הקומסומולץ המוסקבאי

הקומסומולץ המוסקבאי^[1] (ברוסית: Московский комсомолец) הוא עיתון יומי במוסקבה עם תפוצה המתקרבת למיליון ומכסה בעיקר חדשות וידיעות כלליות.^[2] העיתון נוסד בשנת 1919 והוא נחשב כיום לעיתון הנוטה לפרסם ידיעות סנסציוניות או פרובוקטיביות על הפוליטיקה והחברה הרוסית. בין השאר, העיתון היה הראשון להפיץ את השמועה לפיה ולדימיר פוטין מנהל מערכת יחסים עם הספורטאית והפוליטיקאית אלינה קבאייבה.

עובדות מהירות סוגה, פורמט ...

הקומסומולץ המוסקבאי
Московский комсомолец

סוגה	מידע
פורמט	ISO 216
בעלים	Pavel Gusev
עורך ראשי	Pavel Gusev
תאריכי הופעה	1919–הווה (כ־106 שנים)
שפה	רוסית
מערכת	מוסקבה
מדינה	רוסיה
ISSN	1562-1987
www.mk.ru

סגירה

העיתון זכה לפרודיה ספרותית כשהופיע כעיתון מרכזי בסדרת הספרים של בוריס אקונין "תיבת פנדורין". בסדרה העיתון מוזכר בשם "הבוגומולץ המוסקבאי".

היסטוריה

העיתון פורסם לראשונה על ידי ועדת מוסקבה של הקומסומול ב-11 בדצמבר 1919 בשם הקומונאר הצעיר (ברוסית, "Юный коммунар"). במהלך השנים הבאות העיתון שינה את שמו מספר פעמים, כך מספר חודשים לאחר הגיליון הראשון הוא נקרה יונושסקאיה פראבדה (ברוסית: Юношеская правда, "אמת נוער"). בשנת 1924, לאחר מותו של לנין, שמו שונה למולודוי לנינץ (ברוסית: Молодой ленинец, "איש לנין הצעיר"). העיתון קיבל את שמו הנוכחי בספטמבר 1929.^[3]

בשנים 1931–1939 הפסיקה העיתון לפרסם. הוא קם לתחייה בשנת 1940 אך לא לזמן רב: המלחמה קטעה את הפרסום שוב באוגוסט 1941. ההוצאה לאור התחדשה רק ב-2 באוקטובר 1945. עד 1990 שימש כשופר עיריית מוסקבה והוועדה המוסקבאית של הליגה הקומוניסטית הצעירה הלניניסטית. בשנת 1991, עם גל ההפרטה, צוות העורכים השתלט על מערכת העיתון.^[3]

עורכים ראשיים

מאז 1983 משמש פאבל גוסב כעורך ראשי.^[4]

עורכים ראשיים קודמים

אלכסנדר סובוטין 1951–1958.
ארקדי אודלצוב 1968–1974.
לב גושצ'ין, 1977–1983.

תוכן

העיתון מתמחה בפרסום חומרים חברתיים ופוליטיים אקטואליים, סקרים כלכליים, חדשות עירוניות, ידיעות עירוניות ומידע מגוון.^[3]

פרסי ZD

ערך מורחב – פרסי ZD

העיתון ידוע גם כמארח את מצעד הלהיטים הוותיק ביותר ברוסיה - זבוקובאיה דורוז'קה (ברוסית: Звуковая Дорожка, "מסלול הקול"). הוא נוסד בסתיו 1975 על ידי ארתור גספריאן ופורסם מדי חודש בעיתון מאז 1977.^[5] המצעד נקרא גם פרסי ZD, הוא מכיל להיטים רוסים ובינלאומיים כאחד. מאז 2003 הוא מוצג בטקס באולמות קונצרטים ונחשב לאחד מפרסי המוזיקה הרוסית הגדולים והחשובים.^[6]

תפוצה

על פי סקר שנערך במאי 2004 על ידי מרכז לבדה, 9% מהרוסים ו-33% מהמוסקבאים שהגיבו קראו את העיתון "פחות או יותר באופן קבוע". נכון לשנת 2000 הסקר דיווח על 11% ו-40% בהתאמה.^[7]

יש לו תפוצה מודפסת של בין 700,000^[3] ל-930,000^[8] עותקים.