הנאורות שכנגד

מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הנאורות שכנגד

הנאורות שכנגד או אנטי-נאורות אנגלית: Counter-Enlightenment; מתורגם גם ההשכלה שכנגד) הוא מונח בו משתמשים פרשנים והיסטוריונים של הרעיונות לתיאור מספר זרמי מחשבה, בעיקר משלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, אשר היוו אופוזיציה להלכי הרוח המקובלים בעידן הנאורות. המונח מזוהה בדרך כלל עם הפילוסוף ישעיה ברלין אשר יצא נגד ההוגים בעלי גישה זו, אף שהמונח היה בשימוש קודם לכן בקרב הוגים שונים,[1] לרבות פרידריך ניטשה, שהשתמש במינוח Gegenaufklärung (Gegen=כנגד, Aufklärung=נאורות) בסוף המאה ה-19. עם זאת, ברלין נחשב למי ש"המציא מחדש" את המושג והביא לפרסומו. בכתביו עסק ברלין רבות בהוגי הנאורות ו"אויביהם", אותם זיהה כרלטיביסטיים, אנטי-רציונליים, ויטליים ואורגניים[2].

Thumb
תרדמת התבונה מולידה מפלצות (בספרדית: El sueño de la razón produce monstruos), תצריב מאת האמן הספרדי פרנסיסקו דה גויה.

ברלין משייך לנאורות שכנגד בעיקר את: ג'אמבטיסטה ויקו, יוהאן גיאורג האמאן, ויוהאן גוטפריד הרדר. ולפיו, הגותם הייתה רבת השפעה והובילה להתפתחות הרומנטיקה והאקזיסטנציאליזם ואף השפיעה על התהוות הטוטאליטריזם בתחילת המאה ה-20. אחרים מציינים גם את פרידריך היינריך יעקבי שבשל התנגדתו לנאורות הצית את מחלוקת הפנתאיזם ואת מחלוקת האתאיזם.

לקריאות נוספות

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.