וושינגטון לואיס

וושינגטון לואיס
Washington Luís
לידה	26 באוקטובר 1869; מקאאה, ריו דה ז'ניירו, האימפריה הברזילאית
פטירה	4 באוגוסט 1957 (בגיל 87); סאו פאולו, מדינת סאו פאולו, הרפובליקה הברזילאית השנייה
מדינה	ברזיל
מקום קבורה	בית העלמין קונסולסאו
השכלה	הפקולטה למשפטים באוניברסיטת סאו פאולו
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו
דת	נצרות קתולית
בת זוג	סופיה פאס דה בארוס
שושלת לואיס
צאצאים	פלורינדה; רפאל לואיס; קאיו לואיס; ויטור לואיס
	15 בנובמבר 1926 – 24 באוקטובר 1930; (4 שנים)
	→ ארתור ברנרדס ז'וליו פרסטס, בפעול החונטה הצבאית ←
	1914–1919; (כ־5 שנים)
	1914–1919; (כ־5 שנים)
	1920–1924; (כ־4 שנים)
	→ אלטינו ארנטס מארקס קרלוס דה קמפוס ←
	1924–1926; (כשנתיים)
	1924–1926; (כשנתיים)
פרסים והוקרה
	הצלב הגדל של מסדר הצלוב הצבאי; מסדר איזבלה הקתולית;
חתימה

ווֹשִׁינְגְּטוֹן לוּאִיס פֵרֵירָה דֶּה סוֹאוּזַה (בפורטוגזית: Washington Luís Pereira de Sousa; ‏26 באוקטובר 1869 - 4 באוגוסט 1957) היה עורך דין, היסטוריון ופוליטיקאי ברזילאי, אשר כהן כנשיא ברזיל בין השנים 1926 ו-1930. שנותיו בשלטון סימלו את נפילת הרפובליקה הברזילאית הראשונה.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

וושינגטון לואיס כיהן כנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו והיה נשיא במהלך השפל הגדול. הוא הודח בהפיכה צבאית והיה הנשיא האחרון של תקופת הרפובליקה הישנה בברזיל. במהלך כהונתו נפלה המערכת הפוליטית שהונהגה בידי האוליגרכים מסאו פאולו ומינאס ז'ראיס. בין השנים 1920 ו-1924 היה נשיא (תפקיד שהומר מאוחר יותר למושל) מדינת סאו פאולו. וושינגטון לואיס הודח מתפקידו כנשיא ברזיל בהפיכה צבאית שהונהגה בידי אוגוסטו פרגוזו, מנה ברטו ואיזאיאס דה נורוניה והעבירה בסופה שלטון דיקטטורי לידי ז'טוליו ורגאס.

גם לאחר הדחתו נותר לואיס מעורב בפוליטיקה הברזילאית ובשנת 1932 היה דמות מפתח בניסיון להביא להפיכה שלטונית נגד ורגאס שפרץ בסאו פאולו ונודע בתור המהפכה החוקתית בברזיל. לאחר המהפכה החוקתית הכושלת יצא לואיס לגלות ושב עם הקמתה של הרפובליקה הברזילאית השנייה אך סירב להשתתף שוב בפוליטיקה הלאומית. לואיס נפטר בסבה טובה בסאו פאולו בשנת 1957, בעודו בן 87.

קריירה מוקדמת

ווֹשִׁינְגְּטוֹן לוּאִיס פֵרֵירָה דֶּה סוֹאוּזַה נולד במקאאה, ריו דה ז'ניירו, בירת האימפריה הברזילאית, ב-26 באוקטובר 1869. הוא היה בצעירותו סטודנט בקולג' על שם פדרו השני, קיסר ברזיל בריו דה ז'ניירו. בשנת 1891 סיים לימודי משפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת סאו פאולו, עליה הוא עבר למען לימודיו. הוא מונה לתובע ציבורי בבארה מאנסה (אנ'), במדינת ריו דה ז'ניירו, אך העדיף להתמסר לעבודת משפטים בבטתיאס (אנ'), עיר הממוקמת בצפון מדינת סאו פאולו. בשנת 1897 נכנס וושינגטון לואיס לקריירה הפוליטית שלו כחבר מועצה בבטתיאס. בשנת 1898 הוא מונה לראשות העיר. בשנת 1904, הודות למוניטין המוצלח שטיפח, נבחר לתפקיד מזכיר מדינת סאו פאולו עבור בית המחוקקים בין השנים 1904–1906, ופעל מטעם המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו.

ב-13 במרץ 1906 הוא נכנס לתפקיד שר החוץ לענייני צדק וביטחון פנים במדינת סאו פאולו, תפקיד שאותו הוא נותר לכהן עד 1 במאי 1914. בראש מזכירות המדינה, בין היתר, הוא ייצג את המגזר העממי שתמך במודרניזציה מואצת ותרם להקמת המשטרה הצבאית של מדינת סאו פאולו. הוא הסדיר את מעמדה המשפטי והחוקתי של המשטרה האזרחית ומינה רק עובדי מדינה בכירים שהוכשרו בלימודי משפטים, לתפקיד נציגי המשטרה. בין 15 בינואר 1914 ל-15 באוגוסט 1919 לואיס היה ראש עיריית סאו פאולו, העיר הגדולה ביותר באוכלוסייתה ברחבי ברזיל.

ב-1 במאי 1920 מונה לנשיא מדינת סאו פאולו (תפקיד שמאוחר יותר הומר במושל), ונשאר בתפקידו עד 1 במאי 1924. בעודו בתפקיד חיזק את ההגנה המשטרתית בפני גנבים ופושעים בכלל שנהגו לעבור את הגבול אל מאטו גרוסו דו סול ופיתח מחדש הגירה אירופאית לברזיל שנעצרה קודם לכן בזמן מלחמת העולם הראשונה. בתמיכה כלכלית של הממשלה המדינית הוקמו שדות חקלאות חדשים שתרמו להעסקת קהילת המהגרים היפנית. ממשל וושינגטון לואיס בסאו פאולו פתח מספר פקולטות ללימודים גבוהים, הקים מספר מוזיאונים והסדיר ביטוח לנפגעי תאונות עבודה. בשנת 1923 אירח וושינגטון לואיס את אלברט הראשון, מלך הבלגים, בביקורו בברזיל. בשנת 1925 הוא נבחר להיות סנאטור בקונגרס הלאומי של ברזיל והחליף במושבו את הסנאטור אלפרדו אליס שנפטר.

נשיא ברזיל

ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל: פופוליזם ו"המדינה החדשה" (1930–1945)

הפוליטיקה של הרפובליקה הברזילאית הראשונה הונהגה בידי מדיניות "רפובליקת הקפה בחלב", לפיה האוליגרכים של מדינות סאו פאולו (מייצרת הקפה המרכזית) ומינאס ז'ראיס (מייצרת החלב המרכזית) שלטו בכלכלה הלאומית ומכאן קבעו את הטון בפוליטיקה הלאומית. מאז הנשיא פרודנטה דה מוראיס, הנשיא השלישי של הרפובליקה, כמעט כל הנשיאים היו מאחת משתי המדינות הללו^[1]. בבחירות לנשיאות ברזיל בשנת 1926 המפלגות הרפובליקניות של סאו פאולו ומינאס ז'ראיס תמכו יחדיו במועמדותו של וושינגטון לואיס שזכה בניצחון מוחץ אל מול יריבו ז'ואקים פרנסיסקו דה אסיס ברזיל מטעם המפלגה הרפובליקנית של ריו גראנדה.

מידע נוסף משרד, השר שכיהן בממשלת לואיס ...


משרד	השר שכיהן בממשלת לואיס	שנות כהונה
משרד החקלאות, התעשייה והמסחר	ג'מיניאנו לירה קסטרו	1926–1930
משרד החוות	ז'טוליו ורגאס	1926–1927
משרד החוות	פרנסיסקו צ'אבס דה אוליברייה	1927–1930
משרד המלחמה	נסטור סזפרדו דוס פאסוס (פר')	1926–1930
משרד הפנים והמשפטים	אוגוסטו ויאנה דו קסטלו	1926–1930
משרד הצי	ארנאלדו דה סיקירה פינטו דה לוז	1926–1930
משרד החוץ	אוטביו מנגביירה (פר')	1926–1930
משרד התחבורה והתשתיות הציבוריות	ויטוריו קונדר	1926–1930

סגירה

ממשלתו של הנשיא וושינגטון לואיס הייתה שקועה במשבר של מאזן תשלומים, ומגדלי הקפה נותרו ללא רוכשים למרכולתם. השיטה הפוליטית בימים אלו של סוף הרפובליקה הראשונה הייתה שיטה של פטרונות פוליטית שכונתה "שיטת הקולונלים". המשבר הביא לזעזועים עמוקים ול"עריקות" במאזן הכוחות העדין בין מייצגי האינטרסים האזוריים, בממשל הברזילאי המבוזר, ומצבו של לואיס הפך למצב עדין מבחינה פוליטית. היות שסאו פאולו ומינאס ז'ראיס שלטו בפועל בפוליטיקה הלאומית ויכלו לקדם את האינטרסים האזוריים שלהם, הפדרציה הברזילאית הייתה במצב שחסר לה משטר ריכוזי חסר אינטרסים אזוריים שהיה יכול לאחד את המדינות הברזילאיות לכדי משטר יציב. עם הזמן עלה כוח פוליטי שאיתגר את האוליגרכיות האזוריות; המפלגה הליברלית בראשותו של ז'טוליו ורגאס, פופוליסט מריו גראנדה דו סול שמונה לכהן בתור שר החוות במשטרו של וושינגטון לואיס.

ממשלת וושינגטון לואיס התאפיינה בהקמת תשתיות ציבוריות בתמיכה ממשלתית, בעיקר לפיתוח כבישים. סיסמת ממשלתו הייתה: "לשלוט זה לפתוח דרכים". בין ההישגים החשובים ביותר בולטת בניית הכביש המהיר בין ריו דה ז'ניירו לסאו פאולו וכביש המהיר ריו-פטרופוליס, שנחנך בשנת 1928 ואשר קיבל מאוחר יותר את שמו. וושינגטון לואיס ניסה לבצע רפורמה פיננסית שמטרתה העיקרית הייתה ייצוב של המטבע הלאומי, .הריאל הברזילאי המרכיב הבסיסי ברפורמה זו יהיה יצירת תיבת הייצוב, במטרה להנפיק כספי נייר מגובים, שכן כל הזהב שנכנס לארץ (כולל זהב שנבע במקורו מהלוואות חיצוניות והופקד בבנקים זרים) תוכנן לשולב בעתודות תיבת הייצוב^[2].

לואיס ניסה לרצות את גורמי החוץ, בהם הייתה תלויה הכלכלה הברזילאית, אשר בעשור שבין 1920 ל-1930 לוותה כמיליארד דולר מארצות הברית לבדה. ניסיונות אלו לא צלחו, והובילו להתמרמרות עזה מצד גורמי פנים. בעקבות הפאניקה שפרצה לנוכח קריסת וול סטריט בשנת 1929 אשר החלה את השפל הכלכלי הגדול, ניסתה הממשלה לשמור על קור רוחם של המשקיעים מבחוץ באמצעות שמירה על שער חליפין על פי עקרונות שהוכתבו על ידי הבנקאים הזרים. כל זאת לא מנע את בריחתם של המשקיעים מן השוק הברזילאי, אך וושינגטון לואיס נאלץ להיאחז במדיניות כלכלית של "מטבע קשה" והבטיח כי ניתן יהיה להמיר את המטבע הברזילאי בזהב או בלירה שטרלינג. כאשר הזהב והמטבע הזר אזלו, עם התמוטטות תוכנית "הפיקוח על המחירים", נאלצה הממשלה להודות כי לא ניתן יהיה להמיר את המטבע הברזילאי. עתה לא ניתן היה להשיג משקיעים חיצוניים, או אשראי חיצוני.

משטרו של לואיס, מבודד ובלתי יציב, נדון לכיליון, ללא כל קשר לתוצאות הבחירות. באופן מסורתי זויפו תוצאות הבחירות, והצביעו על היבחרו של ז'וליו פרסטס, שמרן מסאו פאולו, וממשיכו של לואיס. הממשלה סירבה לאפשר השבעתם של חברי פרלמנט מן האופוזיציה, ממדינות מינאס ז'ראיס ופאראיבה. על אף שמעשים אלו כשלעצמם לא הביאו להתמוטטות המיידית של המשטר, היה זה הרצח הפוליטי של סגנו של ורגאס, פסואה, באוקטובר 1930, אשר הצית את אש המרד. אנשי "הקצינים הצעירים", ה"טננטס", שנתמכו בידי האוליגרכים של המטעים מכל מדינה שאינה סאו פאולו, הצטרפו ליחידות צבא, והשתלטו על בירות המדינות. למרד הצטרפו גורמים נוספים כגאוצ'ו, תומכי ורגאס מריו גראנדה דו סול, ביניהם איש אמונו וידידו אוסוולדו ארניה, אנשי הסוכר מצפון מזרח המדינה, קבוצות בורגנים עירוניים, פוליטיקאים מאוכזבים ממינאס ז'ראיס, וקבוצות רבות נוספות. המהפכה בשנת 1930 החלה עם ההפיכה הצבאית שהעלתה לשלטון חונטה צבאית בראשות אנשי הצבא אוגוסטו פרגוזו, מנה ברטו ואיזאיאס דה נורוניה. בסוף אוקטובר 1930 הנהגת החונטה ויתרה על סמכויותיה הדיקטטוריות בעד ורגאס אשר מונה לנשיא ברזיל, ללא שפיכות דמים. לואיס הודח מן הנשיאות בטרם סיים את תקופת כהונתו, ובטרם הספיק פרסטס להתמנות תחתיו.

לאחר ההדחה

ערך מורחב – המהפכה החוקתית בברזיל

ממשלתו הדיקטטורית של ורגאס נתקלה בהתנגדות נרחבת, בעיקר מצד האוליגרכיות של סאו פאולו שנאבקו להשיב את קולם בתור הטון המכריע בהחלטות הלאומיות של ברזיל. בשנת 1932, ביחד עם מתנגדו של ורגאס ומושל מדינת סאו פאולו, פדרו דה טולידו, וושינגטון לואיס עמד בראש המהפכה החוקתית בברזיל שפרצה בסאו פאולו ומטרתה העיקרית הייתה להביא לסיום עידן שלטונו של ורגאס ולהשבת השלטון למפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו. המרד נכשל עקב חוסר בתמיכה ממדינות שכנות של סאו פאולו, בעיקר מינאס ז'ראיסף שהייתה ציפייה שהפלגים הפרו-אוליגרכים בתוכה יתעוררו גם הם במרידה מזוינת נגד משטר ורגאס הדיקטטורי. לאחר כישלון המהפכה, וושינגטון לואיס ברח לגלות כדי להימנע מעמידה לדין מול המשפט הברזילאי על פועלו נגד המשטר. תחילה ברח לואיס אל ארצות הברית ומאוחר יותר עבר בין מדינות אירופה. בשנת 1947, לנוכח שיבת הדמוקרטיה בברזיל תחת משטרו של גספאר דוטרה ותחילת הרפובליקה הברזילאית השנייה, וושינגטון לואיס שב לגור בברזיל והשתכן בעיר סאו פאולו.

ב-4 באוגוסט 1957 הוא נפטר בסאו פאולו, ובהמשך נקבר בבית העלמין קונסולסאו. הוא זכה לכבוד מטעם הממשל הברזילאי בתקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל, כאשר לרגל מאה שנה להולדתו, בשנת 1969, כאשר הושקו שני ספרים ביוגרפים אודות חייו. ישנם מספר כבישים מהירים על שמו, אך הוא אחד הנשיאים הבודדים בתולדות ההיסטוריה של ברזיל שאין ערים על שמם.