה, דודה ובעלה, לא הסכימו לקבל את מעמדו של שיראזי כבאב ולכן התנגדו לפעולותיה ולתורה שהקנתה טאהרה.[18]
שהותה של טאהרה בקזוין הגבירה את המתח שהיה בין כה וכה קיים כנגד הבאבים המקומיים. דודה של טאהרה (שהיה גם אבי בעלה) חאג'י מולא טאקי בראע'אני היה מעורב בפעילות אלימה ואגרסיבית נגד הבאב ותורתו הדתית.[19] בשנת 1847 נרצח דודה של טאהרה במסגד, ומקורבים רבים לו הפנו אצבע מאשימה כלפי טאהרה והמאמינים הבאבים האחרים. גם מושל המחוז חשד בטאהרה ובחסידיה במעורבות ברצח ולכן הוביל אותם בכוח לביתו, שם תיחקר אותם.[20] טאהרה נאלצה לשהות בבית אביה מנועה ממגע עם העולם החיצון לאורך זמן הרדיפות אחר המאמינים הבאביים, בין היתר במטרה להגן על חיה ממחפשי הנקמה על רצח.[21] בעזרתם של חסידי הבאב, נמלטה טאהרה מקזוין וברחה לטהראן, המקום בו שהה בהאא אללה.[22] בתקופת שהותה בטהראן התארחה טאהרה בביתו של בהאא אללה שם גם נשאה דרשות ולמדה מאמינים רבים.[23]
המפנה בתנועה – הכינוס בבדשת (1848) והפיצול
ראו ערך מורחב בשפה האנגלית - Conference of Badasht
טאהרה הייתה הקיצונית ביותר מקרב אותיות הח"י בשאיפותיה להכריז על עידן חדש שהחל עם בואו של הבאב. טאהרה דחקה בתומכי הבאב להכריז באופן פומבי על התנתקות מדת האסלאם ולשם כך הובילה לצד בהאא אללה את כינוס של מנהיגי התנועה במטרה להגיע להחלטות ברורות בנושא. בשנת 1848 נאספו מרבית אותיות הח"י ומנהיגים באביים נוספים, שמונים ואחת במספר, בכפר בדשת שבח'ראסאן.[24] מטרות המפגש היו לדון באופן הסיוע לשחרורו של הבאב שהיה כלוא באותם הימים, בכיוונים העתידיים שעל התנועה לקחת לאור הרדיפות הרבות ובשינויים הנדרשים בדת הישנה לאור תורתו החדשה של הבאב.[25] המאמינים התחלקו לשני מחנות מנוגדים: המחנה הרדיקלי בראשות טאהרה אשר דגל בהיפרדות מוחלטת מדת האסלאם ובצעדי הגנה מיליטנטיים; והמחנה השמרני בראשות קודוס, חבר באותיות הח"י ששימש כיד ימינו של הבאב, אשר בתחילה קרא להתמקדות בחדשנות בתוך גבולות האסלאם ובהתנהגות זהירה מול הכוחות הדתיים והחילוניים.[26]
בסופו של דבר, שוכנע גם קודוס שיש להכריז על הופעתה של דת חדשה – שהבאב הוא נביאה ושתורתו מבטלת את תורת האסלאם. בטרם קבלת ההחלטה הסופית בנדון, ביצעה טאהרה מעשה סמלי משמעותי ומהפכני שהטה באופן סופי את הכף: היא קרעה את הכיסוי שעל פניה ובכך הכריזה שהתגלות חדשה התגשמה בעולם ולכן חוקי השריעה אינם רלוונטיים עוד בעידנו של הבאב. בכך גם סימלה את השינוי החל בעידן החדש במעמדה של האישה. מעשה סמלי זה גרם לזעזוע רב בקרב המאמינים הבאבים, ומסופר על כאוס שנפוץ בקרב הגברים הנוכחים ואף על ניסיון התאבדות של אחד מן המאמינים ששיסע את צווארו.[27] ישנן מסורות הגורסות שכאשר נודע לבאב על מעשה זה של טאהרה הוא כתב למאמיניו לציית לכל הוראותיה.[28] בעקבות מעשה זה, הפכה טאהרה לגיבורה בקרב הדת הבאבית והובילה לכך שחירות האישה הפכה לאבן יסוד בתורן השוויון הבהאית. בעקבות אירועי הכנס בבדשת ירדה טאהרה למחתרת.[29]
בשנות החמישים של המאה ה-19, התקיימה הסתה כנגד הבאבים שציירה את המאמינים כאלימים וכופרים והובילה להתקפות כנגדם וכן לרדיפתם מצד השלטון. במסגרת רדיפות אלו הוצאו להורג מרבית מחברי אותיות הח"י. טאהרה הצליחה להישאר בחיים גם בתקופה שרבים אחרים מצאו את מותם, אך גם היא, על אף שירדה למחתרת, נתגלתה לבסוף ונאסרה בינואר 1850.[30] מאסרה היה בתואנה שלקחה חלק בהתנקשות בדודה. היא נלקחה לטהראן ונכלאה בבית ראש העיר. בזמן כליאתה, אשתו של ראש העיר נתקשרה לטאהרה ונשים מרחבי העיר באו לשמוע את נאומיה.[31]
בעקבות מגמתה האלימה והמיליטנטית של קבוצה רדיקלית בקרב הבאבים ושאיפתה לבצע הפיכה כנגד השאה לאחר הוצאתו להורג של הבאב ביולי 1850, החל השאה לרדוף את התנועה הבאבית כולה: הוא אסר והוציא להורג את מנהיגיהם והחרים את רכושם.[32] הרדיפות רק התעצמו עם ניסיון ההתנקשות הכושל בשאה שהתרחש בשנת 1852.[33] בין מאות הבאבים שהוצאו להורג במסגרת הרדיפות הללו הייתה גם טאהרה. על פי החלטת הממשלה, הוצאה טאהרה להורג בשנת 1852.[32] סיפור הוצאתה של טאהרה משתנה בין מקורות, אך באחד מן הסיפורים הידועים טאהרה לבשה שמלה חגיגית והתבשמה בטרם נלקחה אל מותה, כאילו ידעה כבר מראש על גזר דינה. היא הובלה עם המוציא להורג אל הגן, ובעוד הוא היסס להרוג אותה התקדם לעברה עבד וחנק אותה באמצעות מטפחת. לאחר מכן, נזרקה גופתה של טאהרה לבאר וכוסתה אבנים וחול.[34] על פי המסורת הבהאית, מילותיה האחרונות של טאהרה היו: "תוכלו להרוג אותי ברגע בו תרצו בכך, אולם לא תוכלו לעצור את שחרור האישה".[31]
טאהרה זכתה למעמד של כבוד וקדושה בדת הבהאית, בשל דבקותה בתורתו של הבאב, מאבקה למען האמונה הבאבית ועיצובה בהתאם לעידן החדש שהגיע עם התגלותו של הבאב. בנוסף, טאהרה הכירה את בהאא אללה בחייה, שהתה בביתו ופעלה במשותף עמו למען הפצת תורתו של הבאב. על פי מסורות רבות באמונה הבהאית, מיוחסת לטאהרה עוד במהלך חייה הבנת תפקידו המרכזי של בהאא אללה בדת האוניברסלית הגדולה ובעידן החדש, עוד בטרם חשף אותה בהאא אללה באופן פומבי. הבנה זו של טאהרה משתקפת בכל מעשה שביצעה אחרי פגישתם בטהראן.[35] דמותה של טאהרה הייתה ייחודית והיוותה מודל ממשי לחיקוי הן בשל אמונותיה ופעולותיה שנסתיימו במרטיריות אמיצה, והן בשל המודל הייחודי שהיא ייצגה כאישה בתקופה חייה.
עבד אלבהאא צירף את שמה של טאהרה לרשימת הנשים הקדושות לצד שרה, מרים הבתולה ופאטמה, אשר עלו לגדולה מעבר למה שאפשר להן המגדר אליו נולדו בזכות סגולותיהן הפנימיות ומעמדן המיוחד. הוא אמר שצחות לשונה ושכלה של טאהרה ערערו את עידנה ואת העולם כולו. בנוסף, הוא כינה אותה "חרב הבוערת באהבתו של האל" ו"מנורה המוארת באמצעות החסד האלוהי".[36]
טאהרה כמרטירית
החוקר המזרחן הבריטי אדוארד ג. בראון כתב על טאהרה שהיא תופעה יחידה במינה בכל תרבות במהלך ההיסטוריה, ובמיוחד בתרבות הפרסית של המאה ה-19. השילוב, לדבריו, של יופייה המדהים, יכולותיה האינטלקטואלית המרהיבות, לשונה החדה, דבקותה נטולת החת והמוות המרטירי האצילי הופך את דמותה של טאהרה לייחודית ואלמותית. גם אם לא הייתה לדת הבהאית דבר מדהים אחר להתגאות בו – הייתה יצירת דמות הגיבורה של טאהרה מספיקה כדי להופכה לדת מרשימה. חשיבותה של טאהרה בדת הבהאית הוא במעמדה כגיבורה, מנהיגה ותאולוגית יוצאת דופן שהקדישה את חייה ואף הקריבה אותם למען דבוקתה בהתגלות הבאב ובהפצת הדת החדשה.[37]
טאהרה כמודל נשי
"טאהרה היא ז'אן ד'ארק הפרסית, מנהיגת שחרור האישה של המזרח."[38]
האמונה הבהאית מתבטאת באופן מפורש בתמיכתה בעקרון השוויון בין נשים וגברים. תמיכה זו אף נתפשת כאחד מהמאפיינים המייחדים את ההתגלות החדשה שעליה מתבססת הדת הבהאית. שוויון זה מתבטא הן בייעוד הרוחני של בני האדם, הן בחיי היומיום. לדוגמה, האמונה הבהאית דוגלת בצורך לספק חינוך שווה לנשים וגברים כאחד, כדי שנשים תוכלנה לפתח יכולות וחשיבות שוות לאלו של הגברים גם בתחומים החברתיים והכלכליים.[39] לכן, טאהרה מהווה במובנים רבים ייצוג של האידיאל הנשי בדת הבהאית. בניגוד לאידיאלים נשיים מקבילים בדתות מקבילות אחרות – גדולתה של טאהרה לא נובעת מדמות האם, הבת או האישה שמילאה, שכן היא התנגדה באופן גלוי לתאולוגיה של אביה, התרחקה מבעלה ונאלצה להיפרד מילדיה. גדולתה נובעת דווקא ממנהיגותה וידיעותיה בדת.[40]
טאהרה הייתה פורצת דרך בתחומים רבים במעמד האישה: לפי עבאס אמאנת, הייתה טאהרה ככל הנראה האשה הראשונה שגילתה את פניה ביוזמתה. בנוסף, מעגל חסידותיה שהתאסף סביבה בכרבלא, בגדד, קזוין, המדאן וטהראן היווה בסבירות גבוהה את קבוצת הנשים הראשונה במחוזות הללו אשר הכירו בגלוי בקיפוח הנשי. באופן כללי, הסיפורים על אודות טאהרה מציירים אותה כמוקד משיכה ומודל לחיקוי עבור נשים בכל מקום אליו הגיעה. עם זאת, פעולותיה של טאהרה לא בוצעו במסגרת מאבק המוכוון למען זכויות האישה, כי אם במסגרת חדשנות דתית והכרה בשינוי שחל עם התגלותו של הבאב שהוביל לביטול החוק האסלאמי. טאהרה נקטה בפעולות מופגנות כדי להצהיר על אמונותיה אלו, דוגמת לבישת בגדים צבעוניים בחודש מחראם כדי לחגוג את יום הולדתו של הבאב תוך התעלמות מן האבל המוקדש לאמאם חסין החל באותו היום. פעולותיה אלו גררו תגובות נזעמות ואף ניסיונות פגיעה ישירים, וכן תגובות קשות מצד משפחתה הקרובה.[41]
גם כאישה בהיסטוריה הבהאית הייתה דמותה של טאהרה יוצאת דופן. מעטות הנשים המופיעות בספרי ההיסטוריה הבהאית בשנים שקדמו להפצת הדת במערב, ורבות מאלו שמצויות שם הן אמהות או נשים של מרטירים באביים. היו גם נשים אשר לבשו בגדי גברים והשתתפו במאבקים האלימים. ייתכן כי נשים לקחו חלק גדול יותר בהיסטוריה מזה שתועד, אך בין כה וכה מלבד טאהרה לא היו נשים בתפקידים ציבוריים בעת התפתחות הדת והפצתה. טאהרה, אם כן, נותרה מודל נשי יחיד ומרכזי לחיקוי עבור הדת הבהאית.[42]
טאהרה כתבה חיבורים אפולוגטיים ותאולוגיים רבים וכן מיני התכתבויות העוסקים בנושאים באביים. בנוסף, כתבה טאהרה שירים מיסטיים רבים העוסקים בחווייתה הדתית.[13][43] כיום, שיריה של טאהרה מפורסמים ובעלי מוניטין גבוה בכל עולם התרבות הפרסי, גם מחוץ לגבולות הדת הבהאית. שיריה עוסקים בחוויות רגשיות ודתיות, ובכמיהתה לפגוש את הבאב. הם מביאים לידי ביטוי את הידע הנרחב של טאהרה בשפות הפרסית והערבית.[13]
על אף פרסומם הרב, קובץ השירים המיוחסים לטאהרה איננו גדול: יש בו פחות משישים שירים. לא כל קורפוס שיריה שרד, בעיקר בשל הצורך בחשאיות שהייתה בשמירה על כתבים באביים, פיזור רכושה של טאהרה והעוינות שהפגינה משפחתה הקרובה של טאהרה שייתכן כי השמידה או מנעה את הפצת כתביה.[44] לכך סייעה העובדה שבמהלך חייה של טאהרה לא היה ניסיון לאסוף את שיריה. מאמץ זה החל לראשונה רק חמישים שנה לאחר מותה שכן המצב המדוכא והמסוכן בו חיו הבאבים לא אפשר מאמצים מוקדמים מכך.[45]
- Tahirih Justice Center - https://www.tahirih.org
- הסבר על טאהרה באתר Bahai Teaching.
- אתר הספר Tahirih the Pure One.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
