הרצאות על תולדות הפילוסופיה

הרצאות על תולדות הפילוסופיה (בגרמנית: Vorlesungen über die Geschichte der Philosophie) הוא חיבור פילוסופי המבוסס על הרצאות בתולדות הפילוסופיה שניתנו על ידי האידיאליסט הגרמני גאורג וילהלם פרידריך הגל באוניברסיטאות שונות בשנים 1819, 1820, 1825–1826, 1827–1828, 1829–1830, ו-1831.^[1] ההרצאות נערכו ופורסמו לראשונה בשנת 1833, אחרי מותו של הגל, על ידי תלמידו קרל לודוויג מישלה (אנ'). גרסאות מאוחרות יותר כללו הערות שנכתבו על ידי תלמידים של הגל שנכחו בהרצאותיו.

הרצאות על תולדות הפילוסופיה
Vorlesungen über die Geschichte der Philosophie

הגל מרצה בפני סטודנטים ב-1828
מידע כללי
מאת	גאורג וילהלם פרידריך הגל
שפת המקור	גרמנית
סוגה	פילוסופיה

לעברית תורגם ספר המאגד הקדמות להרצאות אלו בשם מבוא לתולדות הפילוסופיה, בתרגום מרדכי בן אשר (הוצאת מאגנס).^[2]

רקע

הגל הרצה לראשונה על תולדות הפילוסופיה באוניברסיטת בינה בשנים 1805–1806, שם הוא התבסס על כתב יד שהוא הכין לקראת ההרצאות. בשנים 1816–1817 הוא הרצה באותו נושא באוניברסיטת היידלברג, שם הוא לא הסתמך על כתב יד שלם, אלא על ראשי פרקים. הוא המשיך להרצות בנושא שש פעמים, החל מ-1819, באוניברסיטת ברלין. הרצאות אלה התבססו על כתב היד מאוניבסיטת ג'נה ועל ראשי הפרקים שהכין להרצאות בהיידלברג.^[3]

גישה היסטורית להבנת הפילוסופיה הוצגה קודם לכן על ידי ויקו. עמנואל קאנט רמז על האפשרות לגישה היסטורית בעמודים האחרונים של ביקורת התבונה הטהורה, ובעקבותיו הוגים כגון פיכטה, שלינג, הרדר ווילהלם גוטליב טנמן (אנ').^[4] עם זאת, הרעיון שלפילוסופיה יש היסטוריה משלה ושניתן ללמוד אותה דרך התפתחותה ההיסטורית היה חדש יחסית בתקופתו של הגל, ולהרצאותיו, שהבהירו את גישתו בנושא, הייתה השפעה מכרעת על התפתחות הגישה ההיסטוריציסטית להבנת הפילוסופיה.^[5]

בהרצאות נסקרות תולדות הפילוסופיה מתאלס ועד לפרידריך וילהלם שלינג, בן תקופתו של הגל, וקיימת בהן גם התייחסות לפילוסופיה מזרחית, אך אינו מחשיבה לפילוסופיה של ממש. את חשיבותו של תאלס הגל מציג באופן הבא:

המשפט הפשוט של תאלס הוא: א) פילוסופיה, מכיוון שהמים המוחשיים אינם נתפשים בו במיוחדותם כנגד יסודות [Elemente] ודברים טבעיים אחרים, אלא כרעיון [מחשבה, Gedanke], ש[לפיו] במים נמסים ומוכלים [נשמרים] כל הדברים הממשיים; ובכן, המים נתפשים כַּמהות [Wesen] הכללית. ב) פילוסופיית-טבע, מכיוון שהכלליות הזאת נקבעת כדבר ריאלי; כלומר, המוחלט [das Absolute] נקבע [כאן] כאחדותן של המחשבה [Gedanke] וההוויה [Sein]. […] --- המשפט של תאלס, לאמור: המים הם המוחלט (או כפי שאמרו זאת בעת העתיקה: העיקרון [Prinzip]), הוא משפט פילוסופי. הפילוסופיה מתחילה במשפט הזה, מכיוון שבכך מגיעים הדברים לתודעה ש[לפיה] האחד הוא המהות, האמת, ההוויה היחידה שהוֹוָה-לעצמה-ובשביל-עצמה [das allein Anundfürsichseiende]. כאן מתרחשת פרידה מתפישת-האמת החושית שלנו, הפרידה מההוויה הבלתי-אמצעית הזאת, הפרישה ממנה. היוונים ראו את השמש, את ההרים, הנהרות וכיו"ב ככוחות עצמאיים; הם כיבדו אותם כאֵלים; באמצעות הדמיון [Phantasie] הם העלו אותם למעלת ישויות פעילות, נעות, מודעות, בעלות-רצון. אלה מהווים עבורנו הֵיצג [Vorstellung] של יצירי-דמיון גרידא – חיוניות-רעננה, תצורה מגוונת, כללית ואין-סופית, ללא אחדות פשוטה. עם המשפט הנדון [של תאלס] שָכְכָה הפנטאזיה ההומרית הזאת, הפראית והמגוונת עד אין-קץ; [עם המשפט הנדון] התבטלה-באופן-דיאלקטי [aufgehoben] ההתפוררות של המון אין-סוף עקרונות, של כל ההיצגים האלה, שאובייקט מיוחד מהווה בהם אמת הקיימת בשביל עצמה, כוח עצמאי ההוֹוֶה בשביל עצמו ומצוי מעבר לאחרים; ובכך נקבע שקיימת רק כלליות אחת, שהיא הוֹוָה-לעצמה-ובשביל-עצמה כללית, ההשקפה [אינטואיציה, Anschauung] הפשוטה ללא-פנטאזיה, המחשבה, שקיים רק האחד. כלליות זאת ניצבת בד-בבד גם ביחס אל המיוחד, אל התופעה [Erscheinung], אל קיום העולם [Existenz der Welt]. --- היחס הראשון [הנגאטיבי] הטמון במשפט האמור [של תאלס], הוא שלקיום המיוחד אין עצמאות, הוא אינו אמת כשלעצמה ובשביל עצמה, אלא רק הוויה מקרית, מודיפיקאציה. אבל היחס האפירמאטיבי הוא, שמתוך האחד נובעים כל האחרים, שהאחד נשאר בכך העצמוּת [Substanz] של כל האחרים, [ואילו] הם רק קביעה מקרית, חיצונית, שנעשתה כזאת מבעד לקיום המיוחד; כמו כן, [מובן כאן] שכל קיום מיוחד הוא קיום חולף-עובר; כלומר, הצורה [Form] של הקיום המיוחד אובדת והיא חוזרת ונעשית כלליות – מים. זה העניין הפילוסופי, שהאחד הוא האמיתי. […].

— Vorlesungen über die Geschichte der Philosophie I; Werke, Suhrkamp, Frankfurt/M 1986, B.18, S.202-204 (תרגום: צבי טאובר)

יש שרואים בהרצאות חלק אינטגרלי מתוכניתו של הגל להכין שיטה פילוסופית מלאה ושלמה, פרויקט שכלל בין השאר את הפנומנולוגיה של הרוח, "מדע הלוגיקה" (1812–1816) ו"האנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים" (1817). עם זאת, בעוד שברור כי הגל הקנה חשיבות רבה ללימוד ההיסטוריה של הפילוסופיה, לא כל פרשניו מסכימים לגבי טיב הקשר בין תוכני ההרצאות לשיטה הכוללת שהוא פיתח.^[3]

סקירה

הגל ראה את ההבנה האנושית כחלק מתהליך של התפתחות היסטורית, שבמסגרתו התבונה או הרוח האבסולוטית מתבטאת באופן ממשי בקהילות אנושיות, בחיים האתיים (Sittlichkeit) שלהן, ברעיונות שקיימים בהן ובדרכי הפעולה המקובלות בהן. מכאן שכל צורת מחשבה, ובכלל זאת המחשבה הפילוסופית, היא תלויית הקשר היסטורי.

יכולת החשיבה של האדם מבחינה אותו מצורות חיים אחרות. עם זאת, גם בתוך עולם המחשבה קיימים הבדלים בין סוגים שונים של אופני חשיבה, כתלות באובייקט של המחשבה או תכליתה. תחום המחשבה הנעלה ביותר, כפי שהגל מסביר בפתח הרצאותיו, הוא זה שבו האובייקט של המחשבה היא המחשבה עצמה. תחום זה הוא התחום של הפילוסופיה, והגל מכנה אותו גם מחשבה "חופשית" ומחשבה "קונקרטית באופן מהותי". הפילוסופיה עוסקת באמת האבסולוטית, שהיא אחת ויחידה, באופן רציונלי.

מתוך רעיונות אלה מגיע הגל לסתירה כביכול, שקיימת בביטוי "ההיסטוריה של הפילוסופיה" או "תולדות הפילוסופיה". אם הפילוסופיה עוסקת באמת אחת ובלתי משתנה, כיצד יכולה להיות לה היסטוריה? בהרצאותיו הגל הביע הגל את השאלה באופן הבא:

המחשבה הראשונה שפוגשת אותנו בהיסטוריה של הפילוסופיה היא שהנושא עצמו מכיל סתירה פנימית. שכן הפילוסופיה כוונתה לדעת את זה שאינו בר-חלוף, הנצחי, כשלעצמו ובשביל עצמו; תכליתה היא האמת. אך ההיסטוריה עוסקת במה שהיה פעם אחת ונעלם באחרת, לאחר שסולק על ידי דבר-מה אחר. אם אנו מניחים כי האמת היא נצחית, אז היא אינה בתחום של הבר-חלוף, ואין לה היסטוריה. אבל אם יש לה היסטוריה, והיות שההיסטוריה מציגה בפנינו רק סדרה של אופני ידע מהעבר, אזי אין בה מקום לאמת; שכן האמת אינה עבר.

המקור בגרמנית

Der Gedanke, der uns bei einer Geschichte der Philosophie zunächst entgegenkommen kann, ist, daß sogleich dieser Gegenstand selbst einen inneren Widerstreit enthalte. Denn die Philosophie beabsichtigt das zu erkennen, was unvergänglich, ewig, an und für sich ist; ihr Ziel ist die Wahrheit. Die Geschichte aber erzählt solches, was zu einer Zeit gewesen, zu einer anderen aber verschwunden und durch anderes verdrängt worden ist. Gehen wir davon aus, daß die Wahrheit ewig ist, so fällt sie nicht in die Sphäre des Vorübergehenden und hat keine Geschichte. Wenn sie aber eine Geschichte hat, und indem die Geschichte dies ist, uns nur eine Reihe vergangener Gestalten der Erkenntnis darzustellen, so ist in ihr die Wahrheit nicht zu finden; denn die Wahrheit ist nicht ein Vergangenes.

— הרצאות על תולדות הפילוסופיה^[6]

דחיית הטענה שקיימת סתירה מהותית במושג "ההיסטוריה של הפילוסופיה" היא אחת המטרות המרכזיות של ההרצאות: הגל שואף להראות שניתן לחשוב על הפילוסופיה כמחשבה שתכליתה היא האמת ובאותו הזמן שיש לפילוסופיה היסטוריה. במסגרת טיעון זה, דוחה הגל מספר גישות רלטיביסטיות וספקניות לגבי הפילוסופיה. הגישה הראשונה שהגל דוחה היא זו שלפיה הפילוסופיה היא בסך הכל אוסף של דעות או טעויות שמציגות את עצמן כאמת, ושההיסטוריה של הפילוסופיה היא ההיסטוריה של התגבשות דעות וטעויות אלה.^[7][8] הטיעון של הגל דוחה את הגישות האלה ובאותו הזמן מאשר את העובדה שקיים ריבוי של פילוסופיות שונות. אך הריבוי הזה לא רק שאינו שולל את האפשרות לפילוסופיה כמדע שתכליתו היא אמת אחת; הוא חיוני עבור מדע זה:

חייבים אנו להבין, שריבוי זה של הפילוסופיות, לא רק שאינו מזיק לפילוסופיה עצמה – לאפשרות של הפילוסופיה – אלא גם שהוא הכרחי בהחלט לקיום המדע של הפילוסופיה, שהוא מהותי לו.

המקור בגרמנית

Wir müssen dies begreiflich machen, daß diese Mannigfaltigkeit der vielen Philosophien nicht nur der Philosophie selbst – der Möglichkeit der Philosophie – keinen Eintrag tut, sondern daß sie zur Existenz der Wissenschaft der Philosophie schlechterdings notwendig ist und gewesen ist, – dies ihr wesentlich ist.

— הרצאות על תולדות הפילוסופיה^[9]

כך למשל, ניתן לתאר התפתחות מהפנתאיזם והפילוסופיה של המזרח ועד להבנה האינדיבידואליסטית של מושג החופש, בתקופת הרייך הראשון, כחלק מתנועה היסטורית שבמסגרתה מתפתחת ומתקדמת ההבנה האנושית.

מבוא לתולדות הפילוסופיה (מהדורה עברית)

המהדורה העברית של המבוא להרצאות

לעברית תורגמו ונערכו יחדיו שלושה מבואות מהרצאות שונות של הגל על תולדות הפילוסופיה, תחת הכותרת "מבוא לתולדות הפילוסופיה". המבוא מתבסס על מספר רשימות הרצאותיו של הגל על תולדות הפילוסופיה בעתות שונות, ובעיקר על הרצאות משנת 1823. על כן, ישנן בו מספר חזרות או נוסחים מקבילים. המהדורה העברית ראתה אור בהוצאת מאגנס של האוניברסיטה העברית בירושלים, לראשונה בשנת תשכ"ג (1963), והמהדורות הבאות בשנים תשל"ו (1976) ותש"ן (1990). המהדורה העברית תורגמה על ידי מרדכי בן-אשר ונערכה על ידי יעקב פליישמן, ואליה צורפו גם "מקורות וספרות לתולדות-הפילוסופיה".

במבוא, היגל מציג בעיקר את השיטה הפילוסופית שלו, כדי שניתן יהיה להבין באמצעותה את תהליך ההתפתחות של הפילוסופיה, לפני שמבינים פילוסופיות שונות בנפרד. ”תחילה רוצים אנו ליצור לעצמנו מבט כללי על היער, ורק לאחר מכן נוכל להבחין בעצים הבודדים [...] הוא הדין ביחס לפילוסופיות [...] מרוב עצים לא היה רואה את היער, מרוב פילוספיות לא היה רואה את הפילוסופיה”^[10]

בפתח הדבר למהדורה העברית, מסבירים המתרגם בן-אשר והעורך פליישמן שהגל השתדל להראות בחיבור שהפילוסופיה – יצירתה, תכניה והשיטה העצמית שלה – קשורה בקשר הדוק לתקופה שבה היא נוצרה. המושג הפילוסופי מתפתח בתוך הקשר היסטורי, פוליטי, כלכלי וחברתי מסוים. הגל סבר כי הפילוסופיה נוצרת ב"רוח הזמן" (גרמנית: Zeitgeist, צַיִיטְגַיִיסְט). המושגים הפילוסופיים, לדעתו, התפתחו בהתאמה להתפתחותה של התרבות האנושית בכללה. ככל שהמודעות העצמית של האדם התפתחה, וככל שדבק האדם בערכי החופש וחירות המחשבה, כך על פי הפרשנות של בן-אשר ופליישמן "הוא ילך וייעשה אדון לגורלו ההיסטורי" ויישם חירות זו בחיי הציבור והמדינה.^[11] על פי הגל: "תולדות-הפילוסופיה הן תולדות המחשבה החופשית, הקונקרטית,^[12] של האדם.^[13] לתפיסתו, בראשית ההיסטוריה האנושית, בעת העתיקה, "תוכנה הכללי של הפילוסופיה היה מצוי בצורת דת, מיתוס".^[14] ואחר כך התפתחה התודעה האנושית בתהליך הדרגתי, שכלל רציונליזציה של המחשבה, עד העת החדשה ותקופת חייו של הגל עצמו. הוא סבר כי הפילוסופיה היא מופע עיוני מתוך החיים, ו"לא ייתכן, שלא לנקוט עמדה כלפיה". המדע הפילוספי, כלומר חקר התולדות הפילוספיה הוא גוף ידע אחד, שכולל פילוסופיות רבות שנוצרו במהלך התרבות האנושית.^[15]

מהמושגים שחידש הגל כחלק מרעיונותיו בחיבור (בגרמנית)

• Zweck (תורגם: תכלית, ובמשמעות: סוג או מין)
• Vorstellung (תורגם: אופן הכרתו של האדם הפשוט)
• Unmittelbar (תורגם: הקיום הבלתי אמצעי)

ראו גם

• היסטוריה של הפילוסופיה המערבית מאת ברטרנד ראסל

לקריאה נוספת

• מבוא לתולדות הפילוסופיה, תרגום: מרדכי בן אשר, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשכ"ג.

• A. Robert Caponigri, "The Pilgrimage of Truth through Time : The Conception of the History of Philosophy in G.W.F. Hege", in Hegel and the History of Philosophy, Proceedings of the 1972 Hegel Society of America Conference, edited by Joseph J. O'Malley, K.W. Algozin, and Frederick G. Weiss (Martinus Nijhoff: 1974), pp. 1–20
• Angelica Nuzzo, "Hegel’s Method for a History of Philosophy: The Berlin Introductions to the Lectures on the History of Philosophy (1819–1831)", in Hegel’s History of Philosophy: New Interpretations, edited by David A. Duquette, (State University of New York Press: 2003), pp. 19–34

קישורים חיצוניים

• Lectures on the History of Philosophy at archive.org (באנגלית)
• Lectures on the History of Philosophy at marxists.org (באנגלית)
• Vorlesungen über die Geschichte der Philosophie (בגרמנית)

הערות שוליים

1. Robert R. Williams, University of Illinois at Chicago – ndpr.nd.edu
2. מבוא לתולדות הפילוסופיה : גיאורג וילהלם פרידריך הגל : 965-223-741-8 : magnespress.co.il : Books, באתר www.magnespress.co.il
3. Robert F. Brown, "Editorial Introduction", in Lecture on the History of Philosophy: The Lectures of 1825–1826, Volume III, edited by R.F. Brown, translated by R.F. Brown and J.M. Stewart (University of California Press: 1990), pp. 1–2
4. Redding, Paul, "Georg Wilhelm Friedrich Hegel", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Winter 2020 Edition), Edward N. Zalta (ed.)
5. Robert F. Brown, "Editorial Introduction", in Lecture on the History of Philosophy: The Lectures of 1825–1826, Volume III, edited by R.F. Brown, translated by R.F. Brown and J.M. Stewart (University of California Press: 1990), p. 3
6. Vorlesungen über die Geschichte der Philosophie, Zeno.org;
   Hegel's Lectures on the History of Philosophy, Volume One, Gutenberg.org
7. Caponigri 1974, pp. 3–4
8. Nuzzo 2003, pp. 21–22
9. Vorlesungen über die Geschichte der Philosophie, Zeno.org;
   Hegel's Lectures on the History of Philosophy, Volume One, p. 18 Gutenberg.org
10. מבוא לתולדות-הפילוסופיה (הגל), עמ' 33
11. יעקב פליישמן, מרדכי בן-אשר, פתח דבר, מבוא לתולדות-הפילוסופיה, ירושלים: הוצאת מאגנס, תש"ן 1990, עמ' 7.
12. הערת העורך יעקב פליישמן: "מחשבה קונקרטית פירושה : ההגדרות וההבחנות שהמחשבה יוצרת מתוך עצמה ובתוך עצמה...".
13. מבוא לתולדות-הפילוסופיה, עמ' 34.
14. מבוא לתולדות-הפילוסופיה, עמ' 15.
15. יעקב פליישמן, מרדכי בן-אשר, פתח דבר, מבוא לתולדות-הפילוסופיה, עמ' 8.