ויליאם דני

ויליאם דו האמל דני (באנגלית: William duHamel Denney;‏ 31 במרץ 1873 – 21 בנובמבר 1953) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הרפובליקנית, שלחם במלחמת העולם הראשונה וכיהן כחבר בית הנבחרים של דלאוור בשנים 1905–1907, וכמושל דלאוור ה-56 בשנים 1921–1925.

ויליאם דני
William D. Denney

לידה	31 במרץ 1873 דובר, דלאוור, ארצות הברית
פטירה	21 בנובמבר 1953 (בגיל 80) אלסמר, דלאוור, ארצות הברית
שם מלא	ויליאם דו האמל דני
מדינה	ארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות של כנסיית המשיח האפיסקופלית, דובר, דלאוור, ארצות הברית
השכלה	וסלי קולג' סנט מרי קולג'
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מושל דלאוור ה־56 18 בינואר 1921 – 20 בינואר 1925 (4 שנים) סגן מושל דלאוור ג' דנפורת' בוש → ג'ון טאונסנד הבן רוברט רובינסון ←
חבר בית הנבחרים של דלאוור 10 בינואר 1905 – 8 בינואר 1907 (שנתיים)

ראשית חייו

ויליאם דני נולד ליד דובר שבדלאוור, כבנם של ויליאם ואנה דו האמל דני. ב-1917 הוא נשא לאישה את אליס גודווין, ולשנים נולדו שתי בנות. דני למד בווסלי קולג' שבדובר.

לדני הייתה קריירה מקצועית בתחם הביטוח, וב-1908 הוא היה לסוכן הכללי של חברת הביטוח הרטפורד, ושותף בסוכנות הביטוח של ו. צ'ארלס בוייר בדובר. במלחמת העולם הראשונה הוא עזב את עבודתו והתגייס לצבא ארצות הברית, בו הוא התקדם עד לדרגת לוטננט ראשון. שלוש פעמים הוא קיבל כבר פקודה לצאת לצרפת, אך בסופו של דבר הפקודות בוטלו והוא לא הגיע לחזית.

מושל דלאוור

דני כיהן תקופת כהונה אחת בבית הנבחרים של דלאוור בשנם 1905–1907, ונבחר כיושב ראש הבית. לאחר מכן ועד 1913 הוא שימש כמזכיר אישי לסנאטור מדלאוור הארי א. ריצ'רדסון. ב-1920 נבחר דני כמושל דלאוור לאחר שהביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית אנדרו ג'. לינץ', עורך דין מהעיר ג'ורג'טאון. הוא כיהן כמושל מ-18 בינואר 1921 ועד 20 בינואר 1925.

מושב האספה הכללית של דלאוור ב-1921 עמד בסימן חידוש המאבק על החינוך הציבורי. במושב הקודם, החקיקה החדשנית מרחיקת הלכת שנודעה כ"חוק בתי הספר של 1919", נכנסה לתוקף. חוק זה הוביל לשינויים משמעותיים בחינוך הציבורי בדלאוור באמצעות מתן סמכויות למפקח מדינתי שייקבע אמות מידה, איחוד בתי ספר נפתיים קטנים למחוזות חינוך, הנהגת שנת לימודים של 180 ימים, ומתן סמכות למועצות החינוך המחוזיות להקצות מימון באמצעות מס רכוש מחוזי. הוויכוח על החוק היה סוער אז, והוא עבר רק בקושי. מתנגדי החוק שקלו לבטלו לחלוטין במהלך המושב של 1921, אך על ידי מאמצים רבים, עלה בידי התומכים להשיג פשרה ולחוקק את חוק בתי הספר של 1921. החוק צמצם את אמות המידה, כולל את שנת הלימודים של 180 הימים, אך חשוב מכך, המימון הועבר מהמחוזות אל המדינה באמצעות מס ההכנסה. כדי להסדיר את המימון, הוחלפו מועצות החינוך המחוזיות במועצת חינוך מדינתית ויצירת תפקיד נציב מס החינוך. כל המאמץ הזה היה משימה אישית שלקח על עצמו פייר ס. דו פונט. הוא בלט בקרב אלו שקידמו באופן נמרץ את העברת החוק, לא רק באספה הכללית, אלא בנפות ובאספות הקטנות ברחבי המדינה. הייתה זו תרומות האישית בהיקף של 5 מיליון דולר, שניתנה במשך עשרים שנה, שהגשימה חלק ניכר מאוד מבניית המבנים המתאימים כדי שיענו על אמות המידה שנקבעו.

דני היה במרכזה של מחלוקת בנוגע לסדרה של מינויים שנודעו בכינוי "העסקה המלוכלכת" (the Dirty Deal). ב-1921 עמדה להסתיים תקופת כהונתו של נשיא בית המשפט לדיני היושר, צ'ארלס מ. קרטיס. דני יכול היה בקלות להאריך את כהונתו, אך תחת זאת בחר למנות את ג'וזאיה א. וולקוט. וולקוט נחשב למי שהיה מעוניין במשרה, אך לכך נוסף היתרון של היותו סנאטור מטעם המפלגה הדמוקרטית, שמינויו כנשיא בית המשפט תיצור הזדמנות עבור דני למנות סנאטור רפובליקני במקומו. מצב זה יצר שבועות של המולה, כאשר לשכת עורכי הדין של דלאוור דרשה להאריך את כהונתו של קרטיס, ווולקוט מצידו אמר שהוא יסרב לקבל את המינוי. דני התעקש, וולקוט מונה כשופט והתפטר מכהונתו בסנאט. לאחר מכן זרק דני פצצה כאשר מינה את ידידו ומנהיג המפלגה רפובליקנית, ט. קולמן דו פונט, לאייש את המושב שהתפנה בסנאט. העיתונות זעמה, והייתה משוכנעת שדו פונט, אחד מעשירי דלאוור, קנה את המשרה לעצמו. בסופו של דבר נענש דו פונט כאשר הובס בבחירות לסנאט של 1922, אך וולקוט שירת בבית המשפט בקריירה ממושכת ומכובדת.

שנותיו האחרונות

לאחר תום כהונתו כמושל, שימש דני כמזכיר המדינה בפועל של דלאוור ב-1931, כנציב כלי הרכב הממונעים של דלאוור ב-1940, וכספרן המדינה בשנים 1941–1948. הוא גם היה חבר הוועדה המדינתית של המפלגה הרפובליקנית בשנים 1920–1953, ושימש כיושב הראש שלה בשנים 1926–1928. בשנים 1922 ו-1928 הוא שימש כיושב הראש של הוועידות המדינתיות של המפלגה, ובשנים 1908, 1924 ו-1928 כנציג לוועידה הארצית של הרפובליקנים.

ויליאם דני נפטר בעיירה אלסמר שבדלאוור ב-21 בנובמבר 1953. הוא נטמן בבית הקברות של כנסיית המשיח האפיסקופלית שבדובר.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 1, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 238-239.

קישורים חיצוניים

• ויליאם דני באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ויליאם דני באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ויליאם דני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)