Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הספר "זה אני הדוד תום" נכתב על ידי הסופרת תמר ורטה-זהבי[1] ויצא לאור במאי 2017. הספר עוסק בגזענות ובאלימות במאה ה-19 המופנות כלפי אנשים ממוצא אפריקאי וכלפי נשים. הסיפור נכתב בהשראת הספר "אוהל הדוד תום" מאת הארייט ביצ'ר סטואו שיצא לאור בשנת 1852.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | תמר |
| איורים | נורית צרפתי |
| שפת המקור | אנגלית |
| הוצאה | |
| הוצאה | כתר |
תמר ורטה זהבי שכתבה את הסיפור המקורי והפכה אותו לספר ילדים ידוע, שינתה את שמו ("זה אני הדוד תום"), קיצרה אותו וכתבה אותו בגוף ראשון, מפיו של הדוד תום. כששואלים את תמר לסיבת שכתוב הספר, היא עונה ש"הוא ספר ארוך, עמוס בתיאורים ועלילות משנה, לכן הרשיתי לעצמי לקצר אותו ולכתוב אותו מחדש מפיו של הדוד תום".
תמרה ורטה זהבי שכתבה את הספר מפיה של הרייט ביצר סטאו הרייט שהיא אישה לבנה, ענייה בעלת משפחה גדולה מרובת ילדים. היא נאבקה לאורך חייה בתופעת העבדות. כשכתבה את הספר, היא הציבה "מראה" לכל התומכים בעבדות ובגזענות. היא הראתה להם כיצד המציאות נראית והציגה את האופן שבו היא צריכה להשתנות. בין לילה ספרה הפך לרב-מכר באמריקה, והוא עזר להוצאת העבדות מחוץ לחוק, בכך שעורר מודעות לעבדות .
היירט, כותבת הסיפור "זה אני הדוד תום", מציגה את הגזענות במאה ה-19 כלפי האפריקאים. היא מתארת איך הפרידו בנות מאמהותיהן, משפחות, והנורא מכל, העבידו אותם כל כך קשה עד שהם מתו מכאב ומשברון לב. במהלך הסיפור מספר הדוד תום לג'ורג', בן הבעלים של האדון שלבי, את כל קורותיו מהרגע שהוא נמכר לאדון היל בתחילת הסיפור. הדוד תום מועבר לאחוזתו של האדון היל בספינה ובתנאים קשים. בזמן הפלגתו בספינה הכיר את אווה, הילדה של האדון סנט קלייר שהציל אותו מהאדון היל. אדון סנט קלייר הצמיד את הדוד תום לטיפול באווה שהייתה חולה במחלה סופנית ממנה נפטרה בסופו של דבר. בצערו הרב החליט האדון להציע את כל העובדים והשפחות שלו למכירה פומבית, וכתוצאה מכך נמכר תום לאדון הרשע לגרי שמטרתו הייתה להתעלל בעבדיו עד מוות. באותה ספינה הכיר תום ילדה ששמה אווה שאיתה היה וטיפל בה עד שנפטרה ממחלה סופנית. ולאחר מכן כשהלך לעבוד בשדות הוא הכיר אישה ששמה אליזה איתה הוא תכנן תוכנית בריחה. ובסופו של דבר מי שהציל את תום היה ג'ורג', בנו של אדון שלבי (שצוין בתחילת הסיפור).
"היא לא יכלה להתאפק לקחה ממני את הלחם. אצלנו לא עושים ככה, היא אמרה בשקט. אמרתי לה שאצלנו, כן עושים ככה, שאצלנו עוזרים אחד לשני" (עמוד 56)[2] משמעות הציטוט – בסיטואציה הזו נותן הדוד תום אוכל לעובדת שחורה מורעבת אף על פי שגם לו קשה וגם הוא זקוק לאוכל. הציטוט הזה מציג נתינה ודאגה לאחר, "ואהבת לרעך כמוך".
"תמר ורטה זהבי, היא סופרת שכל ספריה הם ספרי ילדים ונוער העוסקים בסוגיות חברתיות ופוליטיות. גם בזה אני הדוד תום מתוארות סיטואציות של גזענות ואלימות כלפי קבוצות חלשות בחברה. תום עצמו מספר את סיפורו, ויש בכך מתן קול לקורבן לספר את סיפורו המשמש אמצעי מעולה להיכרות ראשונה עם נושא העבדות וליצירת עניין ושיח בנושא זכויות אדם. למרות מורכבות הנושא, העלילה מוצגת בצורה עדינה ומאופקת, ונחסכים מהקוראים הצעירים תיאורים קשים ואכזריים של המציאות בסיפור. חשיבותו של הספר רבה מאחר שהנושא אינו נלמד במערכת החינוך."[3]
כמו כן, הכותבת תמר ורטה-זהבי בונה כאן דמות של ילדה חושבת, סקרנית ובעלת מצפון ער, שאף שהיא חיה בחברה שמרנית וביקורתית, היא איננה מסתפקת בהזדהות פסיבית עם אלה שנעשה להם עוול, אלא מוצאת דרכים להביע את דעתה ולהשפיע על סביבתה - וזאת גם אם מעשיה מסכנים אותה עצמה ואת משפחתה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
