ולדימיר קורולנקו

ולדימיר גלקטיונוביץ' קורולנקו
Володимир Галактіонович Короленко
	דיוקנו של ולדימיר קורולנקו
	דיוקנו של ולדימיר קורולנקו
לידה	27 ביולי 1853; ז'יטומיר, האימפריה הרוסית
פטירה	25 בדצמבר 1921 (בגיל 68); פולטבה, הרפובליקה הסובייטית של אוקראינה
מדינה	האימפריה הרוסית
לאום	אוקראיני
מקום קבורה	פולטבה
עיסוק	סופר ועיתונאי
מקום לימודים	מכון הממלכתי לטכנולוגיה של סנקט פטרבורג
שפות היצירה	רוסית, אוקראינית, פולנית
סוגה	פרוזה
נושאי כתיבה	עממיות, האדם הפשוט ברוסיה, מאבק הקיום האנושי
בן או בת זוג	Evdokiya Ivanovskaya (1886–ערך בלתי־ידוע)
צאצאים	Sofya Korolenko
חתימה

ולדימיר גַלַקְטיונוביץ' קוֹרוֹלֶנְקוֹ (באוקראינית: Володимир Галактіонович Короленко, ברוסית: Влади́мир Галактио́нович Короле́нко;‏ 15 ביולי (ע"פ הלוח הגריגוריאני: 27 ביולי)‏ 1853, ז'יטומיר – 25 בדצמבר 1921, פולטאבה) היה סופר רוסי ממוצא אוקראיני, עיתונאי, מהפכן ופעיל ציבור בתחום זכויות האזרח במשטר הצאר, בעת מלחמת האזרחים ברוסיה ובשנות השלטון הסובייטי. מרבית יצירותיו הספרותיות של קורולנקו הושפעו מילדותו באוקראינה ומגירושו לסיביר בעקבות פעילותו הציבורית. לאחר שחזר מגלותו בסיביר עסק ביצירה ספרותית ובכתיבה פובליציסטית בבמות מרכזיות, ולצידן בפעילות ציבורית ערה.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

ב 1903 ביקר קורולנקו בקישינוב לאחר הפרעות וזעזע את קוראיו ברשמיו "בית מספר 13"^[1]

קורלנקו עמד לעזרתה של יהדות רוסיה כאשר ב-1913 נכח במשפט בייליס וסקר אותו בעיתונות תוך שהוא מביע עמדה תומכת ומגוננת על הנאשם וטוען לחפותו המלאה.

בשנים 1905 ו-1917, עת שהתגורר בפולטאבה, אוקראינה, ריכז סביבו רבים מהאינטליגנציה הרוסית המקומית שפעלו איתו למניעת פרעות ביהודי פולטאבה.

במאי 1918 פרסם קורולנקו מכתב בעיתונות הרוסית בפולטאבה הפונה אל האזרחים, הקצינים והחיילים הקורא להם להלחם נגד מעשי העינויים והרציחות של היהודים על ידי ההיידאמקים האוקראינים. בתגובה קיבל התראות ואיומים ברצח.^[2]

יוצרים עבריים אחדים עמדו עמו בקשר פורה, כגון אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' (אז"ר) וזאב ז'בוטינסקי. יצירותיו תורגמו לעברית וראו אור בהוצאות לאור עבריות בארץ ישראל ובגולה משלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

רחוב על שם קורלנקו נמצא בעיר תל אביב, ליד רחוב אמיל זולא, סמוך לשדרות בן-גוריון פינת דיזנגוף.

Remove ads

סיפורו של בן זמני, 1906-1921.
בחברה רעה, 1885.
המְּנַגֵּן העִוֵּר, 1886.

המְּנַגֵּן העִוֵּר: ספור, ולדימיר קורולנקא [=קורולנקו]; תרגום: א' דרוינוב, פייטרקוב – [ורשה]: דפוס בעלכאטאווסקי: תושיה, תרס"א-1900. (מהדורות נוספות: הנגן העור: מסה, תל אביב: אמנות, תשכ"ז. הנגן העור, (עברית: נילי מירסקי; ציורים: עטרה אופק), תל אביב: עדי, תשל"ג; מהדורה נוספת: ירושלים: כתר, 1988. המנגן העִוֵּר, מאת ו' קורולנקו; תרגם ש' יזרעאלי; איורים: מ' אריה, תל אביב: יסוד, תשל"ז).
מני קדם: ולדימיר קורולנקא, א) מנחם בן יהודה (ספור-אגדה): ב) צללים (פנטסיה), (תרגום: א' סגל), ורשה: תושיה, תרנ"ט.
חלומו של מקר, תרגם: א"ז רבינוביץ, יפו: ספריה חקלאית (סדרת "ספריה בכפר", יב), תרע"ט. (מהדורה נוספת: תל אביב: גינזבורג, [תרפ"ז?].)
בלי לשון, וו' קורולנקו; תרגם: א"ז רבינוביץ, תל אביב: דפוס אחדות, תרפ"ח.
כתבים, תרגם א"ז רבינוביץ, תל אביב: דפוס ספר, תרצ"ו.
מבחר ספוריו, ולדימיר קורולנקא, (מתרגמים על ידי א' דרויאנוב),פרנקפורט: הוצאת אמנות, [תרפ"ג?]. (מהדורה נוספת: תל אביב, 1937).
ההכרח: אגדה מזרחית, ול' קורולנקו, (תרגם: תהום [פסבדונים]), תל אביב: שטיבל, תרפ"ט. (ראה אור גם בספריית תרמיל, בלוויית הסיפור "טיהל שומר המסילה" של גרהארט האופטמן בתרגום ישורון קשת, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשל"ה).
ילדי המרתף, ו"ה קורולנקו; מרוסית: אביגדור המאירי, תל אביב: ישרעאל [יזרעאל], 1946. (מהדורה נוספת: תשט"ז).
ספורי קורולנקו לילדים, תרגם: ח. אמיר; עבד וערך: ז. אריאל, תל אביב: מאור, תשי"ג-1952.
ספורי סִבִּיר: ועוד ספורים, עברית: י ליכטנבום, תל אביב: יבנה, [תשי"ד]. (מהדורה נוספת: תשכ"ג-1963).
סיפורים, ו"ג קורולנקו, (תרגם: חיים תרסי), תל אביב: עמיחי, 1966.