הפוני האדום (באנגלית: The Red Pony) היא נובלה מאת הסופר האמריקאי ג'ון סטיינבק, שנכתבה בשנת 1933. שלושת הפרקים הראשונים של הנובלה התפרסמו בין השנים 1933 ל-1936 במגזינים שונים[1], והספר המלא פורסם בשנת 1937 על ידי הוצאת וייקינג פינגווין (Viking Penguin).
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ג'ון סטיינבק  |
| שפת המקור |
אנגלית אמריקאית |
| סוגה |
נובלה, רומן |
| מקום התרחשות |
קליפורניה |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Pascal Covici |
| תאריך הוצאה |
1937 |
  | |
תוכן
גיבור "הפוני האדום" הוא ילד בשם ג'ודי טיפלין, שמתגורר עם הוריו בחווה חקלאית בהרי קליפורניה. הנובלה מורכבת מארבעה פרקים, שכל אחד מהם מהווה סיפור בפני עצמו. הדמויות העיקריות, מלבד ג'ודי, הם אביו, קרל טיפלין; פועל החווה בילי באק, הנחשב מומחה לסוסים; אמו של ג'ודי; אביה - סבו של ג'ודי; וגיטאנו - איכר מקסיקני זקן שחוזר לשטח החווה בה גדל כדי למות.
פרק ראשון
בפרק הראשון, שנקרא "המתנה", מקבל ג'ודי מאביו פוני אדום וצעיר אותו רכש במכירה פומבית של השריף המקומי. ג'ודי מאושר מהמתנה. הוא מטפל בפוני היטב, מאכיל אותו, מבריש את שערו ומביא חברים מבית הספר לראות אותו. ג'ודי מאמן את הפוני, מוליך אותו באפסר ולאחר מכן בחבל ארוך, ומצפה ליום בו יוכל לרכוב עליו. אביו של ג'ודי שבע רצון מההשקעה של הנער, ומעריך כי הוא יוכל לרכוב עליו כשיגיע חג ההודיה, שלושה שבועות לאחר מכן.
באחד הימים משאיר ג'ודי את הפוני מחוץ לאורווה, לאחר שבילי באק מבטיח לו כי לא יירד גשם בזמן הקרוב. אך בזמן שג'ודי בבית הספר מתחיל מבול, והפוני נרטב ומצטנן. בילי באק, שמתייסר בגלל הטעות שעשה, מנסה לרפא אותו, אך ללא הועיל. מצבו של הפוני מידרדר, ובילי מאבחן כי הוא לקה בתשניק הסוסים. הוא מנסה לפתוח חור בקנה הנשימה שלו, כדי לאפשר לו לנשום, אך הדבר לא משפר את מצבו. ג'ודי, שעבר לישון באורווה, כדי להיות קרוב לפוני, מתעורר ומגלה שדלת האורווה פתוחה והפוני נעלם. הוא מתחקה אחר עקבותיו, ומאתר אותו מרחוק, כשמסביבו מתגודדים נשרים. הוא מגיע למקום בחמת זעם, בזמן שאחד הנשרים מנקר את עינו של הפוני המת. הוא מצליח לתפוס את הנשר ומכה אותו למוות, עד שבילי באק, שמגיע למקום עם אביו של ג'ודי, מושך אותו מהציפור.
פרק שני
בפרק השני, שנקרא "ההרים הגדולים", משקיף ג'ודי על ההרים הגדולים במזרח, וחולם כי יום אחד ייצא לחקור אותם. לפתע מופיע איכר מקסיקני זקן מאחורי הגבעה. האיכר, ששמו גיטאנו, טוען כי הוא נולד בחווה זו, וכי כעת הוא חזר אליה כדי למות. אביו של ג'ודי, קרל, מאפשר לו ללון בלילה בחווה, אבל מכריז כי בבוקר יהיה עליו לעזוב. הוא משווה אותו לסוסו הזקן איסטר, שכבר קשיש מדי מכדי לעבוד, ורק מסתובב בחווה, אוכל וישן. בלילה מבקר ג'ודי את גיטאנו, ושואל אותו בנוגע להרים הגדולים. גיטאנו אומר כי הוא יצא לשם פעם, כשהיה צעיר, אך הוא לא זוכר הרבה מאותו טיול. בבוקר נעלם גיטאנו, ועמו איסטר הזקן. אחד השכנים מספר כי ראה את גיטאנו רוכב על איסטר לכיוון ההרים הגדולים. אביו של ג'ודי לא יוצא בעקבותיו, ומכריז כי גיטאנו עשה לו טובה בכך ששחרר אותו מהצורך לדאוג לסוס הזקן.
פרק שלישי
בפרק זה, שנקרא "ההבטחה", אומר קרל טיפלין לבנו כי בילי באק, פועל החווה, סיפר לו שג'ודי טיפל יפה בפוני האדום עד שהוא מת. הוא שואל את ג'ודי אם הוא היה מוכן לעבוד בשביל סוס חדש עבורו. ג'ודי מסכים בהתרגשות, וקרל אומר לו לקחת את הסוסה נלי לחווה של ג'ס טיילור, שמחזיק בסוס הרבעה. הדבר עולה חמישה דולרים, אך קרל מסכים להלוות את הסכום לג'ודי אם זה יעבוד כל הקיץ כדי להחזירו.
בחודשים הבאים ג'ודי ובילי באק מטפלים בסוסה, ובילי באק מציין כי אמו מתה בלידתו, ובמקום חלב אם הוא גדל על חלב סוסות. לכאורה, זו הסיבה שהוא מוצלח כל כך עם סוסים. אך כאשר נלי עומדת ללדת, מסתבר כי הסייח שהיא נושאת ברחמה הפוך. בילי באק, שאינו מוכן לאכזב את ג'ודי שוב לאחר המקרה עם הפוני, מחליט להמית את הסוסה וליילד את הסייח בניתוח קיסרי מאולתר. הוא מורה לג'ודי לעזוב את האורווה, אך ג'ודי לא מגיב. הוא צועק כי לפחות יפנה את ראשו הצדה, וג'ודי מציית. בילי הורג את הסוסה במכה של פטיש פרזול למצחה, מיילד את הסייח ומניח אותו לצד ג'ודי: "הנה הסייח שלך. הבטחתי לך, והנה הוא. הייתי מוכרח לעשות את זה. הייתי מוכרח"[2].
פרק רביעי
בפרק זה מגיע לחווה סבו של ג'ודי מצד אמו. אביו של ג'ודי, קרל טיפלין, מתלונן על חמו, שכל הזמן מספר מחדש את אותם סיפורים על התקופה שבה הנהיג שיירת עגלות מעבר למישורים, בדרכם למערב ארצות הברית. הסב, שהכיר גם את מיול תל באק, אביו של פועל החווה בילי באק, שומע את קרל מתלונן בפני אשתו על הסיפורים החוזרים ונשנים שלו. קרל, שלא התכוון שהסב ישמע את הדברים, מתנצל, אבל הסב מרגיע אותו: "אל תצטער קרל. אדם זקן לא רואה דברים לפעמים. אולי אתה צודק. המסע אל המערב הסתיים. אולי צריך לשכוח אותו עכשיו כשהוא נגמר"[3].
ג'ודי דואג שסבו לא יספר יותר את הסיפורים, אבל הסב אומר שהוא יספר אותם, אבל רק כשיהיה בטוח שאנשים מעוניינים לשמוע. הוא מנסה להסביר לג'ודי מה הוא בעצם מבקש לספר: "לא האינדיאנים הם שהיו חשובים, ולא ההרפתקות וגם לא לבוא הנה. חבורה שלמה של אנשים שהתלכדה והייתה לחיה אחת גדולה וזוחלת, זה היה הדבר. ואני הייתי הראש. כל אחד ביקש לו דבר לעצמו, אבל החיה הגדולה שהייתה כל האנשים רצתה רק ללכת מערבה. אני הייתי המנהיג, אבל אילו לא הייתי שם מישהו אחר היה הראש. הדבר הזה היה זקוק לראש"[4]. כשג'ודי אומר שיום אחד אולי הוא ינהיג את האנשים, מגיב סבו בחיוך: "אין לאן ללכת. האוקיינוס עוצר בעדך. ושם, לחופו, עומדים אנשים זקנים בשורה ושונאים את האוקיינוס על שעצר בעדם"[5].
ג'וניוס מאלטבי
יחד עם "הפוני האדום" התפרסם סיפור נוסף של סטיינבק בשם "ג'וניוס מלטבי" (אנגלית: Junius Maltby). הסיפור הקצר עוסק בדמות בשם זה, מנהל חשבונות מסן פרנסיסקו, שסמוך ליום הולדתו ה-35 מתעלף בעקבות קשיי נשימה. רופא ממליץ לו לעבור לאזור עם מזג אוויר יבש וחם, וג'וניוס עוקר לעמק סמוך בשם "נאות שמים". בעמק הוא שוכר חדר בחווה של אלמנה בשם מרת קווקר, והשניים מתחתנים כשנה. ג'וניוס, שבימי החלמתו התרגל לעצלות נינוחה ומתמשכת, מעדיף הרהורים מתמשכים על פני העבודה בחווה, ובמהלך השנים הבאות מידרדר מצבו של הזוג, על שני הילדים מנישואיה הקודמים של מרת קווקר, והם שוקעים בעוני. מרת קווקר נכנסת להיריון, וכמה ימים לפני שהיא עומדת ללדת תוקפת את האזור שפעת, ושני הילדים נופלים למשכב. בזמן שמרת קווקר נתקפת צירי לידה הילדים מתים ממחלתם. השכנים מתלבטים אם לספר לה על הטרגדיה, אך היא חולה בקדחת הלידה, ומתה עוד לפני שהיא מספיקה לראות את התינוק.
ג'וניוס מביא פועל גרמני זקן בשם ג'ייקוב סטוץ כדי שיעזור לו בחווה, אך ג'ייקוב - בדומה לבעל החווה - שוקע בעצלות ותוך שבועיים מפסיק לעבוד. במקום זאת הוא וג'וניוס מעבירים את הזמן בשיחות על עניינים שמטרידים אותם - כמו איך בא הצבע לפרחים והיכן נמצאת אטלנטיס. השניים מחליטים לקרוא לילד רובי, כפשרה בין השם רוברט (החביב על ג'וניוס) לשם בוב (אותו מעדיף ג'ייקוב, בשל קוצרו). רובי גדל עם השניים, הולך בעקבותיהם ומאזין לשיחותיהם. אנשי העמק מרחמים על רובי, שמסתובב תמיד בבגדים מרופטים ונראה להם מוזנח למדי. כשהוא מגיע לגיל המתאים מקבל ג'וניוס מכתב מהוועדה המפקחת שמורה לו לשלוח את רובי לבית הספר. אף־על־פי שהילדים האחרים בבית הספר מתכננים ללעוג לו, רובי נהפך - בלי כוונה תחילה - למושא לחיקוי והערצה. הילדים האחרים אף מתחילים ללכת בבגדים מרופטים כמותו, ומבקרים בחוותו של ג'וניוס, שממציא עבורם משחקים משעשעים.
מורתו של רובי, גברת מורגן, מגלה בו עניין רב. הוא מפגין יכולת מושלמת בקריאה, ואוצר המלים שלו הוא כשל אדם בוגר. מצד שני, הוא אינו יודע לכתוב או לבצע פעולות חשבון בסיסיות. גברת מורגן מחליטה ללכת לבקר בחווה של ג'וניוס, ומבלה שם עם רובי ושאר הילדים מהכתה. היא מתרשמת מאוד מג'וניוס, "הג'נטלמן המוזר".
כמה זמן לאחר מכן נערך ביקור של הוועדה המפקחת בבית הספר. פקיד החינוך ג'ון ווייטסייד שואל את גברת מורגן בנוגע לרובי, ומציין את בגדיו המרופטים ואת עוניו של אביו. גברת מורגן מגינה על ג'וניוס, ופקיד החינוך מספר לה אנשי העמק אספו כמה בגדים עבורו, ומבקש כי תקרא לו. גברת מורגן טוענת כי הדבר עשוי להביך אותו, אך ווייטסייד מבטל את דבריה. כאשר רובי מופיע לפני הוועדה ומקבל מאחת החברות בה את חבילת הבגדים, הוא נבוך מאוד ונמלט מהחדר. חברי הוועדה לא מבינים את התנהגותו, אך גברת מורגן מסבירה להם כי עד עתה רובי לא ידע כלל שהוא עני. חברי הוועדה שוקלים מה לעשות למענו, ומחליטים לפנות בעניין לג'וניוס.
כמה ימים לאחר מכן חלה חופשת חג המולד, וגברת מורגן מתכוונת לבלות אותה בלוס אנג'לס. כשהיא ממתינה לאוטובוס בצומת היא נתקלת בג'וניוס וברובי, אלא שהפעם השניים לבושים בבגדים חדשים, וג'וניוס מגולח ומסודר. הוא מספר לגברת מורגן שהוא מתכוון לחזור לסן פרנסיסקו, שם יחפש עבודה כמנהל חשבונות. כשגברת מורגן שואלת מדוע, משיב לה ג'וניוס: "את מבינה... לא ידעתי שאני גורם נזק לילד. לא חשבתי על זה. כנראה היה עלי לחשוב על זה. הוא לא צריך לגדול בעוני, את מבינה את זה, לא כן? לא ידעתי מה האנשים אומרים עלינו"[6].
עיבוד לקולנוע
ב-1949 הופק הסרט "הפוני האדום" בכיכובם של מירנה לוי ורוברט מיצ'ם. ב-1973 הופק סרט טלוויזיה לפי הספר בכיכובם של מורין או'הרה והנרי פונדה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
