Loading AI tools
משורר ארגנטינאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חואן חלמן (בספרדית: Juan Gelman; 3 במאי 1930 – 14 בינואר 2014) היה משורר ארגנטינאי ממוצא יהודי. פרסם יותר מעשרים ספרי שירה בין השנים 1956 ועד מותו בראשית 2014. התאזרח במקסיקו,[1] מדינה אליה הגיע כגולה פוליטי של החונטה הצבאית בארגנטינה.
לידה |
3 במאי 1930 בואנוס איירס, ארגנטינה |
---|---|
פטירה |
14 בינואר 2014 (בגיל 83) מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות |
מדינה | בוליביה |
שם עט | John Wendell, José Galván, Julio Greco, Sidney West, Ando Yamanokuchi, Dom Pero |
מקום לימודים | התיכון הלאומי של בואנוס איירס |
שפות היצירה | ספרדית |
סוגה | שירה |
צאצאים | Marcelo Ariel Gelman Schuberoff |
פרסים והוקרה |
|
www | |
בשנת 2007 זכה חלמן בפרס מיגל דה סרוואנטס, הפרס החשוב ביותר בספרות הספרדית. עבודותיו חוגגות את החיים, אך גם משלבות פרשנויות חברתיות ופוליטיות המשקפות את חוויותיו הכואבות מהפוליטיקה של ארגנטינה. אחדים משיריו תורגמו לעברית בידי רמי סערי וראו אור בספר "השירים" שהתפרסם לרגל פסטיבל המשוררים הבין-לאומי הרביעי שנערך בירושלים.
חואן חלמן בוריקסון נולד ב-3 במאי 1930 בשכונת וילה קרספו בואנוס איירס למשפחת מהגרים יהודים מאוקראינה. בילדותו קרא ספרות רוסית ואירופאית בהדרכת אחיו בוריס. אביו, חוסה חלמן, היה מהפכן חברתי שהשתתף במהפכת 1905 ברוסיה; הוא היגר לארגנטינה, שב לרוסיה לפרק זמן קצר לאחר המהפכה הבולשביקית ואז חזר לארגנטינה לתמיד, מאוכזב.
חלמן למד לקרוא כשהיה בן שלוש, ובילה חלק גדול מילדותו בקריאה ומשחק כדורגל. הוא פיתח עניין בשירה בגיל צעיר מאוד, בהשפעת אחיו בוריס, שנהג להקריא לו שירים ברוסית, שפה שהילד לא ידע. חוויית הקריאה בגיל שמונה, של הספר "אנשים עלובים" של פיודור דוסטויבסקי (1861) הותירה בו רושם עמוק.
בצעירותו היה חבר בכמה קבוצות ספרותיות מכובדות ובהמשך הפך לעיתונאי בולט. הוא גם עבד כמתרגם באו"ם. הוא תמיד היה פעיל פוליטי נלהב. בשנת 1975 הצטרף לפעילות המונטנרוס – קבוצת גרילה עירונית שמאלנית ארגנטינאית, אם כי בהמשך הרחיק עצמו מהקבוצה. לאחר הפיכת 1976 שהעלתה לשלטון את הימין, הוא נאלץ לגלות מארגנטינה. בשנת 1976 נחטפו מביתם בנו מרסלו בן ה-20 וכלתו ההרה, מריה קלאודיה, בת ה-19. הם הפכו לשניים מתוך 30,000 איש ואישה (desaparecido) שהועלמו בכפייה ובכוח, בלא להותיר עקבות, בתקופת שלטון החונטה הצבאית. בשנת 1990 הובא חלמן לזהות את שרידי גופת בנו (הוא הוצא להורג ונקבר בחבית מלאה בחול ומלט), ושנים לאחר מכן, בשנת 2000, הוא הצליח להתחקות אחר נכדתו שנולדה בסתר בירכתי בית חולים זמן קצר לפני שאמה, מריה קלאודיה נרצחה, ונמסרה למשפחה תומכת הממשלה באורוגוואי. שרידי גופתה של מריה קלאודיה טרם אותרו.
במהלך שנות גלותו הארוכה התגורר חלמן באירופה עד 1988, לאחר מכן בארצות הברית ובהמשך במקסיקו, יחד עם אשתו, הפסיכולוגית הארגנטינאית מארה לה מדריד.
בשנת 1997 זכה חלמן בפרס השירה הלאומית הארגנטינאית, כהוקרה על מפעל חייו, ובשנת 2007 זכה בפרס סרוונטס, הפרס החשוב בספרות בשפה הספרדית. הייתה לו גם קריירה ארוכה ומבריקה כעיתונאי, והוא כתב בעיתון הארגנטינאי "פחינה / 12" עד מותו.
חלמן כלל את קצין המשטרה האורוגוואי, הוגו קמפוס הרמידה, בתביעה משפטית שהגיש בספרד בגין "היעלמות" כלתו באורוגוואי.
בתחילת המאה ה-21 הורה נשיא אורוגוואי חורחה באז'ה איבנייס על חקירה בעקבותיה אותרה נכדתו של חלמן, מקארנה, שגדלה כילדה מאומצת. היא הוסיפה לשמה את שמות המשפחה של הוריה והחלה בקריירה כפעילת זכויות אדם.
חלמן מת בגיל 83 מסיבוכים של התסמונת המיאלודיספלסטית ממנה סבל, בביתו בשכונת קונדסה במקסיקו סיטי.[2] נכדתו, מקארנה, הגיעה מאורוגוואי להשתתף בהלוויה. נשיאת ארגנטינה, כריסטינה פרננדס דה קירשנר הכריזה על שלושה ימי אבל לאומיים.
הארכיון של חואן חלמן שכולל טיוטות לכתבים ואוסף קבצים ששמר בנוגע לחקירות זכויות האדם שביצע, זמין למחקר באגף כתבי היד שבמחלקת הספרים הנדירים והאוספים המיוחדים באוניברסיטת פרינסטון.[3]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.