חברת הפיתוח של קליפורניה

חברת הפיתוח של קליפורניה (באנגלית: California Development Company) הוקמה ב-1896 במטרה לבנות מערכת השקיה עבור חלקו הדרומי של מדבר קולורדו בקליפורניה שבארצות הברית. קרקע הטין העשירה של האזור נמצאה מתאימה לחקלאות, אבל בארות שנחפרו באזור וניצלו את מי התהום לא היו מסוגלות לספק את כמות המים הנדרשת לאזור חם וצחיח זה. חברת הפיתוח של קליפורניה הוקמה במטרה להטות את מי הנהר קולורדו לתוך שקע סלטון, קרקעית של אגם יבש במדבר קולורדו, במטרה להפריח את השממה ובמקביל להרוויח ממכירת המים ומכירת חלקות למתיישבים.

צוות מנסה לתקן את הפרצה אל תעלת אלאמו, סביב 1905

הקמת החברה

במהלך ההיסטוריה זרם נהר הקולורדו למפרץ קליפורניה, ועם זאת, בתקופת שיטפונות האביב היה הנהר עולה על גדותיו ונשפך לנחל האלאמו, נחל אכזב שמקורותיו במדינת באחה קליפורניה במקסיקו. מי הנחל התנקזו לאזור שקע סלטון בדרום מדבר קולורדו. הצפות כאלו נצפו בשנים 1884, 1891, 1892 ו-1895.^[1]

החל מאמצע ועד שלהי המאה ה-19 הציעו כמה אנשים, שבהם בלט אוליבר ווזנקרפט (Oliver M. Wozencraft‏; 1887-1814), לנצל את הטופוגרפיה ולהוביל מים להשקיה אל שקע סלטון באמצעות הטיה מבוקרת של מי נהר הקולורדו דרך הערוץ היבש של נחל האלאמו. את התכנון ביצע המהנדס צ'ארלס רוקווד (Charles Robinson Rockwood). על פי רעיונו הקים ב-1892 ג'ון ביטי (John. C. Beatty) את חברת ההשקיה של נהר הקולורדו (Colorado River Irrigation Company) ורוקווד שימש בה מהנדס ראשי.^[2] עם זאת, הניסיונות לגייס כסף לחברה החדשה כשלו, והתברר כי ביטי מעל בכספי החברה והיא פשטה רגל ב-1894.

רוקווד לא התייאש וב-1896 הקים את החברה לפיתוח קליפורניה במטרה לגייס כסף, לבנות את התעלה ולמכור חלקות חקלאיות. ניסיונותיו לגייס כסף כשלו עד שב-1900 הוא פגש בג'ורג' צ'אפי, מהנדס ממוצא קנדי שהיה לו ניסיון רב במיזמי השקיה בקליפורניה. צ'אפי השתכנע בישימות של המיזם, הצטרף לחברה והשקיע בה 150,000 דולרים. העבודה על תעלת ההטיה החלה מיד, ועוד בטרם זרמו מים בה, החלה החברה למכור בהצלחה חלקות באזור המדברי ששמו שונה לשם הקליט "עמק אימפריאל".^[3]

התעלה שכונתה תעלת אלאמו הושלמה תוך פחות משנתיים וכבר ב-1901 החלו לזרום בה מים, והחקלאות בעמק אימפריאל פרחה כצפוי. ב-1902 נוצרו חיכוכים בין מנהלי החברה לפיתוח קליפורניה וצ'אפי החליט לפרוש ממנה.^[4]

היווצרות ימת סלטון

המים שזרמו בתעלה הכילו כמויות גדולות של סחף ששקע בתעלה ואיים לסתום אותה. ב-1904, בניסיון לפתור את הבעיה הורה צ'ארלס רוקווד לפתוח פרצה בגדה של הנהר קולורדו בערך שישה קילומטרים דרומית לשערי הכניסה המקוריים של תעלת אלאמו. החלטה זו הובילה לאסון. בתחילת 1905 הרסו שיטפונות עזים את הסוללות שהגנו על תחילת התעלה, והמים החלו לזרום בלא שליטה במורד התעלה כלפי שקע סלטון. ב-9 באוגוסט כל הזרם של הקולורדו סטה לתוך התעלה והחל להציף את קרקעית עמק אימפריאל. תוך נטילת הימור נואש לסגור את הפרצה ניסו צוותים של חברת הרכבות סאותרן פסיפיק, שמסילת הברזל שלהם עברה בעמק, לסכור את הקולורדו מעל לתעלה, רק על מנת לראות כיצד שיטפונות בזק הורסים את המבנה שבנו. נדרשו שנתיים, שבעה ניסיונות ויותר מ-3 מיליון דולרים עד שחברת הרכבות, חברת הפיתוח של קליפורניה והממשלה הפדרלית הצליחו לחסום סופית את הפרצה ולשלח את נהר הקולורדו בחזרה לערוצו הטבעי בדרכו אל המפרץ, אבל לא לפני שחלק מעמק אימפריאל הוצף ונוצרה ימה באורך 72 קילומטרים, ימת סלטון של ימינו.^[5][6]

פשיטת רגל

עוד בתחילת האירוע הייתה החברה לפיתוח קליפורניה במצב כספי קשה ולכן הסתמכה על סיוע כספי ועזרה מסאותרן פסיפיק לתקן את התעלה. בסופו של דבר תבעה חברת סאותרן פסיפיק את חברת הפיתוח של קליפורניה בבית המשפט העליון של קליפורניה וב-30 בדצמבר הורה בית המשפט לפצות אותה בסכום של 1,279,865.77 דולרים (שווה ערך ל-33 מיליון דולרים של ימינו). קודם לכן תבעה חברת המלח ניו ליברפול (New Liverpool Salt Company), שמתקניה נהרסו בשיטפון, את חברת הפיתוח של קליפורניה ובית המשפט הורה לפצות אותה בסכום של 458,246.23 (שווה ערך ל-12 מיליון דולרים של ימינו), בתוספת ריבית שהצטברה מתאריך השיטפון.

עלויות תיקון הנזקים ודמי הפיצויים שנדרשה לשלם הפכו את חברת הפיתוח של קליפורניה לחדלת פרעון והיא פשטה רגל, וכל נכסיה עברו לחברת סאותרן פסיפיק. ב-1911 הקימו החקלאים של עמק אימפריאל חברת השקיה משותפת שנשאה את השם "נפת ההשקיה אימפריאל" (Imperial Irrigation District). עד 1916 רכשה חברת ההשקיה את כל הנכסים לשעבר של החברה לפיתוח קליפורניה מסאותרן פסיפיק וקיבלה על עצמה לתפעל את התעלה.^[7]

תיאור נרחב של עלייתה ונפילתה של החברה לפיתוח קליפורניה מופיע בפסק דין ארוך של בית המשפט העליון של קליפורניה מ-9 באוקטובר 1915 שדן בתביעת חברת ביטוח כנגד חברת הפיתוח של קליפורניה, חברת סאותרן פסיפיק וחברת המלח ניו ליברפול. בין 1911 ל-1919 עסק בית המשפט העליון של קליפורניה בלא פחות משמונה תביעות בתיק זה.

קישורים חיצוניים

• Coachella Valley Historical Society, The Periscope — "The Salton Sea: California's overlooked treasure"; by Laflin, P., 1995; 61 pp; Indio, California (Reprinted in 1999).

הערות שוליים

1. David Hornbeck. "THE SALTON SINK BEFORE THE GREAT FLOOD OF 1905" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
2. TO IRRIGATE ARID LANDS; INCORPORATION OF THE COLO- RADO RIVER COMPANY
3. Stevens, Joseph E. (1990). Hoover Dam: An American Adventure. University of Oklahoma Press. p. 10. ISBN 978-0-8061-2283-0.
4. Sperry, Robert L. "When the Imperial Valley Fought for its Life". The Journal of San Diego History. San Diego Historical Society.
5. "Origin of the Salton Sea". Suburban Emergency Management Project. אורכב מ-המקור ב-18 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
6. The history of large federal dams: Planning, design, and construction In the era of big dams, page 142
7. William deBuys; Joan Myers (2001). Salt Dreams: Land and Water in Low-Down California. University of New Mexico Press. p. 121. ISBN 978-0-8263-2428-3.