וולוז'ין

וולוז'ין (בבלארוסית: Валожын, ברוסית: Воложин, בפולנית: Wołożyn, ביידיש: וואָלאָזשין) היא עיירה המשמשת מרכז אזורי במחוז מינסק בבלארוס. והיא נמצאת 75 ק"מ מצפון-מערב למינסק.

ערך זה עוסק בעיירה בבאלרוס. אם התכוונתם לישיבת וולוז'ין, ראו ישיבת וולוז'ין.

וולוז'ין
Валожын

סמל וולוז'ין סמל וולוז'ין דגל וולוז'ין דגל וולוז'ין
מדינה	בלארוס בלארוס
מחוז	מינסק (מחוז) מינסק
ראיון	וולוז'ין
תאריך ייסוד	המאה החמש עשרה
שטח	7.6832 קמ"ר
גובה	203 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	10,015 (1 בינואר 2024)
קואורדינטות	54°05′00″N 26°31′00″E
אזור זמן	UTC +2
http://volozhin.gov.by/
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת בלארוס מוגדלת)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה וולוז'ין (למפת בלארוס רגילה)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה וולוז'ין (למפת מחוז מינסק רגילה)   מינסק בוריסוב סליהורסק מלדזייצ'נה ז'ודזינה סלוצק ויטבסק מוהילב הומל ברסט גרודנו ליטא וולוז'ין (למפת מחוז מינסק מוגדלת)   מינסק בוריסוב סליהורסק מלדזייצ'נה ז'ודזינה סלוצק ויטבסק מוהילב הומל ברסט גרודנו ליטא וולוז'ין tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

אנדרטה לזכר יהודי וולוז'ין, בבית הקברות בקריית שאול

סקירה כללית

העיירה ממוקמת על אם הדרך שבין וילנה למינסק. היא מחולקת לשני חלקים: "השכונה התחתית" לאורך הנחל העובר בה הקרוי בשם "וולוז'ינקא", ו"השכונה העילית" ההררית. רוב בתיה בתי עץ, ובמרכזה הכיכר הראשית המרשימה הנקראת "כיכר העיר" ובאמצעה נשתמרו שרידי מבנים מהמאה ה -12, הכוללים מגדל פעמון, ארמון, ומנזר. שאר מבני העיירה הם מהמאה ה-19.

היסטוריה של העיירה

וולוז'ין נוסדה בסביבות המאה החמש עשרה על ידי הגראף טישקביץ (Tyszkiewicz) כעיר פרטית שנשארה בבעלות צאצאיו עד המאה ה-20. העיירה הייתה ידועה באדמתה הפוריה, המתאימה לגידול פשתן, כמו כן היו בה שטחי מרעה רבים ובה גדלו סוסים ובקר. עשירי העיירה עסקו בסחר תבואה, פשתן, קמח, מלח, סוכר ונפט. ואף היו שניהלו בתי מרזח.

בשנת 1681 הוקם בה מנזר ומכללה נוצרית. בשנת 1839 הקים בה אחד מצאצאי הגראף שמשל בה פארק ציבורי גדול ובו גן חיות לאורך גדת נחל וולוז'ינקה העובר בה.

שלוש שריפות כילו את העיר התחתית, הבנויה כולה מבתי עץ, בשנת 1815, 1880 ו-1886 ובכל פעם נבנתה מחדש. בזו האחרונה אף עלו באש מבניה של ישיבת "עץ חיים".

בזמן מלחמת העולם הראשונה, מפאת מיקומה האסטרטגי בחזית המזרחית, הצבא הרוסי התמקם בוולוז'ין. רוב תושביה הורשו להישאר בבתיהם אולם רובם עזבו מפחד ההפצצות. בשנת 1919 כבש הצבא הפולני את המקום, ומירר את חייהם של תושביה היהודים, וכך נולד הרעיון של ארגון ההגנה העצמית של יהודי העיירה.

היהודים בעיירה

יחסם של מושלי העיירה היה נוח בהקשר למגורי היהודים בה, הם נתנו יד חופשית לכל הדתות, ובכללם ליהודים. הם לא התנגדו ללימודים בה ועל כן עלה בהתמדה מספר היהודים הגרים בה. בשנת תקכ"ו (1766) גרו בה 383 יהודים, בשנת תר"ז (1847) גרו בה 590 יהודים, ובשנת תרנ"ז (1897) כבר היה מספרם 2,452, במלחמת העולם הראשונה ברחו הרבה מתושביה ונשארו בה בשנת 1921 רק כ-2600 תושבים, ומתוכם 1,434 יהודים, בשנת 1931, בהיותה חלק מפולין, חיו בה כ-5,600 יהודים^[1].

הפועלים היהודים שחיו בה הקימו חברה בשם "חברת פועלים", ואף הקימו בית כנסת בנפרד.

למרות מספרם הדל של תושביה, התפרסמה וולוז'ין בזכות ישיבת עץ חיים (המוכרת יותר בשם ישיבת וולוז'ין). שהייתה הישיבה הראשונה מסוגה בעולם, הישיבה הוקמה בשנת 1807 על ידי רבי חיים מוולוז'ין, רב ובעל מפעל טקסטיל, בנו של הרב יצחק בן חיים, פרנס הקהילה, ובגיבוי מלא ובסיוע של הגראף המושל.

תלמידי הישיבה שימשו מקור פרנסה משמעותי עבור תושבי העיירה. מספרם הרב של התלמידים לא אפשר את המשך מנהג אכילת ה'ימים', שבמסגרתו התנדבו בעלי הבתים להאכיל את בחורי המקום. תחת זאת, גייסה הישיבה כספים בין היהודים במזרח אירופה כדי לשכור חדרים אצל התושבים היהודים בעיירה, עבור התלמידים. המשכירים דאגו גם להכנת ארוחות עבור התלמידים שגרו בביתם, בעבור זאת שילמו בני הישיבה סך 30 קופיקות לשבוע^[2].

בתוך כמה עשרות שנים נולדו כמה ישיבות באותה מתכונת, אך ישיבה זו נסגרה בהוראת השלטונות הרוסים בשנת 1892, עקב סירוב ראש הישיבה, הנצי"ב מוולוז'ין, להורות על לימודי חול בישיבה.

בשנת ה'תרנ"ט שב והקים בה הרב רפאל שפירא את הישיבה, אך זו הייתה בקנה מידה קטן יותר. בזמן המלחמה עקרה הישיבה למינסק ושבה אליה רק בשנת תרפ"ב. לאחר פטירת ראש הישיבה עמד בראשה בנו הרב יעקב, הישיבה פעלה עד לתקופת מלחמת העולם השנייה.

מלחמת העולם השנייה

ב-17 בספטמבר 1939, ביומה הראשון של הפלישה הסובייטית לפולין, נכבשה וולוז'ין על ידי הצבא האדום וסופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית. עם ניצחון הצבא הגרמני על רוסיה, ב -25 ביולי 1941 מינו הגרמנים מועצה חדשה לעיר, וכראש העיר מינו את סטניסלב טורצקי, חבר המפלגה הפולנית לאומית הידועה באנטישמיותה. כבר ביום השני שלו כראש העיר, הורה על מעצרו של רופא העיירה היהודי ובתו, ועוד עשרה יהודים, שהוכו ונורו באכזריות. באוגוסט 1941, הייתה האקציה הנאצית הראשונה בוולוז'ין בה נשלחו כ-3500 איש מתושביה היהודים של העיר לגטו סמוך יחד עם יהודים מהעיירות השכנות וישנבה, אוֹלשָן ועוד.

ב-10 במאי 1942 הייתה האקציה השנייה, בה נרצחו רוב יהודי וולוז'ין, ויום זה נהיה ליום האזכרה השנתי של יהודי וולוז'ין.

ב -5 ביולי 1944, נכבשה וולוז'ין מחדש על ידי הכוחות של החזית הבלארוסית אך כמה מן היהודים ששרדו וחזרו אליה נרצחו על ידי תושבי העיר המקומיים.

לקריאה נוספת

• א. לאוני וולוז'ין: ספרה של העיר ושל ישיבת עץ חיים, תל אביב תש"ל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וולוז'ין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של וולוז'ין
• וולוז'ין (Wołożyn), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• תמונות מוולוז'ין
• הרמן רוזנטל (אנ'), יוליוס גוטליב, ‏"וולוז'ין", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• ספר יזכור לקהילת וולוז'ין, בספריית העיר ניו יורק, 1970
• וולוז'ין, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• "וולוז'ין", באתר השטעטל הווירטואלי
• "וולוז'ין", באתר JewishGen (באנגלית)
• מרטין דין ואלכסנדר קרוגלוב (רו'), וולוז'ין, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1303–1304), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
• וולוז'ין (בלארוס), דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון אסף תעודות על קהילת וולוז'ין, בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. בן ציון יהושע, במאמרו על חיים נחמן ביאליק ב"אימגו", לקראת סופו
2. "וולוז'ין: ספרה של העיר ושל ישיבת עץ חיים", בעריכת א'לאוני, תל אביב תש"ל