וסבולוד אובצ'יניקוב

וסבולוד ולדימירוביץ' אובצ'יניקוב (ברוסית: Все́волод Влади́мирович Овчи́нников;‏ 17 בנובמבר 1926, לנינגרד – 30 באוגוסט 2021, מוסקבה) היה עיתונאי, פובליציסט וסופר סובייטי-רוסי, מהעיתונאים הסובייטים המובילים הבינלאומיים לאחר מלחמת העולם השנייה; אוריינטליסט, מומחה ליפן וסין.

וסבולוד אובצ'יניקוב
Все́волод Овчи́нников

לידה	17 בנובמבר 1926 פונטנקה, לנינגרד, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות
פטירה	30 באוגוסט 2021 (בגיל 94) מוסקבה, רוסיה
שם לידה	וסבולוד ולדימירוביץ' אובצ'יניקוב
מדינה	ברית המועצות ברית המועצות רוסיה רוסיה
לאום	רוסי
מקום קבורה	בית הקברות טרויקורובסקויה
עיסוק	עיתונאות
מקום לימודים	המכון לשפות זרות של הצבא האדום
שפות היצירה	רוסית
יצירות בולטות	"ענף סאקורה", "שורשי האלון", "אפר חם"
תקופת הפעילות	1951–2021 (כ־70 שנה)
פרסים והוקרה	פרס ברית המועצות מדליה להנצחת 60 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 65 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941-1945 מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 70 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941-1945 מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות Jubilee Medal "75 Years of Victory in the Great Patriotic War 1941–1945" מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות מדליה להנצחת 300 שנים לייסוד סנקט פטרבורג מדליית ותיק העמל מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין Merited Cultural Worker of the RSFSR עיטור הדגל האדום של העמל מדליה על ההצטיינות בקרב עיטור הידידות בין העמים מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית עיטור הידידות (רוסיה) עט הזהב רוסיה עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית פרס הממשלה של הפדרציה הרוסית בתחום תקשורת המונים מסדר השמש העולה, דרגה רביעית מדליה להנצחת 70 שנה לכוחות המזוינים של ברית המועצות בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו

במשך כמעט ארבעים שנה שימש ככתב פוליטי בעיתון פראבדה, ולאחר מכן כבעל טור בבטאון הממשלה רוסיסקאיה גאזטה. מחבר הספרים "ענף סאקורה (סיפור על מי הם היפנים)" (1970), "שורשי האלון (התרשמות והרהורים על אנגליה והבריטים)" (1980), "אפר חם (כרוניקה של המירוץ הסודי למען החזקת נשק גרעיני)". על ספרים אלה בשנת 1985 הוענק לו פרס המדינה של ברית המועצות.

היה חבר כבוד ב"וועד המאה ה-21" הרוסי-יפני, אחד המומחים הפוליטיים בפורטל Kremlin.org. עובד תרבות מוערך של רוסיה הסובייטית (1982) ועיתונאי מכובד של הפדרציה הרוסית (2018).

ביוגרפיה

נולד למשפחתו של האדריכל ולדימיר פיודורוביץ' אובצ'ניקוב (1890–1973). משפחת אובצ'ניקוב התגוררה בפונטנקה, שבלנינגרד, שם העביר העיתונאי לעתיד את ילדותו. הוא למד בתיכון 264, אך לא הצליח לסיים אותו: "המלחמה החלה בדיוק שלושה ימים לאחר נשף סיום השנה השביעית שלנו", סיפר לימים.

יחד עם הוריו ואחיו הצעיר שרד וסבולוד את המצור על לנינגרד מסתיו 1941 עד סתיו 1942. בסתיו 1942 פונתה משפחת אובצ'ניקוב לכפר פלטנבו, נפת יורגינסקי, שבמחוז אומסק. בסתיו 1943 גויס לצבא, סיים את לימודיו בבית הספר של הצבא בשנת 1944 והתכונן להישלח לחזית כמפקד היחידה נגד טנקים, אך הועבר לבית הספר הימי.

הוא הועבר מבית הספר בשל קוצר ראייה חשוף (תוצאה של ניוון שנגרם במהלך המצור) לפקולטה הימית של המכון הצבאי לשפות זרות (לימים האוניברסיטה הצבאית של משרד ההגנה הרוסי). בוגר המחלקה הסינית של המכון הצבאי לשפות זרות של הצבא האדום. בשנת 1951 היה לחבר מערכת העיתון "פראבדה" ובשנת 1952 התחתן.

בשנים 1953–1960 עבד ככתב מיוחד של פראבדה בסין, בשנים 1962–1968 – ביפן ובשנים 1974–1978 בבריטניה. בנוסף, היה יוצא לנסיעות לארצות הברית, ניקרגואה, מקסיקו, אינדונזיה, הודו. הדיווחים ממדינות אלה אוחדו לספר בשם "אלמנט המירוץ". הוא נסע פעמיים לטיבט (1955, 1990).^[1]

הדיווחים והחיבורים של אובצ'ניקוב הוקדשו בעיקר לבעיות חברתיות ופוליטיות וכלכליות של מדינות שונות בעולם - תנועת האיגודים המקצועיים, מאבק השחרור הלאומי, יחסי המדינות המתפתחות עם תאגידים בינלאומיים ונושאים הומניטריים. בשנים 1979–1992 היה אחד ממנחי התוכנית השבועית "פנורמה בינלאומית" בטלוויזיה המרכזית של ברית המועצות.

בשנת 2002 הוענק לו פרס איגוד העיתונאים של רוסיה "עט הזהב של רוסיה".^[2][3]

ערך טור קבוע "שעה עם אובצ'ניקוב" בשבועון של רוסיסקאיה גאזטה. לאובצ'ניקוב הייתה ההזדמנות להיות הרוסי הראשון שהניח פרחים על קברו של ריכרד זורגה.^[4]

הוא מת ב-30 באוגוסט 2021 בגיל 95.^[5]

אמירותיו

• "הסינים הם הגרמנים של אסיה, והיפנים הם הרוסים של אסיה".^[6]
• "אני לא מתבייש על אף שורה אחת שנכתבה בברית המועצות. לא רקדתי תחת המנגינה של התעמולה המפלגתית"^[6] (על 40 שנות עבודתו בבטאון המפלגה "פראבדה").

ספריו

היה מחברם של 19 ספרים:

• "טיפוס להר פוג'י" – דיווחים מיפן.
• "אפר חם" – כרוניקה של המרוץ הסודי להחזקת נשק גרעיני.
• "ענף סאקורה" (1971) – סיפור על מי הם היפנים.
• שורשי אלון (1983) – התרשמות והרהורים על אנגליה והבריטים.
• "קליידוסקופ החיים" – תיאור הפרקים הדרמטיים, האקסוטריים והקומיים מחיי המחבר
• "עלייה לשמבאלה" ו"בעיניים שלי" – דואולוגיה המתארת לא רק את המסע מניו זילנד לפרו, אלא גם את התנועה בזמן – מאמצע שנות החמישים ועד היום, שנעשה על ידי המחבר במהלך חייו.
• "אדם ודרקון" – רשמים והרהורים על השהייה ב"ארצות הדרקון העתיקות".
• "פרחי שזיף" – השוואה בין המטבח היפני והסיני.
• "פניני העבודה" – הרהורים מדוע יפן הפכה למעצמה תעשייתית חזקה.
• "שני פנים למזרח" (מוסקבה: AST, 2013)

לקריאה נוספת

• Сакура и дуб: Ветка сакуры; Корни дуба / В. В. Овчинников; худож. В. Э. Брагинский. — М.: Дрофа, 2003. — 509 с. : ил. — (Зелёная серия. — Вокруг света). — ISBN 5-7107-6984-3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וסבולוד אובצ'יניקוב בוויקישיתוף

• "קליידוסקופ החיים" מאת וסבולוד אובצ'ניקוב, חדשות מכון גריבויידוב למשפט וכלכלה בינלאומית, 14 באפריל 2009.
• וסבולוד אובצ'יניקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. Овчинников В. В. «Исповедь профессионала» // רוסיסקאיה גאזטה — Федеральный выпуск № 5581 (205).
2. "Лауреаты премий Союза журналистов России за 2001 год". Союз журналистов России. אורכב מ-המקור ב-2016-11-21. נבדק ב-2016-11-21.
3. "Лауреаты премий Союза журналистов России за 2001 год «Золотое перо России»". Новая газета. 2002-02-11. נבדק ב-2016-11-21.
4. Овчинников В. В. «Исповедь профессионала» // רוסיסקאיה גאזטה — Федеральный выпуск № 5583 (207)
5. Скончался журналист-международник Всеволод Овчинников
6. Газета «Книжное обозрение», 2013, № 18