ז'אק למרסייה

ז'אק למרסייה (בצרפתית: Jacques Lemercier) היה אדריכל ומהנדס צרפתי, אחד מהשלישייה המשפיעה שכללה את לואי לה וו ופרנסואה מנסאר שיצרו את סגנון הבארוק הצרפתי הקלאסיציסטי, השואב ממסורות צרפתיות של המאה הקודמת ומהפרקטיקה הרומית הנוכחית. הסינתזה הצרפתית הרעננה, מקורה בקרדינל רישלייה, לואי ה-13, ולאחריו לואי ה-14.

ז'אק למרסייה
Jacques Lemercier

ז'אק למרסייה ומאחוריו קפלת סורבון, ציור מאת פיליפ דה שאמפן 1644
לידה	1585 פונטואז, צרפת
פטירה	13 בינואר 1654 (בגיל 69 בערך) פריז, ממלכת צרפת
תחום יצירה	אדריכלות
זרם באמנות	בארוק, קלאסיציזם, סגנון לואי השלושה עשר, סגנון לואי הארבעה עשר
יצירות ידועות	Chapelle Sainte-Ursule de la Sorbonne, Pavillon de l'Horloge

ביוגרפיה

למרסייה נולד בפונטואז בשנת 1585, אביו ניקולס למרסייה היה בונה אמן,^[1][2] חלק משבט גדול של אנשי מקצוע הקשורים זה בזה. לאחר מסע לאיטליה עם שהות ממושכת ברומא, ככל הנראה מ-1607 עד 1610 לערך, נצמד למרסייה לעקרונות הקלאסיים של סלומון דה ברוס, ואף נכנס לנעליו וסיים את בניית ארמון לוקסמבורג עבור מארי דה מדיצ'י.

בית השעון של למרסייה בלובר

עם שובו לצרפת, עבודתו הראשונה הייתה להשלים את כנסיית האורטוריאנים הפריזאית, (1616), אשר הוקמה על ידי קלמנט מטזאו, האדריכל המלכותי של לואי ה-13. הצלחת הפרויקט הביאה לו מוניטין רב.

בשנת 1625 העמיד אותו רישלייה כאחראי על הפרויקט המלכותי הראשי, הגלריות החדשות בלובר, למרסייה תכנן את החצי הצפוני של הצד המערבי ואת בית השעון המפורסם במרכז האגף המערבי. כיפתו המרובעת הגבוהה שוברת את קו הגג של האגף ושלושה פתחים מקושתים מספקים גישה לחצר הסגורה. שני סדרי עמודים מרוכזים ותפאורה פיסולית עשירה בחזיתות ובגומחות, וקווי כרכוב אופקיים מודגשים.

במהלך השנים 1638 ו-1639, מונה למרסייה לאדריכל הראשי המפקח על כל מפעלי הבנייה המלכותיים, במסגרת התפקיד נקלע לעימותים עם ניקולא פוסן לגבי העיטורים בלובר.

תבליט של עוגני ספינה וחרטומים, פאלה רויאל

משנת 1627 ואילך עסק למרסייה בבניית מעונו הפריזאי של רישלייה, פאלה-קרדינל, פאלה רויאל של היום. ארמונו של רישלייה נהרס בשריפה בשנת 1763. שריד אחד בלבד שרד, שבר חומה עם תבליט של עוגני ספינה וחרטומים, סימנים לתפקידו של הקרדינל כמפקח על הצי, שהופיע ברחבי הארמון.^[3]

פרויקט תכנון עירוני רחב יותר שתוכנן עלי ידי למרסייה, הוא אחד הפרויקטים הצרפתיים הלא צבאיים השאפתניים ביותר של המאה, העיירה החדשה רישלייה (אנ') באנדר ולואר שתוכננה להיות עיר אידיאלית.

קפלת סורבון, 1635,שימש כאב טיפוס למנסאר באינווליד.

הכנסייה בסורבון בעלת הכיפה (1635) היא יצירת המופת הידועה של למרסייה ששרדה. הכיפה החצי-כדורית על תוף מתומן גבוה, ראשונה מסוגה בצרפת, כוללת ארבע כיפות קטנות בזוויות הצלב היווני מעל שני המסדרים הקורינתיים בחזית, עם עמודים מלאים למטה, פילסטרים שטוחים מעל. הפנים נועד להיות מעוטר ביור פרסקו. בכנסייה נקבר רישלייה ב-1642.

בכנסיית המנזר המלכותי ואל-דה-גראס, שנחשב לדעת רבים כדוגמה מייצגת לבארוק הצרפתי המשיך למרסייה את מנסאר שבנה את המבנה עד לקו הכרכוב, וסירב להסכים לשינוי בעיצוב המבנה. למרסייה השלים את המבנה בהוספת הכיפה.

סן רוק, פריז, ברישום בעט ודיו מאת צ'ארלס נורי, 1787.

למרסייה הוזמן על ידי לואי ה-13 לעבוד על תכנון ראשוני להרחבת בקתת הציד בורסאי, פרויקט שמומש רק בהמשך על ידי אדריכלים אחרים, בעיקר לואי לה-וו וז'ול הארדואין-מנסאר, בסגנון לואי הארבעה עשר.

אחת העבודות האחרונות שלו הייתה תכנון כנסיית סן-רוק, שבה הונחה אבן הפינה על ידי לואי ה-14 ב-1653. עם אורך של 126 מטר זוהי אחת הכנסיות הגדולות של פריז. למרסייה עצמו השלים את בית המקהלה כשהמעבר ושאר החלקים הפנימיים בוצעו בהמשך לפי תוכניתו. העבודה נקטעה בשנים 1701 – 1740 מלבד קפלה שהוכנסה בשנים 1705 – 1710 שתוכננה על ידי הארדואין-מנסאר. החזית הנוכחית היא קומפוזיציה מהמאה ה-18 מאת רוברט דה קוט.

למרסייה מת בשנת 1654 בפריז, והוחלף כאדריכל המלכותי הראשון על ידי לואי לה וו.

ביבליוגרפיה

• Ballon, Hilary (2002). "The Architecture of Cardinal Richelieu", pp 246–259, in Richelieu: Art and Power, edited by Hilliard Todd Goldfarb. The Montreal Museum of Fine Arts. ISBN 9789053494073ISBN 9789053494073.
• Gady, Alexandre, 2005. Jacques Lemercier, architecte et ingénieur du roi ISBN 2-7351-1042-7 Review by Thierry Sarment. The first monograph devoted to Jacques Lemercier.
• Mignot, Claude (2004). "Jacques Lemercier" at culture.gouv.fr.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אק למרסייה בוויקישיתוף

• מבנה: ז'אק לה מרסייה (למרסייר) (1585-1654)

הערות שוליים

1. Sturgis, Russell (1901). A Dictionary of Architecture and Building, Volume II. New York: Macmillan. p. 739.
2. Curl, James Stevens; Wilson, Susan (2016). The Oxford Dictionary of Architecture. Oxford University Press. ISBN 978-0199674992.
3. Ballon 2002, p. 247.