זימים

זימים הם אברי הנשימה של הדגים וייצורים אחרים החיים במים.

זימים בראשה של טונה

הדגים נחשבים לקדומים יותר מבחינה אבולוציונית ולפיכך פרימיטיביים יותר מאשר היונקים. משום כך, תאי הדם האדומים שלהם, בניגוד לתאי הדם של היונקים, מכילים גרעין אשר גורע משטח המגע שלהם עם החמצן ומגדיל באופן ניכר את גודל התא. בנוסף לכך,רמת ריווי החמצן במים עומדת על 0.6%, על כן התפתח מנגנון המגדיל את שטח המגע של תאי הדם האדומים עם המים (ראו גם: החמצן כגורם מגביל). זהו תפקידם של הזימים.

הזימים בנויים מקרומים דקים ועדינים ביותר העשויים משכבות תאים בודדים ועשירים מאוד בנימי דם, המובילים תאי דם הפולטים פחמן דו-חמצני וקולטים את החמצן מהמים. הם עוברים דרך הקרומיות, בהן מתבצע חילוף הגזים בין נימי הדם לסביבה המימית החיצונית בתהליך דיפוזיה (מפל ריכוזים). ברוב הזימים יעילות הספיגה מוגברת על ידי מנגנון זרם נגדי (Counter-current Exchange). הנימים המביאים דם עני בחמצן נמצאים במקביל עם הנימים אשר הדם בתוכם כבר הועשר בחמצן, ומאפשרים מעבר חמצן בנקודות החיבור לאורכן. הזרימה בנימים המובילים דם עשיר בחמצן הפוכה לכיוון הזרימה בנימים המובילים דם עני בחמצן, ובכך נשמר מפל ריכוזי חמצן קטן אך אחיד לכל אורך הנימים.

מנגנוני תנועה נגדית (זימים) ותנועה מקבילה בטבע.

כדי שדג יוכל לקלוט כמות מרבית של חמצן, עליו להניע את המים סביבו כל העת. מיני דגים מסוימים עושים זאת על ידי פתיחה וסגירה של מכסי הזימים. מדובר בעיקר בדגי גרם, שהם הנפוצים ביותר; אצלם מכוסים הזימים בלוחית גרמית ניידת הנקראת "מכסה הזימים". לפיכך אי אפשר לראות את הזימים אלא לאחר שמרימים את מכסה הזימים שנמצא יחד עם מערכת הזימים על ראשו של הדג כדי להיות קרובים למוחו, וראשיתו של צינור העיכול בדפנות הלוע. הדג בולע את המים דרך פיו על ידי תנועה קדימה ופתיחת הלוע ולאחר מכן סגירת פיו ודחיסת המים על פני הזימים; מינים אחרים של דגים, כגון כרישים, עושים זאת על ידי הישארות בתנועה מתמדת גם תוך כדי שינה (הדבר קשור גם לפעילות החשמלית שבגוף הכריש).

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: זים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זימים

• ארז גרטי, איך הדגים נושמים?, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 30 ביולי 2009