חלק מהמינים נעים בקבוצות גדולות ביותר כמו הארבה או השתאי המצוי הנעים במליונים, מחשיכים את השמיים ופוגעים ביבול ברחבי אפריקה. חלקם נעים כקבוצה של פרטים ללא סידור או ארגון ומתקהלים בקבוצות, למשל בעונת הנדידה אצל הגנו ואצל עופות. אחרים בעלי מבנה ארגוני מורכב יותר של קבוצות חברתיות, בחלקם קיימת גם התנהגות זולתנית בין הפרטים החברים בה.
לק – קבוצה בה זכרים מתקבצים בנחלות בשטחים פתוחים וקוראים לנקבות לבחור ביניהם. התנהגות זו קיימת אצל מינים כמו האנטילופה ההודית, הלוחם ושכווי הלענה.
מדרג חברתי – בעלי חיים אצלם הקבוצה מורכבת מהיררכיה בין פרטים גבוהים לזוטרים. הפרטים הבכירים מורשים לאכול ראשונים מהמזון ולהזדווג עם הנקבות הטובות והזוטרים צריכים לפנות להם את הדרך. כך נוגים אצל השימפנזות, האריות והזאבים.
מטריארכיה – בקבוצה זו הנקבות שולטות על הקבוצה בה הם חיים והזכרים חיים רק בשוליה, מגיעים בעיקר למטרות רבייה ואז פורשים. כך נהוג אצל הפילים בהם השליטה היא הסבתא המבוגרת וגם אצל הבונובו.
אוליגרכיה – אצל הבבון הדובי ישנו מבנה של זכר שליט המקים "קואליציית זכרים" השומרים על קבוצה של נקבות ושל צעירים. באמצעות הזכרים הזכר השליט יכול לרסן יריבים, נקבות שתלטניות וכך גם מתגונן מטורפים.
איסוציאליות – זוהי קבוצה מורכבת ביותר בה מושבות צפופות וגדולות בהם כל הפרטים נוהגים ע"פ חלוקה של תפקידים ביניהם ויש ביניהם היררכיה ברורה. כך נהוג אצל הדבורים, נמלים, טרמיטים, צרעות ואצל החולד העירום.
נחיל (אנ') – קבוצה שאין בין הפרטים בה קשר ארגוני, במקום זה הם נעים כמקשה אחת כל פרט במחשבה על עצמו. רוב הקבוצות הגדולות ביותר של בעלי חיים שייכים לקבוצה זו. בקבוצה מתנהלים הארבה והשתאי, אווז הצפון, הפלמינגו, זרזיר מצוי, הגנו ועוד אנטילופות, להקות דגים, להקות פרפרים, עטלפים, מדוזות ועוד רבים.
