ויקטור תייר
אמן ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקטור תייר (1931 – 15 במרץ 1993) היה איש ציבורי ישראלי, מסעדן, אמן, משקם אסירים, חבר במפלגות מק"י, הפנתרים השחורים והפנתרים הציונים, ומתמודד עצמאי בבחירות לכנסת.
 | |
| לידה |
1931 לוב האיטלקית |
|---|---|
| פטירה | 16 במרץ 1993 (בגיל 62 בערך) |
| מדינה | ישראל |
| מקום קבורה | הוד השרון, ישראל |
| מפלגה | הפנתרים השחורים |
| בת זוג | מרגרית תייר |
| מספר צאצאים | 4 |
![Thumb](#/media/קובץ:Restaurant_"Marganet_Tiyer"_Tel_Aviv_Jaffa_-_panoramio.jpg)
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
תייר נולד לאליהו ולג'מילה בלוב. בגיל 16 עלה לישראל, זייף את גילו והתגייס לצה"ל, ממנו שוחרר לאחר כארבעה חודשים בשל שמיעה לקויה.[1] בשנת 1961 השתתף בהפגנה נגד מסים חדשים שאורגנה על ידי מק"י ביפו[2].
בהמשך עבר לקריית גת[3] בה ניהל את "מלון לכיש"[4], שכלל גם אולם אירועים ודיסקוטק[5]. בתחילת 1967, בעקבות המיתון, נותרו המלון והמסעדה מיותמים[6].
תייר היה פעיל במפא"י בקריית גת[7]. בשנת 1965 הצטרף תייר למטה של רפ"י בקריית גת[8]. בהמשך שב למפא"י, אך פרש שוב[6].
ב-1967, כשכבר היה גרוש עם ארבעה ילדים, הכיר במועדון ביפו את מרגרט, ילידת טהרן שהתגוררה ביפו והייתה צעירה ממנו ב-19 שנים. היא עברה לגור עמו בקריית גת והחלה לבשל עבור אורחי המלון. לאחר כשלוש שנים עברו ליפו[5][9]. בשנת 1972 קנה תייר מבנה שבהמשך הקים בו מסגריה ולימים מסעדת דגים. ביוזמת בת זוגו הצטרף לתנועת הפנתרים השחורים. המסגריה שמשה גם כמרכז לפעילי ה"פנתרים".
בשנת 1973 היה תייר מראשי הפנתרים השחורים[10] - מקום שלישי ברשימתה לכנסת[11] ונציג שלה במועצת פועלי תל אביב. תייר השתלט על מבנה נטוש של הדיור הציבורי ביפו והפך אותו למעוז של המפלגה,
באמצע שנת 1974 היה קרע בתנועה[12], ובעקבותיו פרש תייר מ"הפנתרים השחורים" והקים את תנועת "הפנתרים הציוניים"[13]. התנועה החדשה טענה לקיפוח של תושבי דרום תל אביב[14] ואספה ספרי לימודי עבור תלמידים עניים בתחילת שנת הלימודים תשל"ז[15]. בתחילת 1977, החליטו חברי התנועה להצטרף ל"תנועה הדמוקרטית לשינוי"[16], אך בבחירות הפנימיות של התנועה הדמוקרטית לשינוי לא הצליחו אנשי התנועה להגיע למקומות ריאליים ברשימה ותייר הוצב במקום ה-34[17].
באפריל 1978 פתח מסעדת דגים במבנה שרכש[18]. בבחירות להסתדרות שהתקיימו בהמשך שנת 1977 ביקש תייר להתמודד בראש רשימה של הפנתרים הציוניים[19]. אולם מכיוון שהוגשו שתי רשימות שטענו שהן מייצגות את סיעת הפנתרים הציוניים, נדרשו שתי הסיעות להביא חתימות תומכים כדין רשימה חדשה או להוכיח שהן אכן מייצגות את הסיעה הקיימת[20]. בדצמבר 1979 קיים תייר שביתת רעב בבית ההסתדרות בדרישה להחריף את צעדי המחאה נגד המדיניות הכלכלית של יגאל הורוביץ[21]. ביוני 1980 ארגן תייר הפגנה של משפחה מחוסרת דיור שהתנחלה באמצע הצומת של רחובות דיזנגוף ופרישמן בתל אביב[22]. בנובמבר 1980 נעצר תייר בחשד שהסית להפגנות אלימות בתל אביב[23].
תייר התמודד פעמים אחדות בבחירות לכנסת מטעם מפלגת יחיד בשם "עמך" (שסימנה "זך")[24], ונכשל בכל הניסיונות הללו. הוא התמודד בבחירות לכנסת העשירית (1981) וקיבל 460 קולות, האחת עשרה (1984) וקיבל 733 קולות, והשתים עשרה (1988) (בראשות מפלגת אחדות - למען ויקטור תייר לכנסת) וקיבל 446 קולות.[25]
תייר, שרצה להבליט את מצוקתו של האזרח הקטן, נהג לשלם את כל דמי ההשתתפות של מפלגתו בבחירות במטבעות[26] של אגורה אחת. נוהג זה בזבז זמן רב לוועדת הבחירות, בספירת האגורות, וזיכה אותו בכותרת בעיתון. בעקבות נוהגו זה נחקק "חוק תייר" המתיר תשלום לוועדת הבחירות המרכזית בהמחאה בנקאית בלבד. תייר הדגיש בתשדירי הבחירות שלו את היותו אדם פשוט ועממי ואת השוני בינו לבין הפוליטיקאים השגרתיים. סיסמתו בבחירות הייתה: "הצבע זך, אחדות, למען ויקטור תייר לכנסת".
בסוף שנת 1990 נשא תייר את מרגרט לאישה. לבני הזוג נולדה בת משותפת, לורן (ב-1978 לערך).
תייר נפטר בכ"ב באדר תשנ"ג, 16 במרץ 1993[27], ונטמן בבית העלמין בנווה הדר בהוד השרון. הותיר אחריו אלמנה, מרגרט תייר, וחמישה ילדים. נכדתו (מנישואיו הראשונים) היא ליהיא גרינר. אלמנתו, מרגרט, המשיכה להפעיל מסעדת דגים לצד טיילת יפו בתל אביב, עד מגפת הקורונה. היא נפטרה ב-18 בינואר 2025.
קישורים חיצוניים
תשדיר הבחירות של ויקטור תייר-בחירות 1988, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.