ועדת וולקר

ועדת וולקר, הידועה גם בשם הוועדה העצמאית של אישים בולטים (Independent Committee of Eminent Persons - ICEP), הוקמה בשנת 1996 כדי לחקור חשבונות רדומים מאז מלחמת העולם השנייה בבנקים בשווייץ. בראש הוועדה עמד יו"ר לשעבר של הפדרל ריזרב בארצות הברית, פול וולקר, והיא הורכבה משלושה נציגים של איגוד הבנקאים השווייצרי ושלושה שמונו על ידי ארגונים יהודיים.

רקע

בשל מעמדה של שווייץ כמדינה נייטרלית הגובלת בגרמניה ובאוסטריה, יהודים רבים שנמלטו מהשואה הפקידו סכומי כסף ודברי ערך רבים בבנקים שווייצרים.^[1] עם זאת, כאשר יורשים של ניצולים או קורבנות ניסו לגבות את כספם בעקבות המלחמה, רבים התמודדו עם חסימות ביורוקרטיות מצד הבנקים, שלעיתים קרובות נראה כי לא הכירו במצבם המיוחד של קורבנות השואה. מספר פעמים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ספגו בנקים שווייצרים ביקורת על התנהגותם, במיוחד בסוגיית הטיפול בחשבונות רדומים, שלגבי רבים מהם נטען כי הם שייכים לקורבנות השואה. במהלך ארבעים השנים הבאות התקבלו תגובות חלשות מצד הבנקים. עם זאת, במהלך שנות ה-90 התברר כי יש צורך בתגובה איתנה יותר לביקורת.^[2][3]

מזכר הבנות

הוועדה הוקמה על ידי מזכר הבנות ב-2 במאי 1996, בין ארגון השבת הרכוש היהודי העולמי, הקונגרס היהודי העולמי ואיגוד הבנקאים השווייצרי. מזכר ההבנות ציין שתי מטרות לוועדה: "(א) לזהות חשבונות בבנקים בשווייץ של קורבנות רדיפות הנאצים ששכבו רדומים מאז מלחמת העולם השנייה או שלא הועמדו לרשות אותם קורבנות או יורשיהם בדרך אחרת; (ב) להעריך את הטיפול בחשבונות של קורבנות רדיפות הנאצים על ידי בנקים שווייצריים".^[4]

שיטה

הוועדה השתמשה בחמישה משרדי רואי חשבון עצמאיים בעלי מוניטין בינלאומי שהיו מורשים לבקר בנקים בשווייץ. החקירה השתרעה על תקופה של כ-60 שנה, מ-1933 עד 1995. כ-254 בנקים שווייצרים שהיו קיימים ב-1945 נחקרו, מה שכיסה 82% ממערכת הבנקאות. עלויות חיצוניות שנשאו הבנקים השווייצריים הסתכמו בכ-300 מיליון פרנק שווייצרי וכ-650 רואי חשבון השתתפו במחקר. בתחילת הדרך הייתה אי נוחות בחלק מהבנקים מתהליך כה חודרני. עם זאת, הדבר השתנה, והוועדה דיווחה שרק בנק אחד, הבנק הקנטוני של ז'נבה, Banque Cantonale de Geneve, סירב לשתף פעולה עם החקירה.^[5]

חומרי הגלם לעבודה סופקו על ידי זיהוי כל החשבונות שנפתחו בבנקים שווייצרים במהלך התקופה שבין 1933–1945. מחקר זה הניב כ-4.1 מיליון חשבונות. לא נותרו רישומים עבור 2.8 מיליון חשבונות נוספים. שמות החשבונות הושוו על ידי מחשבים לשמות של קורבנות נאצים שנלקחו מרשימות שבידי חוקרי השואה. נעשתה בדיקה סלקטיבית לא אוטומטית של ניתוח חשבון אחר חשבון לפי תיעוד זמין.^[6]

חברי הוועדה

• רובן ברג'ה (Beraja), אברהם בורג ורון לאודר מונו לנציגי ארגון ההשבה היהודי העולמי, עם צבי ברק וישראל זינגר כמחליפים.
• קורט גאסטייגר (Gasteyger), קלאוס יקובי (Jacobi) ופידר מנגיארדי (Mengiardi) מונו לנציגי איגוד הבנקאים השווייצרי, עם הנס ג'יי בר (Baer) ורנה רינוב (Rhinow) כמחליפים.

מסקנות הוועדה

בשנת 1999, ועדת וולקר מצאה 53,886 חשבונות בנק בשווייץ שהיו שייכים ככל הנראה לקורבנות השואה, בנוסף ל-5,570 חשבונות שהתגלו לראשונה במהלך הביקורת העצמית ב-1997. 10,471 מהחשבונות החדשים שהתגלו היו חשבונות בקטגוריה 1, מה שאומר שהם נמצאו מתאימים לשמותיהם של קורבנות שואה שהיו ידועים, או חשבונות בקטגוריה 2, מה שאומר שיש קשר סביר בין בעל החשבון לרדיפות הנאצים.^[7] חשבונות אלה הכילו שווי מוערך של 31.5 מיליון פרנק שווייצרי, אולם לגבי חשבונות רבים היה חסר מידע פיסקאלי הכרחי כדי לקבוע קביעה נכונה. חשבונות בקטגוריה 3 ו-4, שהיו בעלי קשר חלש יותר לשואה, הוסיפו למספר הכולל 43,415 חשבונות ו-4.2 מיליון פרנק שווייצרי.^[7]

ב-1998, תובענה ייצוגית של ארצות הברית הביאה להסדר בסך 1.25 מיליארד דולר על ידי שני הבנקים הגדולים בשווייץ, סכום שאמור היה לכסות תביעות של קורבנות ויורשיהם.^[8]

לקריאה נוספת

• ועדה עצמאית של אנשים בולטים, דו"ח על חשבונות רדומים של קורבנות רדיפות הנאצים בבנקים בשווייץ, ברן, Staempfli Publishers Ltd. 1999. (ICEP 1999) תוכן עניינים, דוח, נספחים
• "חוקרים מוצאים אלפי חשבונות בנק שווייצריים שלא נתבעו", ספרייה וירטואלית יהודית, 6 בדצמבר 1999, גישה ב-30 במאי 2007.
• "חברי הוועדה העצמאית של אנשים בולטים", ספרייה וירטואלית יהודית, 1999, גישה ב-30 במאי 2007.

הערות שוליים

1. (ICEP 1999) p. 2
2. Ferstman, Carla; Goetz, Mariana; Stephens, Alan (2009). Reparations for Victims of Genocide, War Crimes and Crimes against Humanity. Brill. p. 576. ISBN 978-90-04-17449-8.pages: 127-128
3. Jacques Picard in New, Mitya (1997). Switzerland Unwrapped: Exposing the Myths. I. B. Tauris. pp. 32–33. ISBN 1-86064-300-0.
4. (ICEP 1999) pp. 1-2
5. (ICEP 1999) pp. 5-6
6. (ICEP 1999) pp. 6-11
7. Alford, Roger (2002). "The Claims Resolution Tribunal and Holocaust Claims against Swiss Banks". Berkeley Journal of International Law. 20 (1): 255. doi:10.15779/Z38C069.
8. Wurz, Jeannie. "Looking back at the Holocaust assets controversy". Swissinfo (באנגלית). נבדק ב-2021-02-24.