Loading AI tools
מערכת של בתי ספר ומוסדות חינוכיים אחרים המופעלים על ידי המדינה ומשרתים את אזרחיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חינוך ממלכתי הוא חינוך ציבורי הכולל מערכת של בתי ספר ומוסדות חינוכיים אחרים המופעלים על ידי המדינה ומשרתים את אזרחיה. המוסדות במערכת זאת מיועדים ברובם לילדים ולבני נוער במסגרת חוק חינוך חובה. הסמכות לקביעת תוכניות לימודים בחינוך הממלכתי היא בידי המדינה. משמעות החינוך הממלכתי היא הפיכת בתי ספר ממוסד של מעטים למוסד שהוא פתוח לכול. [1]
בימי הביניים הופעלו בתי ספר על ידי הכנסיות, שקבעו את התכנים הנלמדים. לאחר המהפכה התעשייתית שכללה תמורות מרחיקות לכת בתחומי התקשורת, המדע והטכנולוגיה גבר הצורך לשפר את מערכות החינוך ולהגדיל את ציבור הקוראים. לאחר שנת 1800 הרומנטיקנים (Romanticism) תמכו בהקמת בתי ספר לאומיים ובחינוך חובה ברחבי העולם. בשנת 1944, לאחר מלחמת העולם השנייה, הובילה אנגליה את שינוי באירופה חוק חינוך לכול. כל התלמידים למדו באותם בתי ספר עד גיל 16. חוק זה הורחב במדינות שונות במהלך השנים. בתחילת המאה ה-20 התפתחה תנועה פרוגרסיבית. המחשבה החינוכית הפרוגרסיבית הקונסטרוקטיביסטית הוצעה לראשונה על ידי ג'ון דיואי ופרסם את ספרו "דמוקרטיה וחינוך". גישה פיידוצנטרית המדגישה את הילד במרכז ומתמקדת בצורך בטיפוח אישיותו של הילד בתהליך של צמיחה טבעית וחופשית.[2]תנועה זו השפיעה על מערכות החינוך ועוררה את הצורך בשינוי. בעקבות התיאוריה של דיואי, התפתחה הגישה החינוכית ההומניסטית-דמוקרטית המדגישה את אישיותו של הילד באמצעות חינוך הוליסטי. קמו בתי ספר אלטרנטיביים.
במדינות רבות הלימוד במערכת החינוך הממלכתית או בבתי ספר פרטיים מוכר הוא חובה המעוגנת בחוק. החובה חלה בדרך-כלל על ילדים ובני נוער מגיל 4-5 ועד גיל 16-17. החוקים המחייבים לימוד במוסדות החינוך הממלכתיים נתפסים כחוקים המגינים על זכויות הילד על מנת שהשכלת הילד לא תהיה נתונה לשיקול דעתם הבלעדי של ההורים, וכל אזרח.ית המדינה יזכה בהשכלה בסיסית על-פי זכויותיו. על פי סעיף 29(2) באמנת זכויות הילד, שנכנסה לתוקף בשנת 1990, אסור למדינות למנוע מהורים ומגופים להעניק לילדים חינוך פרטי, כל עוד הוא עומד בדרישות מינימום של האמנה [3], בהתאם לכך קבע בית המשפט העליון בישראל ש"זכותו של אדם לבחור לילדו מוסד חינוכי פרטי, חלופי למסגרת הממלכתית, הוכרה בארץ ובעולם, במשפט הבינלאומי ובמשפט הפנימי כאחד"[4].
על פי תאוריית הלאומיות של גלנר, הצורך במערכת חינוך ממלכתית היא אחד המבשרים של לאומיות. לדידו, רק מערכת גדולה כמו מדינה יכולה לממן מערכת יקרה כל כך, וכן יש משמעות שבמערכת אחת תהיה אחדות של השפה.
בישראל מעוגן החינוך הממלכתי באמצעות חוק חינוך חובה החל משנת 1949. בשנת תשס"ז-2007 נקבע: "חינוך חובה" פירושו - לימוד המיועד לילדים ולנערים והניתן בחמש עשרה שנות לימוד, מהן שלוש בגן-ילדים בגיל 3 עד 5 ועד בכלל ושתים עשרה שנות לימוד, בכיתות א' עד י"ב, לילדים ולנערים; (על-פי רשויות ומשפט מנהלי – חינוך – לימוד חובה)התכנים ושיטות הלימוד של החינוך הממלכתי הם אחידים ונקבעים על ידי מוסדות המדינה. האלטרנטיבות לחינוך הממלכתי הן חינוך במוסדות פרטיים מוכרים וחינוך ביתי.
חוק זכויות התלמיד, התשס"א2999- חוק זה בא לקבוע עקרונות לזכויות התלמיד ברוח כבוד האדם ואמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, ובתוך כך לשמור על חוקי החינוך. מהנושאים המרכזיים המוסדרים בחוק:
תחולתו של החוק היא על מוסדות חינוך רשמיים ועל מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, למעט הסעיפים העוסקים באיסור הרחקה לצמיתות של תלמיד, בוועדת שימוע ובמועצת תלמידים. (מתוך אתר המחקר והמידע של הכנסת עמ' 7).
חוק חינוך ממלכתי (התשי"ג5916- 7 ) נועד לבטל את שיטת הזרמים בחינוך, וקובע את אחריות המדינה להשתית חינוך ממלכתי. בכנסת ה71- התקבל תיקון המוסיף אליהם את החינוך הממלכתי המשלב. מהנושאים המרכזיים המוסדרים בחוק:
בישראל החינוך הממלכתי מפוצל למספר זרמים:
בנוסף למסגרות החינוך הממלכתי קיימות בישראל מסגרות חינוך המקבלות תמיכה ממשלתית אך אינן בבעלות ממשלתית, בהן מוסדות מוכש"ר (מוכר שאינו רשמי) ומוסדות פטור.
עד שנות ה-80 הייתה המערכת הישראלית בירוקרטית וצנטרליסטית. התנועה הפרוגרסיבית במערכת החינוך של שנות השישים השפיעה על זו של הישראלים. בשנת 1968 החליטה הכנסת ליישם רפורמה בחינוך ומדיניות של הקצאה דיפרנציאלית והעדפה לקבוצות אוכלוסייה חלשות. בשנות ה-80 החלו ההורים להקים מסגרות חינוך מיוחדות. החלה הפרדה בין בתי הספר הציבוריים השמרניים, שקלטו את רוב הילדים בחברה הישראלית, לבין המגזר הפרטי. הוקמו בתי ספר אוטונומיים המנוהלים באופן עצמאי; בתי ספר מיוחדים, קהילתיים, דתיים, אידאולוגיים דמוקרטים, אנטרופוסופיים (בעקבות רודולף שטיינר) וכו'. בתי ספר אלה נתמכו על ידי הקהילה. מוסדות החינוך הממלכתי הושפעו משינויים אלה וחלקם הפכו לבתי ספר ייחודיים: לאמנויות, למדעים, לחינוך הומניסטי, בתי ספר תל"י (תגבור לימודי יהדות), ובתי ספר ניסויים. החל משנת 2008 התאפשר גם חינוך ממלכתי משלב שהוא חינוך ממלכתי שכולל לימוד מקורות יהודיים בהיקף רחב, תוך שימת דגש על עיסוק בזהות יהודית.
על פי נתוני משרד החינוך, בין השנים 2011 ל-2021, "גדל מספר התלמידים בחינוך יסודי ממלכתי עברי בשיעור של 25% והוא מהווה כ- 51% מסך התלמידים בחינוך היהודי. החינוך הממלכתי דתי גדל בכ- 30% ומהווה 19% בעוד החינוך החרדי גדל בשיעור של כ- 38% ומהווה כ- 31% מסך התלמידים בחינוך היהודי. בקרב החינוך הערבי לא חל גידול והוא מהווה כיום כ- 23% מסך כלל תלמידי החינוך היסודי".[5]
על פי תחזית רשמית מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין השנים 2022 ל-2026, יגדל סך כל מספר התלמידים בישראל מ-1.892 ל-2.044 מיליון (.8.9%). התפלגות הגידול לפי מגזרים היא כלדלקמן: במגזר הכללי צפויה עלייה של כ-10%, במגזר הממלכתי-דתי בכ-12% ובמגזר החינוך החרדי של יותר מ-14%. במגזר הערבי צפויה ירידה של כ-0.2%. כן מוסיפה התחזית נתונים לפיהם עד 2026 יעמוד שיעור התלמידים בחינוך הממלכתי על 43.8%, ושל החינוך החרדי על יותר מ-20%.[6]
כבר בשנת 1859, ג'ון סטיוארט מיל ביטא בספרו על החירות את תפיסתו לפיה לחינוך ממלכתי יש מקום רק כ'ניסוי' לצד בתי הספר הפרטיים או בחברה השרויה במשבר[7].
לפי מבקרי החינוך הממלכתי, חירותם של ההורים מחייבת לאפשר להם להשפיע על חינוך ילדם ולבחור עבורו חינוך פרטי. מעבר לכך, לפי הגישה הליברלית יש לתת משקל מכריע לכך שהגורם שיש לו את האינטרס המובהק ביותר בהצלחת החינוך של הילד - הוא ההורה - שאף יישא בתוצאות במקרה של כישלון חינוכי. לכן קיים סיכוי גבוה יותר שההורה יקבל החלטה מושכלת על חינוך ילדו לעומת פקיד ממשלתי בכיר ככל שיהא[7].
עוד מראים מבקרי החינוך הממלכתי כי התחרותיות בין בתי הספר הפרטיים ויכולתם לפטר מורים כושלים, תעודד בקרב בתי הספר יעילות ומצוינות שחסרה בחינוך ציבורי. לפי הגישה הליברלית, בחינוך הממלכתי חסרה מאוד מערכת תחרותית שתגרום להליך מעין "אבולוציוני" בו בתי הספר שיפעלו בצורה מיטבית ישגשגו ואף יהפכו מודל לחיקוי, ואילו בתי ספר כושלים יסגרו ויפנו את מקומם לבתי ספר טובים יותר[7].
במענה לטענה לפיה חינוך ממלכתי מסייע לשכבות החלשות, מבקרי החינוך הממלכתי משיבים כי דווקא השכבות החלשות נפגעות מהעדר חינוך פרטי שכן האוכלוסיות החזקות מקבלות גם כיום תוספת לחינוך הציבורי ואילו השכבות החלשות שמסתפקות בחינוך הממומן הן אלו שנפגעות ביותר מה'בינוניות' של החינוך הציבורי[7].
|
עיינו גם בפורטל
פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד. |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
